אוי לבושה-שופטת חרדית

כמה מילים אודות הרעש סביב מינוי השופטת החרדית הראשונה:

מינוי ראשון לשופטת חרדית הוא ראשית הישג למערכת השפיטה בישראל. סנונית ראשונה לצורך לתיקון אפלייה רבת שנים בתחום זה. ברכותיי לחוי טוקר, כבוד השופטת. 
עם זאת, המהלך לא יביא לשינוי במגזר החרדי עצמו. שם לא נזהה נהירה חדשה של בנות חרדיות לשפיטה, כי שינוי המקובלות החרדית אינה נקבעת בידי שרת משפטים ונשיאת בית משפט עליון. כל הגדרות ה'ספסאט-נישט' ופירושי ההבל ל'כל כבודה פנימה' ימשיכו בעוז ולא יכשירו את הלבבות הרואות ברובן המוחלט בחוי טוקר יחידה ושונה, רחוקה מההוייה והמיינסטרים החרדי. לכל היותר תוגדר השופטת טוקר כמי שהצליחה להתפלח ולהעיז ולא כמשלימת פער רב דורי. היומונים החרדיים גם לא יעיזו לסקר את מינויה בהבלטה כלשהיא כדי שלא לתת הכרה ממסדית לחציית הקויים החברתיים המקובלים מקדמת דנא. 
מינוי שופטת חרדית ראשונה מחזיר אותי אם כן למאורע אישי אחר. התמנותי לעיתונאית החרדית הראשונה. הימים טרום פרץ המדיה השוצפת והגועשת, בקושי אינטרנט בעולמנו. אין טוויטר ורשתות חברתיות כמו פייסבוק הס מלהכיר. עיתונאית חרדית שנוגעת בפוליטיקה, מביאה אייטמים וחשיפות, נלחמת על הופעת שמה המלא, מתייגעת לקבל דריסה בקרב ח"כים ושרים, ורק צריכה לומר תודה שאיפשרו לה להיות חלק ממושג שנשלט מלא מלא בגברים ומיתוסים שלא נגמרים מזה שנים. וזה קרה, לא רק שהתקשורת החילונית קיבלה את זה, אלא בעיקר ההישג בעיניי שמאז יותר ויותר עיתונאיות חרדיות יכולות להשתלב בתעשייה וזה הפך למקובל חברתית במגזר החרדי. כמו תמיד, תקרת זכוכית זה משהו שמנפצים ולא עוברים. בהצלחה לפורצות הדרך בכל תחום.