משנה מסכת מקוואות פרק י משנה א
קלמרין הדיוטות אינה טהורה עד שינקבנה מצדה וקלמרין של יוסף הכהן היתה נקובה בצדה:
אם קלמרין הוא כלי של סופרים הרי לפנינו שיוסף הכהן הוא סופר. והיה מקפיד לנקב את הקלמרין שלו כדי להדר בדיני טהרה.
תוספתא מסכת שבת (ליברמן) פרק יג הלכה יא
אין משלחין איגרות ביד גוי בערב שבת וברביעי ובחמישי מותר אמרו עליו על יוסף הכהן שלא נמצא כתב ידו ביד גוי מעולם
האם יוסף הכהן נרתע מקשר עם גויים או שהחמיר על עצמו כל השנה מפני משלוח כתב בידי גוי בשבת? והאם נזהר באגרות של עצמו או באגרות שכתב עבור אחרים בהיותו סופר כמו במקור הקודם?
תוספתא מסכת עבודה זרה (צוקרמאנדל) פרק א הלכה ח
כהן מיטמא להם להעיד ולדון עליהם בחוצה לארץ וכשם שמיטמא בחוצה לארץ כך מיטמא בבית הקברות מיטמא ללמוד תורה ולישא אשה ר' יהודה אומ' אם יש לו ממי שילמד הרי זה לא יטמא ואם לאו הרי זה יטמא ר' יוסי אומ' אף על פי שיש לו ממי שילמד הרי זה יטמא שאין מכל אדם אדם זוכה ללמוד אלא ממי שיזכה לו אמרו עליו על יוסף הכהן שהיה מיטמא ויוצא אצל ר' יוסי לציידן
פלאי פלאים! אם זה אותו אדם, הרי אותו יוסף הכהן שלא רצה להיטמא לאשתו (בגלל ערב הפסח?) מוכן להיטמא בטומאת ארץ העמים כדי ללמוד תורה! ומכאן גם שהחשיב את תורתם של חכמים ולא היה חלק מאיזה מאבק, אמיתי או מדומה שהמציאו חוקרים, בין הכהנים לבין חכמים.
והנה המעשה האמיץ ביותר שנהג יוסף הכהן:
ילקוט שמעוני קהלת רמז תתקעו
מעשה ביוסף הכהן שעלתה נומי ברגלו וקרא לרופאים לחתוך אותה, אמר לחוניא בנו כשיגיעו לחוט השערה הודיעני וכך עשה, אמר ליה בני עד כאן היית חייב ליטפל בי מכאן ואילך אי אתה חייב ליטפל בי לאבר מן החי, וכשבא דבר לפני חכמים אמרו יש צדיק אובד בצדקו,
יוסף הכהן זקוק לכריתת רגלו, והרי היא תהיה איבר מן החי המטמא. אז כדי לא להיטמא ולכל הפחות כדי לא לטמא את בנו, הוא מרחיק אותו לפני שיהיה מאוחר מדי. יש עוד שיטה שלא חיפשתי כרגע כדי למנוע טומאה לעצמו. ועל כל פנים למדנו על גבורתו, שגם כאשר עליו לאבד רגל דאגתו לא לטמא את בנו ואם אפשר אולי גם לא ליטמא בעצמו.
ולגבי המעשה שהביא מואדיב, שסירב יוסף הכהן להיטמא, והיו כאן השערות שונות, כולל שלי עצמי. והנה הפתעה: האמנם נהג יוסף הכהן שלא כדין כאשר סירב להיטמא?
מסכתות קטנות מסכת שמחות פרק ד הלכה ו
על כל אלה שאמרו כהן מטמא אין רשות אלא חובה, רבי שמעון אומר רשות, רבי יהודה אומר חובה. מעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערב פסחים, ולא רצה לטמא לה, ודחפוהו חכמים וטימאו אותו בעל כרחו, ואמרו לו חכמים אין רשות אלא חובה.
אולי הוא סבר כמו ר' שמעון? ואז הוא נהג לחלוטין כתלמידם של חכמים כפי שהיה באמת?
ועוד מקור אחד שנראה לי שעוסק באדם אחר
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת חגיגה פרק ב
וכיון ששמעו ר' יוסף הכהן ור"ש בן נתנאל אף הם פתחו במעשה המרכבה אמרו יום א' בתקופת תמוז היה ורעשה הארץ ונראתה הקשת בענן ויצאה בת קול ואמרה להן הרי המקום פנוי לכם והטריקלין מוצע לכם אתם ותלמידיכם מזומנין לכת שלישית
האם זה אותו יוסף הכהן "שלנו"? האם זה מתאים לתיארוך? האם זה מתאים לדמות?
