|
|
| נשלח ב-7/5/2018 22:02 |
 |
| |
אשתו כגופו זה מושג מאוחר ולא מושג מקראי. במקרא האשה היא רק עזר כנגדו. היא לא מספיק חשובה כדי להזכיר אותה. אבל כל זה לא קשור לעניין הטומאה ששם ברור שמדובר על כלל ופרטים שקשורים בקשרי דם.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2018 23:44 |
|
| |
אפרים
איקון ירוק על ניסוח השאלה המאתגרת. כמובן, הקביעה שלך לגבי איחור הרעיון טעונה בדיקה, ברשותך.
קודם כל: מה זה "אשתו כגופו"? האם זה מקביל ל"זוגיות", מונח עברי יפהפה וחדש?
אם כבר, האם אצל חז"ל אפשר למצוא זוגיות? כוונתי אצל הזוגות המאושרים יותר, כמו רב ובת רב חסדא?
ואם חוזרים אל המקרא, מה זה "ודבק באשתו"? יתכן כמובן שהכוונה לדביקת בשר כלומר ליחסי אישות, והפסוק בא לומר לנו כי יחסי האישות הם חידוש שניתן בידי האלוקים לבני האדם, וכמובן זה לא עבירה ולא פסול - בניגוד לדתות כמו הנצרות או לתופעות מאוחרות ביהדות.
סביר לשער שרוב הנישואין ברוב התקופות והמקומות בהיסטוריה לא התבססו על אהבה - בניגוד לדגם משייקספיר ועד הוליווד. לפחות לא אהבה ממבט ראשון. עם זאת, האם אפשר להתכחש לזה שבין האיש לאשתו היה קשר הדוק מאד, גם בגלל דביקת הבשר הנזכרת בפסוק, איך שלא נבין אותה?
טענתו של ירוחמ היא שהפסוק מלמד על קשר ייחודי בין איש לאשתו, ואותו הקשר מצדיק ומחייב טומאת הבעל לאשתו, גם אם זה לא נאמר בפסוק. דומה שאם מצרפים את ההשערה לגבי הרגשות הקיימים בין איש לאשה, גם אם הם אינם מגיעים לידי הזוגיות האידיאלית שלנו, לפסוק הזה, קרוב יותר לומר שהתורה רואה את היחסים בין האיש לאשה כמצדיקים טומאה כזו, גם אם זה לא נזכר במפורש - כי לא צריך לומר זאת במפורש.
האם יש בדברי הוכחה שאי אפשר לערער עליה? בוודאי שלא. אולם אם ארשה לעצמי להניח, כמו מו"ר ע"ה, שאנו מבינים את התורה לפי הרגשות האנושיים שלנו, אזי בעיני הצדק עם עמדתו של ירוחמ.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2018 10:47 |
|
| |
" כחמר ביד היוצר "
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2018 11:38 |
|
| |
האם בחברה פוליגמית ניתן לדבר על זוגיות?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2018 15:06 |
|
| |
זוגיות כלומר יחס של בן או בת זוג לחיים. היא מצב הנוצר אם אשה אחת בלבד. ליתר הנשים אין את הקשר הזוגי רוחני הזה. רבים מפרשני הנ''ךתורה עוסקים בנושא של רחל ולאה. ליעקב היו 4 נשים אבל רחל היתה אשתו בזוגיות. כי היא בעצם היתה הראשונה שיעד את עצמו לה. הגמרא בסוף גיטין אומרת- כל המגרש את אשתו הראשונה, מזבח מוריד עליו דמעות רק על הראשונה מוריד המזבח דמעות.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2018 16:26 |
|
| |
הבעיה הגדולה יותר היא שבני הזוג מורידים דמעות.
המציאות מוכיחה שדווקא בנישואים השניים בני זוג מרגישים שמצאו התאמה.
.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2018 18:23 |
|
| |
בעל בעמיו וירוחמ
אני מסכים: זוגיות היא רק בין שנים. ולכן לאה חשה זנוחה ושנואה.
עם זאת, שרה אשת אברהם היא זו שנתנה את שפחתה הגר בחיקו. הפרשנות הסבירה היא שזה היה הנוהג בארץ מוצאם כאשר האשה העיקרית לא ילדה. האשה המשנית, האמה, ילדה והילד נחשב ליורש ואולי גם האשה הראשית קיבלה את הזכות עליו. מאוחר יותר, כשילדה בעצמה, שרה התחרטה והתנהגותה של הגר הצדיקה כנראה את הגירוש. הנקודה היא ששרה, בהתאם לרוח הזמן והצורך של אברהם, לא חששה להעניק את הגר לבעלה כדי שיהיה לו זרע. הזוגיות שלהם היתה אמורה להכיל את זה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2018 18:37 |
|
| |
לא כל זיווג שני מצליח יותר. ההתאמה יותר טובה כי בפעם השניה משתדלים יותר. זהירים יותר.
שאלו פעם זוג נשוי שחיו יחד מעל 50 שנה. איך הצלחתם להחזיק מעמד יחד כל כך הרבה זמן? השיבו- אנחנו מהדור שלא זורקים דבר ישן וקונים חדש. אנחנו קודם מנסים לתקן
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2018 19:15 |
|
| |
מה זה משנה אם לא כל זיווג שני מצליח? ומה אם האשה הראשונה נפטרה? ברור שהאישה איננה שאר בשר הקרוב אליו כי היא לא קבועה ואפשר להחליף אותה. שלא כמו שאר הקרובים קירבת דם המפורטים שאי אפשר להחליף.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2018 12:27 |
|
| |
אתה מתעלם מכך שהתורה כשמצווה על האדם על בניו בנותיו אמתו ועבדו ןשכניו.. למה לדעתך התורה לא מונה גם את אשתו ברשימה הארוכה זו?. היא עד כדי כך פחותת ערך לפי התורה?.
או אולי כשהתורה אומרת אתה הכוונה לאשה גם? וזו היא הקרבה הגדולה ביותר לפי זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2018 18:13 |
|
| |
תלמידטועה
ירוח
בפשטות כאשר התורה מצווה ושמחת אתה ובנך וכו' האשה אינה נכללת כי היא מצווה ישירות. מילת ושמחת חלה גם עליה (ויש לעיין ע"פ הגמ' אם אשה מצווה בפנ"ע)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2018 22:57 |
|
| |
איפה בדיוק הי מצווה ישירות? הבת לא מצווה ישירות והבן והוא בעצמו לא מצווה ישירות. רק האשה מצווה ישירות? גם מצוות זכירת ושמירת השבת היא מצווה ישירות? לא הצלחתי לרדת לעומק תשובתך.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2018 09:18 |
|
| |
אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי יְ'.
עֶרְוַת אֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה שְׁאֵר אָבִיךָ הִוא.
עֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה כִּי שְׁאֵר אִמְּךָ הִוא.
המילה "שאר" באה כאשר יש איסור קירבה.
א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן; וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לְנֶפֶשׁ לֹא-יִטַּמָּא בְּעַמָּיו. ב כִּי, אִם-לִשְׁאֵרוֹ, הַקָּרֹב, אֵלָיו: לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו, וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו. ג וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו, אֲשֶׁר לֹא-הָיְתָה לְאִישׁלָהּ, יִטַּמָּא.
א - איסור להיטמא.
ב,ג, - החרגת האיסור רק לגבי אמו, אביו, בנו, בתו, אחיו ואחותו אשר לא היתה לאיש.
אנשים ונשים שיש לו איסור קירבה עימם.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2018 10:07 |
|
| |
ירוח
לדוגמה - אישה מצווה על שבת ישירות ולא שבעלה מצווה עליה
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2018 11:58 |
|
| |
שלישי
אתה כותב-
המילה "שאר" באה כאשר יש איסור קירבה.
ויקרא פרק כא פסוק ב כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו: אז מה הפשט כאן?
תלמיד. הפסוק מצווה ולא הבעל מצווה. הבזכור את יום השבת לקדשו אומר הפסוק על הזכירה הזו חלה. והפסוק לא מונה את האשה. כי הבעל זה כמו האשה בשר אחד.
|
|
|
|
|
