מכירים את זה שאנשים מהשכונה 'זורקים' שמות ואומרים ש'ההוא, בטח מתאים לך'...
אז שמעתי מאמא שלי על מישהו כזה שכולם אומרים שמתאים לי.
מפאת מחסור בזמן ,זה לא התקדם עדיין, וההצעה נשארה בגדר הצעה, כשאנשים טובים טורחים לעדכן גם את הצד השני אבל אף אחד לא מקדם כלום.
הייתי בדרכי הביתה, אחרי יום מטורף ונסיעות לא נגמרות,כשפתאום לאוטובוס עלה ה'מוצע' שלי.
כמובן שכמו שחוק מרפי אומר-הייתי נראית לא הכי במיטבי (סוף יום, תיק לימודים ,האיפור כבר ירד ,שיער סתור וכו)
באותו רגע אמרתי לעצמי שאין סיכוי שהוא יודע איך אני נראית.(אבל אולי כן? אין לי מושג) וגם אני ברעיון לא אמורה להכיר אותו. סתם 'זריקת הצעה' לא מעבר.
כמובן שכל בחורה בגילי היתה 'מתחילה להציג' ולמשל פותחת סידור ואומרת תהילים בכוונה וכו', אבל הרגשתי שזה כזה לא אמיתי שזה ממש לא לעניין. המשכתי בעיסוקי תוך שאני מסדרת את עצמי קצת, דיברתי בטלפון ועשיתי הכל כדי שייראה שאני לא מזהה (ואני מאוד מקווה שזה היה הדדי ,החוסר זיהוי)
כמובן שההוא הרגיש די בנח, פתח גמרא (חח) ופה זה נגמר.
לא העפתי אליו יותר מדי מבטים אלא מדי פעם מבט סתמי (שנתתי לכל יושבי האוטובוס..)
מעניין אותי עכשיו אם מתישהו זה יתקדם:)
נשלח מהאנדרואיד שלי
