הרב שמואל אויירבך ע"ה

אחרי שנרגעתי מעט מן הצורך לפרוק מעלי זכרונות ועובדות 'יבשות', אנסה לפי מיעוט הבנתי לגעת בדמותו הק' בעצמה. יהא רעוא שלא אכשל, ואימא מילתא דתתקבל, ולתועלת בסיעתא דשמיא.

ישנו ווארט ידוע, שישנם שתי מצוות, שהאדם נכנס אליהם עם כל הרמ"ח והשס"ה, והרי הוא מוקף וטבול בתוכם ללא שיור, עם המגפיים, מצות ישוב ארץ ישראל ומצות סוכה. אצל רבינו זצוק"ל היתה ההרגשה שבכל מציאות חייו הרוחניים הוא נכנס לטבול בתוך התורה והמצוות. 

רבינו זצוק"ל, האישיות הכי רחבה ועניפה שהכרתי, הן מבחינת ההיקף התורני, נגלה ונסתר, הלכה ואגדה, מנהגים ודקדוקי מצוות, ואפילו ידיעת ימי עולם ותהלוכות הקדמונים. אין נעלם מנגד עיניו, אחת מהנה לא נעדרה. 

והן מבחינת תחומי עבודת ד' השונים, עבודה נוראה בתפילה, שבת קודש, מועדים, קדושה, בין אדם לחבירו עד להפליא, הצלת עשוק מיד עושקו ומשפט צדק בין איש לרעהו, הנהגת הציבור, עמידה בפרץ כנגד הגזירות וכו' וכו'. 

ומאידך גיסא, בכל דבר ודבר שעשה נכנס כל כולו ללא שיור. זה מתחיל בלימוד. וכן הוא בתפילה, בעשיית חסד, בהשתתפות בשמחות ובאבל, ובכל דבר. 

כיצד זה יתכן?

ננסה להגדיר יותר, בכל ענין וענין רבינו חווה את הדבר בעצמו. נתחיל מלימוד. ישנם כאלו שמוציאים מערכות מכל סוגיא, ישנם כאלו שמכניסים את המערכות שלהם לתוך כל סוגיא. רבינו זצוק"ל טבל ראשו ורובו בכל סוגיא, הוא נכנס לתוך כל דיבור פשוט של אמר אביי. 

תמצית הענין הוא שהוא לא למד את הגמ', הוא לא הגה בדברי הראשונים, הוא חווה ונשם את הדברים. קשה להמחיש למי שלא נכח בזאת, חויה. אין הגדרה אחרת. כך גם בתפילה, בש"ק, בחסד ובכל ענין אחר. 

היתה בו יכולת מקוממת לחזור על דברים מסוימים ש'תפסו' אותו, מאות ואלפי פעמים. הדבר בלט בשיחותיו בעיקר. יותר ממאה פעמים ואחת. שוב אותו מאמר חז"ל. שוב אותה עובדה. הרי מדובר כאן באדם שחבק זרועות עולם בידיעותיו הכבירות ובתפיסתו הבלתי נתפסת.

זהו הסוד. הוא חווה את הדברים. הוא לא התעייף וקץ בדברים כמו שאדם לא קץ באכילת לחם עם חביתה בארוחת בוקר. 


אבל במבט עמוק יותר נראה כי הוא היה רגיל לשכוח את עצמו. 

מעולם לא חיבב אנשים שעסוקים כל העת בעצמם, ולו יהיו 'צדיקים'. היה פעם בישיבה בחור שהיה מרבה לכפות את עצמו, מרוב עריכת חשבון הנפש ועשיית דין עם עצמו היה מתוח מאוד ועצבני, רבינו אמר לו, חשבון הנפש עושים חצי שעה ביום, בכל היום אל תחשוב אל עצמך כלל. 

היכולת המופלאה הזאת להיכנס לתוך כל לימוד וקיום מצוה עם כל החיות, לחוות כל שמחה וצער של הזולת עם כל העומק והרוחב, לפרטיהם ולדקדוקיהם, נבע מכך שהוא פשוט שכח אי שם את עצמו. 

אנקוט דוגמאות שונות, בלי סדר מסוים. 

היה מתאונן על ישיבה מסוימת שמנסה לעצב בחורים בסגנון מאוד מסוים, שיטת לימוד ודרך חשיבה וכו'. הוא פעם החווה על בוגר מסוים שהגיע לישיבה ואמר, הם ממש רצחו אותו, תראה איזה פרי עץ הדר הוא. מעולם לא ניסה לחנך את תלמידיו לכיוון מסוים. 'חנוך לנער על פי דרכו'. דרכו דייקא. כל אחד לפי מה שהוא, לא פחות ולא יותר. 

מסיבה זו מיעט לכפות את דעתו ולכוף אחרים לרצונו, שיגדל כמה שיותר בכוחות עצמו. רק כיון והדריך, עודד והשתתף. 

ההשתתפות הנפשית שלו עם כל אחד, קרובים ורחוקים היתה מדהימה. הוא נתן את כל כולו. ירד ממרומי העולם הרוחני הגבוה בו היה שרוי, למצבים ולהתרחשויות הכי נמוכות וזעירות. 'השוכן אתם בתוך טומאתם'. 

היה מתרעם מאוד על כך שבחזרת הש"ץ או בקריאת התורה תלמידים מתעסקים בדברים אחרים או לומדים. קרה שהיה מגיע וסוגר את הספר בחזקה. זה לא נבע מחרדה לקיום ההלכה של שמיעת חזרת הש"ץ או קריאת התורה, אלא מהתפיסה שכעת עוסקים בחזרת הש"ץ או בקריאת התורה, ומה פתאום ללמוד עכשיו?

כשראית אותו בקיום המצוות הבנת אל נכון את המושג של 'העוסק במצוה פטור מן המצוה', כל כולו נמצא בתוך המצוה. הוא הולך מחיל אל חיל. מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות. עמוס במצוות כל המעת לעת. אבל אין כלאחר יד. הוא 'טובל ויוצא'.

תמיד הפעים אותנו ההשתתפות האדירה שלו בשמחות ובאבל. הוא לא היה מסוגל לקיים 'יוצא זיין'. ראית איך שהוא שרוי בעולם של שמחה כעת, וכן להיפך. לכן קשה היה להתייעץ אתו במצבים כאלו. היה נוהג להאריך שהות בשמחות של תלמידים. זו לא שמחה של תלמיד או מקורב. זוהי שמחה שלו. מחותן לא מגיע לזמן קצר. לבעיה של ביטול תורה מצא את הפתרונות של הכתיבה ובשלב מאוחר יותר – הגמרא או המשניות. 

כן הבעת תודה שלו או יישר כח לא היו סתמיים. תמיד מצא מילים מתאימות. לא יאומן. חווה והרגיש את השני. להכרת הטוב לא היה גבולות. 

לא שמעו ממנו כמעט 'וורטים' או פרפראות למרות שבודאי לא אניסי ליה, והיה קשה לחדש לו. אלו היו סתירה למהותו – להתחבר לדברים בעצמם. דיבר פעם בביקורת על אלו שאומרים פשט טוב באיזה רמב"ם, שטיקל יפה, וזונחים את הסוגיא כולה. 

בא חבקוק והעמידן על אחת, צדיק באמונתו יחיה. 
יחיה!"