| נשלח ב-24/8/2022 14:10 |
 |
| |
תוקן על ידי טלי_טל ב- 24/08/2022 14:11:41
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2022 02:38 |
|
| |
אישה עצרה ליד חנות פרחים על מנת לקנות פרחים, ולעשות משלוח שיגיע לאמה האלמנה, המתגוררת כשלוש שעות נסיעה משם.
מיד כשיצאה מן החנות לעבר מכוניתה, היא הבחינה בילדה קטנה שיושבת בצמוד לכניסה. היא שאלה אותה - מה קרה? האם משהו לא בסדר? הילדה ענתה שהיא רצתה לקנות ורד בשביל אמא שלה, אבל יש לה רק שלושה שקלים, וורד אחד עולה חמישה שקלים. האישה חייכה, ואמרה לה: "בואי איתי, אני אקנה עבורך את הוורד". האישה קנתה לילדה הקטנה את הוורד. כשהן עזבו את החנות, האישה הציעה לילדה שהיא תקפיץ אותה עם הרכב לביתה. הילדה ענתה: "אני אשמח, תוכלי לקחת אותי לאמא שלי". הילדה הדריכה אותה כיצד לנסוע, עד שהן הגיעו לבית הקברות, שם יצאה הילדה כדי להניח את הוורד על הקבר הטרי של אמא שלה...
כאשר האישה הורידה את הילדה לאחר מכן בביתה, שהיה בסמוך, היא סובבה את הרכב, חזרה לחנות הפרחים וביקשה לבטל את המשלוח, שכן היא רוצה להביא את הפרחים לאמא שלה בעצמה. היא אספה את הפרחים ונסעה שלוש שעות כדי להגיע לבית אמה, ולתת לה את הפרחים ביד.
הפרשה שלנו מתחילה במילים "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" (דברים י"א, כ"ו).
אם יש לכם משהו שאתם רוצים לעשות, או צריכים לעשות, קחו אחריות. הפסוק מתחיל בלשון יחיד, "ראה אנכי נותן...", אף על פי שכל הפרשה מדברת בלשון רבים. ללמדנו שכל אחד מאתנו צריך לחשוב שהוא האדם היחיד שיכול לעשות את זה. תחשוב שאתה האדם היחיד בעולם שיכול לעשות את מה שמוטל עליך. דבר שני, אל תדחו – "...נותן לפניכם היום!" תחשבו שיש לכם רק היום. כשאתה אומר לעצמך "בעזרת השם... מתישהו אני אעשה את זה", אתה אף פעם לא תעשה את זה. תעשה את זה היום!
בכל יום ישנן הזדמנויות, אל תפספסו אותן. אל תשאלו מה המינימום שאתם חייבים לעשות, אלא תשאלו מה המקסימום שאתם מסוגלים לעשות, ותעשו כל דבר בצורה הטובה ביותר.
שבת שלום.
שלכם, יצחק פנגר.
*להצטרפות ל'המגזין' בווצאפ:* mgzin.online *בטלגרם:* t.me/mgzintov
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2022 02:42 |
|
| |
החיזוק היומי שלי סיפור קורע לב על המציאות שבה אנו חיים שכתבה מרסל מוסרי. לפני שעה קלה ראיתי איש זקן בוכה מול כספומט. הוא לא בכה עם דמעות, בעיקר רעד מחוסר אונים ובין לבין מלמל "אבל אני לא מבין, יש לי שם כסף!" ניגשתי אליו בזהירות פחדתי שיחשוב שאני חומדת את כספו. שאלתי "אתה צריך עזרה?" הוא לא הביט בי אצבעו הקישה על כל הכפתורים תחת המסך ופניו אומרות ייאוש. "אני אעזור לך, מה קרה?" התעקשתי. הזקן חדל מהקשותיו ואמר "זה לקח לי את הכרטיס אני לא מבין נכנס לי הכסף מהגרמנים ומהביטוח אני לא עני!" צעק פגוע. כובע הברט שלו נפל ארצה את ידו הימנית הניח על הכספומט הארור ועם ידו השמאלית ניסה לגשת אל הכובע. הקדמתי אותו, הרמתי אותו וחבשתי את הכובע על ראשו. "את עובדת פה בבנק?" שאל. "לא" התנצלתי " מה הקשת שם על המסך?" הזקן שלף באיטיות דף מכיסו ואמר "הנה, את המספר הזה" על הדף הופיע מספר תעודת הזהות שלו, הכספומט בכלל ביקש קוד אישי. ובכל זאת, לא יכלתי להעמיד אותו על טעותו צרב לי מדי. ניגשתי אל הדלת ביקשתי להכנס אל הבנק לבקש ממנהלת הסניף שתשיב לו את כרטיסו, זו טעות תמימה של איש שלא גדל בדור ההייטק והזיוף ובכלל, יש לו כסף בבנק מהגרמנים הארורים ומהביטוח הלאומי כל כך. אבל השומר בכניסה חייך ואמר "את לא מעודכנת, אין פה כבר סניף עכשיו משפצים מכניסים מחשבים". הזקן עמד מאחורי, כמו ילד מתגונן בחסות אמו ולא דיבר. "מה משפצים? זה גם הסניף שלי!" רטנתי "לא הודעתם על כלום!" "הכל באפליקציה יש שם גם הסברים" השיב השומר שורה שהוכתבה לו מראש. "תגידי לו שאין לי את מה שהוא אומר, רק שיחזירו לי את הכרטיס" לחש הזקן מאחור, מפחד להרעיש יתר על המידה. אמרתי לשומר את דברי הזקן, מילה במילה, רק כדי שירגיש שקולו נשמע כבעבר, כשעוד עמד איתן. אך השומר כבר עבר ללקוח הבא ושוב, אותו המשפט "הכל באפליקציה". חומות בנק, קשה לפרוץ. רבע שעה אחר כך, על ספסל בגינה שאל מול המאפייה ישבנו אני והזקן וחלקנו בורקס גבינה וביצה קשה. במשך דקות ארוכות המתנתי למוקדנית שתענה לי לשיחה והוא ברך אותי בשפה שלא הבנתי וקילל אותם בשפה שהבנתי מצוין. כשענתה סוף סוף אמרה "עוד מעט ולא יהיו סניפים, הוא צריך ללמוד להשתמש באפליקציה ובכל זאת, שיגש מחר וישיבו לו את הכרטיס" כשניתקה הבטתי בו, על שפתיו היו פירורים מהבורקס ובחיוך נבוך אמר "אני מלוכלך נכון? שלומיאל ממש!" צחקתי והגשתי לו מפית "מחר בבוקר יחזירו לך את הכרטיס" אמרתי ולא הוספתי דבר על האפליקציה. רציתי רק לשבת לסיים איתו את הבורקס לשתות איתו טרופית קרה ולתת לו וגם לי עוד כמה דקות של חסד נקי בעולם האלקטרוני והדוחה הזה. עם כל הכבוד לקידמה אין כבוד לדור העבר צריך לפתוח בנק לזקני העם להשיב את כבודם ואיתנם שנדחק בין כתלי אובדן השפיות הטכנולוגי הזה! זיגדון נועם נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2022 02:44 |
|
| |
*לזכרו / החלק היומי / סיון רהב-מאיר:*
עשרות אלפים צפויים ללוות היום למנוחות את *הרב שלום כהן*, ראש ישיבת "פורת יוסף" ונשיא מועצת חכמי התורה, שנפטר הלילה בגיל 91. שמעתי אותו בפעם הראשונה לפני שנים, כשנשלחתי לסקר כנס של ש"ס, ככתבת צעירה.
הרב עובדיה יוסף אמור היה להגיע לאולם, והרב כהן דיבר לפניו. באותם ימים חיפשתי בעיקר כותרות פוליטיות בנאומים האלה, אבל היום אני לא זוכרת איזו כותרת יצאה מהאירוע, רק רעיון תורני אחד על אמונה ועל ביטחון:
הרב כהן הרעים בקולו וציטט את הפסוק שמתאר כיצד מרים עומדת ליד היאור ושומרת מרחוק על אחיה, משה רבנו, כשהוא בתיבה: *"וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק – לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ"*. הוא חזר על הפסוק, והסביר:
מרים לא סתם עמדה, היא ניצבה מרחוק, בקומה זקופה, לא בחשש. היא ידעה שבסוף יהיה טוב. היא הרי הייתה נביאה, וידעה שכל הנבואות על יציאת מצרים יתגשמו. היא לא עמדה שם בחרדה, אלא רק רצתה לדעת באיזו דרך תגיע הישועה, וגם כדי לפעול ולעזור, אם צריך. לבסוף אכן בת-פרעה הגיעה לשם וראתה את משה בתיבה. מרים ניגשה והציעה שהוא יגדל אצל אימו בשנים הראשונות, וכך היה.
"אנחנו צריכים להאמין ולדעת בביטחון שבסוף יהיה טוב", הסביר הרב, "ורק להתייצב ולראות איך הקדוש ברוך הוא יגלגל את הדברים, ולהיות מוכנים לתת את חלקנו. זו צריכה להיות גישתנו לחיים".
אני זוכרת שבאותו לילה כבר סיפרתי את הרעיון הזה לחברה, רווקה מבוגרת, שמצאה בו עידוד. וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק – לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ.
לזכרו.
*** *_לקבלת התכנים של סיון רהב-מאיר באופן קבוע: https://lp.vp4.me/pif9_*
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2022 16:26 |
|
| |
סיפור אמיתי. הוא בחור חרדי צעיר. סיים לימודי חובש במסגרת השרות הלאומי שהוא עושה במד"א וזו מהמשמרות הראשונות שלו. הוא הוריד את החובש המלווה והיה בדרך להחזיר את האמבולנס לתחנה כשפנו אליו בקשר מהמוקד, ביקשו אם הוא יכול לתת מענה ראשוני בתאונת דרכים שהתרחשה באזור שלו. הגיע למקום, ברכב האחורי נערה צעירה מדממת. תאונה לא קשה מידי, היא התנגשה ברכב שעמד ברמזור, הפגוש מעוך קצת, אך כתוצאה מהתאונה בקבוקון זכוכית התנפץ וגרם לה לחתכים. בדק שאין דימום מאסיבי, בדק מדדים והתחיל לטפל בעדינות, לחטא ולחבוש. "נחתכתי גם כאן" אמרה והסירה את החולצה" פתאום שמה לב שהוא רועד, מתבלבל. "מה קרה?" שאלה. "שום דבר, הכל טוב". נפל לה האסימון. "זה פעם ראשונה שאתה רואה חזה של בחורה?" "אמממ באמיתי, כן" "אוייש, נו אל תעשה מזה סיפור, תן לי את הגזה והאלכוהול, אני אחטא לבד". נפרדו דרכיהם. היא פונתה לבית החולים והוא בחזרה לחייו. אחרי שבוע, הטלפון שלו מצלצל. זאת היא מהתאונה. "מה דעתך שניפגש?" "מממ, לא יודע" "מה, אני לא מוצאית חן בעיניך? ראיתי איך הסתכלת עלי." "כן כן, לא לא, את בסדר גמור. אבל אבל, אני חרדי וזה לא עובד ככה, זה לא מקובל." "עזוב אותך מקובל ולא מקובל, ולגעת באישה זה מקובל?" "לאאא, אבל זה היה משהו בריאותי, ענייני". "אז בסדר אני רוצה שניפגש עניינית. פגישה אחת. כזו אני, תמיד הייתי חוצפנית ואני ממש התרשמתי ממך. אתה לא יוצא לי מהראש. מאוד נגע לי ללב הטוהר שלך והעדינות שלך. ברור לי שאתה חרדי ואני חילוניה, אבל אני מבית מסורתי יודעת מה זה. אני אפילו מוכנה להביא מישהו שיהיה שדכן. לעשות שידוך". **** לפני תקופה נולד להם בן בכור. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2022 21:01 |
|
| |
בס"ד* נא לא להוריד את הרמה של הפורום. הפורום היה ויהיה הבית הקלאסי של הציבור החרדי בגיל שידוכים. גם אם הוא לא פעיל במיוחד, הצביון צריך להישמר תמיד, אם כנוסטלגיה ואם כדי לשמר את המקום. טום אשמח שתמחק את הסיפור של דגדודי ורציף, שניהם לא מתאימים לכאן כלל ואין זה משנה המסר. וכן הסיפור של דגדוגי, בסיפורים הקצרים.
ומכאן ולהבא כולם מתבקשים לשמור על כללי הפורום וכללי הצניעות.תודה.
תוקן על ידי חייכנית770 ב- 30/08/2022 21:02:50
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2022 21:36 |
|
| |
בס"ד* אתה מתבקש להתנצל על כך שפגעת ברגשות המקום.
תוקן על ידי חייכנית770 ב- 30/08/2022 21:37:10
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2022 22:06 |
|
| |
בס"ד* *אלוקים.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2022 22:28 |
|
| |
בס"ד* התאווה היא עיוורת.והשיגעון מלווה אותה.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2022 23:51 |
|
| |
| חייכנית770 כתבה: |  |
בס"ד* נא לא להוריד את הרמה של הפורום. הפורום היה ויהיה הבית הקלאסי של הציבור החרדי בגיל שידוכים. גם אם הוא לא פעיל במיוחד, הצביון צריך להישמר תמיד, אם כנוסטלגיה ואם כדי לשמר את המקום. טום אשמח שתמחק את הסיפור של דגדודי ורציף, שניהם לא מתאימים לכאן כלל ואין זה משנה המסר. וכן הסיפור של דגדוגי, בסיפורים הקצרים.ומכאן ולהבא כולם מתבקשים לשמור על כללי הפורום וכללי הצניעות.תודה.
תוקן על ידי חייכנית770 ב- 30/08/2022 21:02:50 |
|
אוקי, אקפיד יותר על כללי הצניעות, עדיף להחמיר, כי אחרת משתוללים כאן. פניתי לטום שיבוא ויעשה סדר. חייכנית, ברוכה הבאה ! :) נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2022 23:56 |
|
| |
בס"ד* אני שמחה שהבנת את דבריי. ולהבא תשמור את הסיפורים המוזרים, לעצמך בלבד! וברוך הנמצא.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2022 22:15 |
|
| |
| רציף1 כתב: | |
אבודים במצעד התלבושות עיבוד על פי או. הנרי
עיבדה וסיפרה: סלעית לוי-בקיש ניו יורק של קצת לפני 1900.
מר צ'נדלר עסק בגיהוץ חליפת הערב שלו בחדר השינה שבביתו הדל. מגהץ אחד מתחמם על כירת הגז והשני מונף הלוך וחזור בהתלהבות על מנת להשיג את הכפל המושלם במכנסיו.
הופעתו הבאה לעינינו, כשהוא לבוש בקפדנות ללא רבב שלו ובטוח בעצמו, יפה תואר ממש, כנער מועדונים היוצא לבילוי ערב.
שכרו של צ'נדלר הסתכם ב18 דולר לשבוע, הוא הועסק כעובד שכיר במשרדו של אדריכל. בן עשרים היה והאדריכלות נחשבה בעיניו כאומנות אמיתית.
מידי שבוע היה מפריש ממשכורתו דולר אחד. כתום 10 שבועות היה חוסך סכום של 10 דולרים שהיה מאפשר לו להתלבש בפאר ובהידור כיאה למיליונרים. מוביל עצמו למסעדת יוקרה וסועד ליבו בסעודה ראויה לשמה.
כל ערב מופלא מעין זה נתלש מתוך 70 ערבים אפורים אחרים.
ובאותו הערב, כשהוא בדרכו, נעצר לשאול עצמו באיזה מסעדה נוצצת ומפוארת לאכול, והנה מעבר לפינה ראה נערה, הנערה החליקה ונפלה בגלל השלג.
צ'נדלר כמובן סייע לה לקום על רגליה מתוך אדיבות וחרדה לשלומה. נדמה כי נקעתי את רגלי אמרה הנערה.
הגדולים כאבייך שאל צ'נדלר? כן, השיבה הנערה.
צ'נדלר התבונן בנערה וגילה שהיא מרתקת את התעניינותו.
לבושה הצנוע והפשוט העיד על עוניה., אך עיניה חייכניות וטובות. התנהגותה ודיבורה העידו שנערה טובה היא למרות לבושה.
רעיון נצנץ במוחו –הוא יזמין אותה לסעוד איתו.
באם ידע לבזבז את עשרת הדולרים שלו במידה יוכלו שניהם לסעוד את ליבם כהלכה.
אני סבור שרגלך זקוקה למנוחה, הייתי בדרכי לסעודת ערב גלמודה, הצטרפי אלי ונתבל את הארוחה בשיחה מלבבת. בעיניים נוצצות הביטה בו וחייכה, אבל אנחנו לא מכירים, זה איננו נהוג כך נכון? אין בזה שום פגם אמר צ'נדלר בגילוי לב.
אבל אמרה הנערה איך אלך איתך בשמלה עלובה הזו?
הניחי לזה אמר, אני בטוח שתראי מקסימה יותר מכל הנשים הלבושות בשמלות מפוארות ומהודרות.
סבורתני שאקבל את הזמנתך, ואתה רשאי לקרוא לי מיס מריאן.
המסעדה לא הייתה נוצצת ויומרנית, אבל השולחנות היו תפוסים ע"י סועדים עשירים, ותזמורת משובחת הנעימה במנגינותיה.
מיס מריאן הייתה יפהפיה על אף שמלתה וכובעה הזולים. והוא, הוא שיחק את תפקיד הבטלן העשיר, הוא היה לבוש כראוי לתפקיד, וככזה הוא פיטפט באוזניה על משחקי גולף, רכיבה מסעות בעולם וספינה מפוארת.
נראה היה שהנערה התרשמה, אך היא אמרה אורח החיים שעליו אתה מדבר נראה לי חסר חשיבות ובלתי מועיל. האם אין איזו עבודה כלשהי שעשויה לעניין אותך?
הארוחה נסתיימה, אני מודה לך על הערב הנעים אמרה.
הם לחצו ידיים ונפרדו. כל אחד פנה לדרכו.
הוא שב אל ביתו הדל לחדרו הצונן, הכניס את בגדיו המפוארים לארון, למנוחה של 69 יום. זו הייתה נערה מהממת, חבל שלא גיליתי לה את האמת על עצמי, אבל איך יכולתי, הייתי צריך לגלם את התפקיד ההולם את תלבושתי.
היא פנתה לדרכה –רגלה כבר לא כאבה.
מיס מריאן מיהרה אל ביתה, בית נאה בשדרה מפוארת. היא נכנסה בחיפזון ועלתה לחדרה, שם חיכתה לה אחותה בשמלה יפה ומהודרת.
הו נערה סוררת שכמותך! קראה אליה אחותה. כבר שעתיים מאז ברחת בשמלת בלואים זו וכולם דואגים.
המשרתת נשלחה להודיע לאימם שמריאן חזרה.
שתי הנערות ישבו על מושב החלון, יום יבוא ויהיה עלינו להינשא , אמרה מריאן. השמיעי דברך מטושטשת קטנה אמרה אחותה.
אני פגשתי גבר בעל עיניים כחולות שופעות טוב, עדין, המגלה יחס לנערות עניות. צעיר יפה תואר וטוב לב.
אבל לא אוכל לאהוב אותו רק אם תהייה לו שאיפה, משאת נפש, עבודה כלשהי.
כמה חבל שהגברים עימם אנו נפגשות הם בטלנים עשירים –גבר כזה לעולם לא אוכל לאהוב גם אם יגלה יחס טוב לנערות עניות הנופלות ברחוב. |
|
וואוו, זה מה שממליצים יודעי דבר, תיהיה אתה, תהיי את, גם תיצור רושם מקסים, וגם תקבל שידוך מתאים. מה הסוף של הסיפור ? נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2022 22:35 |
|
| |
לרגל יום הנישואים ה-50 שלה, החברות הכי טובות של רחל החליטו להזמין אותה לסעודה חגיגית.
אחרי ערב נהדר של אוכל , סיפורים והעלאת זיכרונות, אחת מהחברות של רחל פנתה אליה ושאלה: "אני ואת בדיוק באותו הגיל, אבל אני כבר גרושה פעמיים, ואת בילית את כל חייך עם אותו הגבר. מה את למדת במשך כל השנים האלו על זוגיות ואהבה?"
"הדבר הכי חשוב שאני למדתי הוא שמוסד הנישואים הוא המורה הכי טוב והכי מיותר בעולם" ענתה רחל. "
למה את מתכוונת?" שאלה החברה הסקרנית.
"לאורך שנות הנישואים שלי ושל בעלי למדתי הרבה מאוד דברים..." סיפרה רחל, "למדתי על נאמנות, איפוק, על איך לא להתעצבן אפילו כשצריך לבקש משהו 100 פעם, איך לעקוף נושאים רגישים כמו 'התור של מי להוריד את הפח היום', פיתחתי סבלנות לדברים שמפריעים לי וגיליתי כמה זה חשוב לא להתייאש גם כשהכל נראה אבוד".
כל החברות של רחל מאוד התרשמו מהתשובה שלה, אבל אחת מהן הייתה קצת מבולבלת.
"רגע רחל," היא אמרה, "כל הדברים האלה שאת למדת חשובים מאוד, אז למה את אומרת שמוסד הנישואים הוא גם מורה מיותר?"
"כי אם הייתי רווקה לא הייתי צריכה לדעת את כל הדברים האלה..."
תוקן על ידי פירולי ב- 01/09/2022 22:38:19
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2022 23:20 |
|
| |
רציף. במקום שהעתקת לא כתוב את הסוף ?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2022 00:21 |
|
| |
| טלי_טל כתבה: | |
רציף. במקום שהעתקת לא כתוב את הסוף ? |
|
|
|
|
|
|
