יש שני מיני יצר הרע באדם כדלהלן:
האחד הוא הבריא והנצרך שאין עניין להמיתו כלל וכלל עד יום פטירתו של האדם מהעולם, כי צריך אותו כדי לקיים תורה מצוות ותפילות על ידי כך שחופש הבחירה בין טוב לרע והחרות והרצון וההחלטה בוחרים בטוב אין טוב אלה תורה ומצוות וככה מתקיים לעבוד את השם יתברך בתרי בתי ליבא והוא רמוז בבריאת האדם בגן עדן במילה "וייצר", - ייצר עם שני יודים, - אחד כנגד היצר הטוב ואחד כנגד היצר הרע וככה ברא השם יתברך את האדם ואין שום עניין מה לתמוהה על זה כלל וכלל, - וככה יש בזה לעומת זה עשה השם לעומת דטומאה תקין לקדושת התורה המצוות התפלה המעשים הטובים הגמילות חסדים העזרה לזולת האהבת ישראל המחשבות הטובות הכוונות הטובות וכול מילי דרעותא דליבא שבקדושה.
ויש יצר הרע חולני ששורשו העמוק ביותר הוא בעברה על ציווי השם בגן עדן - "לא תאכל" מעץ הדעת טוב ורע הוא האיסור הקדמון בגן עדן וכול ה39 קללות השם עליו והוא נמשך משלושת הקליפות הטמאות שאין מהם חזרה עבודה זרה שפיכות דמים וגילוי עריות ושלושת הקליפים המתלווים להם תאוות בצע, תאוות כבוד ותאוות אכילה והם נמשכים מעץ הדעת רע ומזוהמת הנחש הקדמוני.
ואותם צריך האדם מילדות לאורך כול חייו לבטש בעבודת הבטיש והכתית והאיתכפייא וההתהפכה והתביר וההוצאה של יקר מזולל עד שממית את היצר הרע החולני הזה לחלוטין בקרבו ומסלק מתוכו את הקליפות הטמאות והשיקריות והאסורות שלו לחלוטין לטוב לו לאדם הישראלי בזה ובבא.
והעצה היעוצה בעיסקי זה היצר הרע החולני בתור התחלה היא על פי התניא של האדמור הזקן להזכיר לו שלא לו הממשלה לבד על העיר הקטנה היא הגוף של האדם והמחשבה דיבור ומעשה שבעולם העשייה שבהם כי אם גם לייצר הטוב הממשלה וגם לנשמה שמדורה במוח ולהם ההחלטה וכך באופן רשוני אף על פי שיש לאדם בחלל השמאלי שלו יצר חולני ומסוכן מאוד הוא אינו יוצא מההעלם אל הגילוי במחשבה דיבור ומעשה בעולם העשייה כי הנשמה במוח והיצר הטוב בחלל הימני מרסנים אותו.
ואחר כך על ידי הרבה שנים של עבודה שבנפש בעשייה הדם הוא הנפש, ועבודה שבמידות ביצירה ועבודה של שכלים בבריאה מתנקים לאט לאט כול קליפי בי"ע (בריאה יצירה עשייה) מהשקר והאסור והטומאה והקליפי זוהמה והקללות האלו לטוב לו לאדם בזה ובבא.
