הרב שמואל אויירבך ע"ה

הרב שמואל אויערבאך שפגשתי קיבל אותנו תמיד במואר פנים ובחום, והקרין אהבה כלפינו, כלפי ההתישבות והמתישבים.

מעטים יודעים, כי בניגוד לדמות שמנסים לשווק לציבור הן תומכיו והן מתנגדיו, הרב אויערבאך זצ"ל היה מעורה היטב בענייני גאולה וארץ-ישראל, ומבין הרבנים הליטאיים היה מה"ימניים" ביותר בעמדותיו. בזמנו אף תמך ברשימתו של הרב אליעזר מזרחי לכנסת, כאשר זו חרטה על דגלה את שלמות הארץ מלבד היותה רשימה חרדית, והרב אויערבאך העדיף לתמוך במפלגה זו, אף שלא היה לה סיכוי גדול להכנס לכנסת, מאשר ביהדות התורה! יותר מכל תעיד על גישתו ההסכמה הנלהבת שנתן לספרו של הרב אריה שפירא "אחרית כראשית", העוסק בענייני הגאולה לאור משנת הגר"א והרמח"ל. יודעי דבר ספרו לי, כי את גישתו בעניינים אלו ינק רבות מהגאון הצדיק רבי יצחק שלמה זילברמן זצ"ל, אשר היה שנים רבות שכן שלו בשערי חסד, ואשר הגר"ש בהספדו בהלוויתו הגדיר אותו כ"אדם השלם".ודעותיו של הרב זילברמן ידועות.

אביו של הגר"ש זצ"ל, הגרש"ז זצ"ל, היה מעריץ גדול של הראי"ה קוק. הראי"ה קוק היה מסדר הקידושין של הוריו, ושימש כסנדק וככהן בפדיון הבן של הגר"ש. במשך השנים שימש הרב שמואל אוירבך זצ"ל כנשיא עמותת "עטרה ליושנה" אשר עסקה בגאולת קרקעות ברובע היהודי המתחדש, המכונה "מוסלמי" בעיר העתיקה. הוא אף הגיע לטקס קביעת המזוזה בבית המערבים שברחוב מעלה חלדיה. לא פלא הוא, שבתוך ההמון השחור בהלוויה נצפו גם לא מעט חובשי כיפות סרוגות מסלתו ושמנו של הציבור הדתי-לאומי. הרב שמואל טל אף הספיד את הגר"ש בישיבתו "תורת החיים", אחר שהיה תלמידו המובהק.

שמעתי מתלמיד חכם, כי בטקס הנחת אבן הפינה לגבעת זאב, כובד הגר"ש אויערבאך לשאת דברים. הייתה זו תקופת הקיץ, בה מפטירים בנבואות הנחמה של ישעיהו, המכונות "שבע דנחמתא". הגר"ש דיבר על כך שהנה אנו רואים בעינינו כיצד הנבואות הללו מתגשמות.

תלמיד חכם אחר, אשר למד בישיבתו של הגר"ש "מעלות התורה" שמע מפיו סיפור, המעיד על גישתו הכללית של הגר"ש. הוא סיפר, כי בצעירותו הלך לצפות במשפט אייכמן, כמו רבים אחרים שהדבר סקרן אותם. כשהצורר ימ"ש פתח את פיו והחל לדבר בגרמנית, קלט לפתע הגר"ש שהוא מבין את שפתו ואינו נזקק למתורגמן. באותה שניה, כך העיד, התנדפה באחת כל ה"קדושה" שייחס עד אז לשפת היידיש.

ברמה האישית אני יכול להעיד, כי ההיכרות בינינו החלה לפני כמעט 30 שנה, בעת בה זכיתי להתקרב לאביו הענק רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, אשר בניגוד אליו היה בורח מכל עיסוק פוליטי ומכל דבר שנודף ממנו ריח של מחלוקת ציבורית. זכינו לקבל מהגרש"ז אהדה ותמיכה רבה, והיה ניכר כי הוא באמת  ובתמים רוצה בהצלחתנו, אולם בשל טבעו לברוח ממחלוקות, לא נטל חלק במאבקים שהיו מקטלגים אותו עם צד מסוים.

בנו, בניגוד אליו, היה מעורב בעניינים ציבוריים, ובתוך כך היה שותף וסייע לכל המאבקים הגדולים בנוגע לארץ-ישראל. את הסכמי אוסלו ראה כאסון והצביע על הסכנה המתקרבת. כאשר קבר רחל עמד בסכנה, אמר שצריך לקרוע על כך פעמיים – גם על עצם הויתור וגם על כך שמנהיגים יהודים האמורים לייצג את עם ישראל אינם יודעים מי הייתה רחל אמנו. גם כשנחתם הסכם חברון, ירדנו עם הרב לפרטים הקטנים, ואז הוא שאל אותי כיצד אוכל להמשיך לגור בחברון. השבתי לו, שבאותה מידה שיהודים ממשיכים ללכת לכותל, ימשיכו ללכת גם למערת המכפלה.

באחד מביקוריו השנתיים במערת המכפלה של אביו הגרש"ז, התלווה אליו הגר"ש. הייתה זו חוויה מאלפת לראות כיצד לכל אורך הדרך לא פסק מלימוד ומתפילה, גם תוך כדי שאנו מסבירים על הנוף והסביבה.

הגר"ש אויערבאך הביע את דעתו גם כנגד נסיגה מרמת הגולן, באומרו כי זוהי סכנה, ואי אפשר לסמוך על הערבים.

כאשר באנו אליו על-מנת לעצור את הסכם אבו-דיס, אמר לי הרב – "בוא נלך ביחד לרב אלישיב להסביר לו את הסכנה". בשנתיים האחרונות הייתי אצלו בענין הכותל הרפורמי ובענין הכדורגל והמרכולים בשבת. הוא יעץ לי בחכמתו שבמצב הנוכחי מוטב שאפנה לרבנים אחרים שהם יובילו, ושהוא יצטרף אחר-כך.

התלמוד תורה שלי במערת המכפלה היה עושה סיבוב אצל גדולי ישראל מכל החוגים, וכשהיינו מגיעים לגר"ש היה מקבלנו במאור פנים והייתה לו סבלנות עבור כל ילד, הוא שאל שאלות וברך כל ילד בנפרד.

הגר"ש היה ידוע במעשי החסד הרבים שלו, בעיקר עם יתומים ואלמנות, ואף אני שמעתי  מקרובה שלי, שבעלה היה תושב שערי חסד, והגר"ש הבחין שבמשך מספר שבועות אינו מגיע לתפילה. הוא ביקר בביתו, וכששמע שהוא חולה, היה באופן קבוע מגיע מדי שבת אחר התפילה לביקור חולים קצר– כך שבוע אחר שבוע עד מותו של בעל הבית.

זה הרב אוירבך שאני היכרתי.