|
|
| נשלח ב-13/5/2018 08:44 |
 |
| |
ירוחם
"שאר" = ("איסור קירבה") = "איסור ביאה"........
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2018 10:15 |
|
| |
מקובל- אז מה הפשט של הפסוק של השארים ?ב כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו: התורה מונה שוב את איסורי הביאה?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2018 10:45 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | | מקובל- אז מה הפשט של הפסוק של השארים ?ב כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו: התורה מונה שוב את איסורי הביאה? |
|
א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן; וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לְנֶפֶשׁ לֹא-יִטַּמָּא בְּעַמָּיו. ב כִּי, אִם-לִשְׁאֵרוֹ, הַקָּרֹב, אֵלָיו: לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו, וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו. ג וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו, אֲשֶׁר לֹא-הָיְתָה לְאִישׁ לָהּ, יִטַּמָּא.
לא.
יש בפסוקים שני תנאים למי לכהן מותר להיטמא:
1. שארו - מי שהוא אסור בביאה כלפיו (אשתו מותרת)
2. הקרוב אליו - מי שיש בינו לבין הכהן קירבת דם.
לכהן מותר להיטמא רק למי שממלא את שני התנאים האלו.
שים לב, הפסוקים אוסרים על הכהן להיטמא לאחותו ! הנשואה שיש לה קשר דם
ישיר עם אחיה ! (יש קשר דם והיא אסורה עליו)
ועוד, אם אשתו של הכהן היא בת-דודו או בת-דודתו, גם לה הוא לא יטמא.
( יש קשר דם אבל היא מותרת לו).
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2018 11:08 |
|
| |
תודה את זה הבנתי לבד- מה שלא הבנתי את פירושך למילה שארו- זה איסור ביאה.
יבמות דף כב : איל וכתיב: +ויקרא כ"א+ כי אם לשארו הקרוב אליו, ואמר מר: שארו - זו אשתו, וכתיב: +ויקרא כ"א+ לא יטמא בעל בעמיו להחלו, יש בעל שמטמא, ויש בעל שאין מטמא, הא כיצד? מטמא הוא לאשתו כשרה ואין מטמא לאשתו פסולה, ה"נ מטמא הוא לאח כשר ואין מטמא לאח פסול, קמ"ל. ואימא ה"נ! התם לאפוקי קיימא, הכא אחיו הוא.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2018 17:19 |
|
| |
שלישי
אז לאחות אשתו יטמא ולאשתו לא?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2018 19:17 |
|
| |
אולי אני הוא הטועה איני מבין מאיפה אתה לוקח את דבריך. שארו זו אשתו ולה הוא נטמא ראשונה מאיפה הגרלת את אחות אשתו?.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2018 10:16 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: | |
שארו זו אשתו .
|
|
שארו זה לא אשתו. אתה לוקח שני פסוקים כל כך ברורים ומעקם אותם.
כִּי, אִם-לִשְׁאֵרוֹ, הַקָּרֹב, אֵלָיו: לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו, וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו.
וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו, אֲשֶׁר לֹא-הָיְתָה לְאִישׁלָהּ, יִטַּמָּא.
אם שארו זה אשתו, איך תסביר את זה:
"וְעֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ וַאֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה כִּי אֶת שְׁאֵרוֹ הֶעֱרָה עֲוֹנָם יִשָּׂאוּ."
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2018 10:52 |
|
| |
"וְעֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ וַאֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה כִּי אֶת שְׁאֵרוֹ הֶעֱרָה עֲוֹנָם יִשָּׂאוּ.
מה פרוש את שארו הערה?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2018 11:23 |
|
| |
אני לא יודע.
בגלל זה ביקשתי שתסביר.
"שארו" זה אשתו כמו שכתבת?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2018 13:08 |
|
| |
נראה לי עכשיו להסביר- מה זה שארו. בא מהמילה נשאר- מה שנשאר לאדם .
לאדם נשארים ילדיו- ילדים הנלדים לו נולדים לו מאשתו. כשהוא שוכב עם אחרת הוא משאיר אצלה -מערה בה- משהו ששיך לאשתו. ודאי שזו שפה מרומזת לאשתו. כי בעצם אשתו מרומזת תמיד ולא נכתבת במישרים כמו
שמות פרק כ
(ז) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ: (ח) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: (ט) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: איפה אשתך מנו את כולם חוץ מהאשה? כי אתה ואשתך זו יחידה אחת היא משאירה אותך אחריך
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2018 13:31 |
|
| |
ירוחמ
איקון ירוק.
ראיה גדולה מן השתיקה במקום שהיה צריך לכתוב (ותרצת לי קושי בן שנים רבות...).
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2018 21:58 |
|
| |
"זכור את יום השבת לקדשו" - רק לגבי אשתו הכתוב שותק? ומה עם אמו? ומה עם סבתו? ומה עם בתו ? ומה עם נכדתו? עדיין לא קלטת שהתורה מתייחסת רק לגבר והאישה היא טפלה ולא נחשבת כלל ? את תוצאות הדבר הזה אנו נושאים עד עכשיו בכל התחומים ויקח עוד הרבה שנים עד שהאנושות תשתחרר מזה.
מתי כן לשון נקבה? מכשפה לא תחיה.
זאת התורה על רגל אחת.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2018 22:40 |
|
| |
אם היית קורא את הכתוב היית מגלה את בתך. כידוע לך הסבא והנכדה אינן תושבי הבית של האדם. הן לא נכנסות תחת אחריותו. אגב אם לא שמת לב האמה= אשה כן מוזכרת
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2018 09:43 |
|
| |
אפרים
תמהני על קושייתך. כפי שהזכיר לך ירוחמ בעדינות, הבת מופיעה בפסוק של שבת במפורש. "בנך ובתך". נכון, הבן קודם...
דור ההורים ודור הנכדים אינם מוזכרים, זה נכון, אבל מסתבר שהפסוק אינו מפרט אותם משתי סיבות: לא לכולם יש סבתא בחיים ואילו היה שם סבא - הוא היה האדון. ואליו היו פונים.
אשר לנכדים, הם באחריותם של בני הבן. זכור נא כי המשפחה היא בית אב גדול שבו המבוגר מכולם מנהל את הכל וכולם מצייתים לו. אולי זה לא הדגם שאנו רואים כאידיאלי, אבל זה היה הדגם בימי מתן תורה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2018 10:11 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: | | נראה לי עכשיו להסביר- מה זה שארו. בא מהמילה נשאר- מה שנשאר לאדם .
לאדם נשארים ילדיו- ילדים הנלדים לו נולדים לו מאשתו. כשהוא שוכב עם אחרת הוא משאיר אצלה -מערה בה- משהו ששיך לאשתו. ודאי שזו שפה מרומזת לאשתו. כי בעצם אשתו מרומזת תמיד ולא נכתבת במישרים כמו
שמות פרק כ
(ז) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ: (ח) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: (ט) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: איפה אשתך מנו את כולם חוץ מהאשה? כי אתה ואשתך זו יחידה אחת היא משאירה אותך אחריך |
|
אם אתה עדיין מתעקש על כך ששארו זה אשתו.
אז נשנה את הפסוק:
"וְעֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ וַאֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה כִּי אֶת אשתוֹ הֶעֱרָה עֲוֹנָם יִשָּׂאוּ."
נכון שזה הגיוני?
בעניין ש "אתה" כולל את אשתו,
מה דעתך על זה:
"צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ."
ולגבי:
אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:
אני יגיד לך מדוע אשתו לא נזכרת.
מי שיש לו עבד ואמה זה ברור שאשתו מתבטלת כל השבוע.
אז למה מגיע לה לנוח ביום שבת? לפחות שתעבוד יום אחד בשבוע.
|
|
|
|
|
