בתי הדין לממונות-צורך השעה או צרה בשעתה

לפני מספר ימים פורסם בעתונות שבית הדין לממונות "הליכות עולם" שע"י בד"ץ "בית יוסף", שלח לשר אריה דרעי הזמנה להופיע לפני הרבנים הגאונים חברי ביה"ד, לדיון בתביעה של אורי וייס.

ראה את ההזמנה כאן:

http://www.bhol.co.il/129452/%D7%94%D7%A9%D7%A8-%D7%93%D7%A8%D7%A2%D7%99-%D7%A0%D7%AA%D7%91%D7%A2-%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9F-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%9C-%D7%94%D7%A9%D7%9D.html

אף שבכתב ההזמנה לא נאמר מה הוא נושא התביעה נגדו, הרי שנאמר בה: "לידיעתך: אם ברצונך להגיש מסמכים במשך הדיון, יש להכין עותקים תואמים...", ולא ברור אצלי, כיצד עליו להכין מסמכים  אם אינו יודע מהי התביעה נגדו.

בבלוג שהתובע מפרסם בעיתון הארץ, הוא פירסם את כתב התביעה והטענות שלדבריו הוא הגיש לבית הדין, אך לא נאמר בו אם בה"ד ראה את כתב התביעה והטענות לפני שהוא שלח את ההזמנה לדיון, או לאחריו.

ניתן לראות את כתב התביעה והטענות כאן:

דרעי, אני מזמין אותך לדין תורה - חופשי ברוח - הבלוג של אורי וייס - הארץ

כיצד ייתכן, שחברי בית דין העוסק בעניני ממונות שידעו שנושא התביעה אינו בעניני ממון, נענו לבקשת תובע שהוא ד"ר למשפטים, שאין ספק שידע, ששר בממשלה אינו מייצג את עצמו, או את בני עדתו, אלא הוא מייצג את הממשלה, ואין לו להגן על מדיניות הממשלה בפני ב"ד פרטי, והם הזמינו שר בממשלה להופיע לפניהם ל"דיון", כדי שיסביר להם מדוע לדעתו מותר עפ"י ההלכה לגרש את ה"מסתננים", שרובם מרוכזים בדרום תל אביב, והפכו את חיי התשבים לבלתי נסבלים.

בכתב התביעה טוען ד"ר אורי וייס שאין לגרש את ה"פליטים" מפני שגירושם אסור בגלל מספר איסורי תורה, שאחד מהם הוא האיסור ״לא תסגיר עבד אל אדוניו״.

הוא מצטט את דברי הרמב"ם במספר הלכות בפרק השמיני בהלכות עבדים:

הלכה יא:

"עבד שברח מחוצה לארץ לארץ ישראלאין מחזירין אותו לעבדות, ועליו נאמר בתורה  (דברים, כג, כז) "לא תסגיר עבד, אל אדוניו".  ואומרין לרבו שיכתוב לו גט שיחרור, ויכתוב עליו שטר חוב בדמיו, עד שתשיג ידו, וייתן לו.  ואם לא רצה האדון לשחררומפקיעין בית דין את שיעבודו מעליו, וילך לו".

הלכה יב:

"עבד זה שברח לארץ, הרי הוא גר צדק; והוסיף לו הכתוב אזהרה אחרת למי שמונה אותו, מפני שהוא שפל רוח יתר מן הגר, וציווה עליו שנאמר "עימך יישב בקרבך . . . בטוב לו; לא, תוננו" (דברים כג,יז), וזו הונית דברים".

מהלכות אלו הוא הבין:

"נמצאנו למדים מן הרמב"ם כי ההלכה במפורש מורה לאפשר למבקש המקלט שהוא כעבד הברח מאדוניו לשבת בקרבך – עמך, ולא בבתי כלא או במחנות כליאה, וכי אסור בתכלית האסור לגרש אותו, קל וחומר למקום סכנה. ונחוש לכך, שהרמב"ם מזהיר גם מפני הונית דברים. לאמלל את חייהם של בני אדם באיומים, כי יגרשו אותם אוטוטו למשעבדיהם - גם אם ברגע האחרון אין מגרשים אותם - זוהי התעללות עולה כדי הונית דברים חמורה!".

ד"ר וייס שציטט את הלכה יב, ש"עבד זה שברח לארץ, הרי הוא גר צדק", מתעלם מדברי הרמב"ם אלו כאילו לא נכתבו, ומגיע למסקנה: "נמצאנו למדים מן הרמב"ם כי ההלכה במפורש מורה לאפשר למבקש המקלט שהוא כעבד הברח מאדוניו לשבת בקרבך – עמך".

כנראה שברור אצלו ש"פליטים" אלו הם גירי צדק.

כך הוא גם בהמשך דבריו, כשהוא טוען שגירושם ירום לחילול השם:

"אף בגירוש הפליטים יהיה חילול שם שמיים גמור. שם ישראל יולעז ויהיה למשיסה, משל לא ניתנו להם חוקים ומשפטים טובים. רבי אברהם איבן עזרא מטעים האיסור על הסגרת עבד לאדוניו, בין היתר, בחילול שם שמיים שיש בדבר ("גם הוא איננו ישראל, כי הוא בא לכבוד השם הנקרא על ישראל, ואם העבד יסגירנו על אדוניו, הנה זה חילול השם, על כן לא תוננו") .חילול שם השמיים מתאדר על רקע כך שמדינת ישראל היא מן החותמות על האמנה הבינלאומית להגנה על הפליטים ואף הייתה מיוזמתה על רקע השואה שפקדה את עמנו. הדבר עלול להכתים את שם ישראל כצבועים. זאת ועוד, הואיל ומדינות אחרות במצבה הכלכלי של מדינת ישראל אינן מגרשות פליטים, הרי שיימצא שם שמיים מתחלל אף יותר".

לשון האבן עזרא דברים,  כג, טז, הוא:

"לא תסגיר עבד. בלכתם / הישראלים/ במלחמה יתכן שיברח למחניהם עבד ואיננו ישראל. מעם אדוניו - גם הוא איננו ישראל, כי הוא בא לכבוד השם הנקרא על ישראל. ואם העבד יסגירנו ישראל אל אדוניו, הנה זה חלול השם...".

לדברי האבן עזרא, הפסוק  עוסק בעבד שברח למחנה הישראלים, לכבוד השם הנקרא על ישראל, ולא על עבד שברח מאדונו, או "מהגר עבודה", שהסתננן  למחנה הישראלים, מפני ששם התנאים טובים יותר, והפך את חיי הישראלים לסיוט.

הוא גם טוען:

"חילול שם השמיים מתאדר על רקע כך שמדינת ישראל היא מן החותמות על האמנה הבינלאומית להגנה על הפליטים".

ראה זה פלא!

אוסטרליה חתומה משנת 1954 על האמנה הבינלאומית להגנה על הפליטים, וגם לה היו בשנים האחרונות בעיות עם "פליטים" שהגיעו דרך אינדונזיה למים הטריטוריאליים של אוסטרליה בספינות, וגם באוסטרליה החזיקו אותם במחנות, וגם שם צעקו השמאלנים והירוקים שאסור לגרש פליטים, וגם אוסטרליה פתרה את הבעיה באותה דרך שבה רוצה ישראל לטפל ב"פליטים"- מצאו מדינה שהיתה מוכנה לקלוט את הפליטים תמורת תשלום, ואת ה"פליטים" יחזירו למדינה ממנה באו :

http://www.sharonbird.com.au/asylum_seekers_australia_png_agreement

התוצאה: ה"פליטים" הפסיקו להגיע מאינדונזיה בספינות.

הוא גם טען שאסור לגרשם בגלל איסור הפרת אחת משלוש השבועות שהשביע הקב"ה את ישראל, והיא השבועה שלא להתגרות באומות העולם:

"האיסור להתגרות באומות העולם היא אחת משלוש השבועות שהשביע הקב"ה את ישראל. גירוש הפליטים יהיה בגדר התגרות חריפה באומות העולם, הן במגורשים עצמם, הן באומות שמהם באו המגורשים והן באומות העולם, שהגיעו להסכם עם מדינת ישראל בדבר האמנה להגנה על פליטים, ואסור לנו לסמוך על הנס".

היכן ראה את האיסור להתגרות באומות העולם בין שלוש השבועות שהשביע הקב"ה את ישראל?

בגמ'  שלפנינו (כתובות, קיא, א), אחת השבועות היא: שלא ימרדו באומות העולם, ולא שלא יתגרו באומות העולם.

הוא אינו טוען שכיוון והם "פליטים" המחפשים מקום מקלט אסור לגרשם, וגם טוען שגירושם ירגיז את האומות שמהם ברחו.

כך היא דרכו בשאר הטענות ה"הלכתיות" שהביא בכתב התביעה, הוא מצטט הלכה ומסבירה  שבסופה הוא כתב:

"לפיכך, הריני לבקש מבית הדין הנכבד כי יורה על איסור לגרש את מבקשי המקלט או לכלוא אותם או לאיים עליהם בכליאה. זאת ועוד, הריני לבקש מבית הדין הנכבד לאסור כבר כעת על שר הפנים להקדים גירוש או איום להכרעת בית הדין בעניין".

לסיום מספר שאלות:

האם ייתכן שהוא והם חשבו שאם ב"ד לממונות מוסמך לפסוק אם מותר לגרש את המסתננים?

האם הוא והם חשבו שהממשלה לא תגרש את מבקשי המקלט, לא תכלא אותם, או תאיים עליהם בכליאה, אם ב"ד אסר עליהם לגרשם?

האם באם הממשלה לא תשמע להוראת בה"ד, האם בה"ד מוסמך להווציא נגד הממשלה או נגד השר דרעי כתב נידוי, שיאסור לצרף אותם למנין, עד שיחזירו את ה"פליטים" לארץ?

האם ייתכן שדייני בית הדין קראו את כתב התביעה לפני ששלחו לאריה דרעי את ההזמנה להופיע לדיון?

תקנה 100 (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמד-1984, קובעת: "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה כולו או מקצתו על יסוד אחד הנימוקים האלה": (2) נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית או קנטרנית".

האם ע"פ ד"ת דיינים חייבים להזמין לד"ת את הנתבע, אפילו שברור להם שהתביעה היא קנטרנית?

כיצד לדעתכם היה הרב עובדיה מגיב, אילו שמע שבי"ד תחת נשיאותו, שלח הזמנה לשר לבוא לפניהם לדין להסביר תביעה מעין זו? 

מה קרה להזמנת השר אריה דרעי לדין?