|
|
| נשלח ב-24/11/2018 18:50 |
 |
| |
סיפור מדהים ועסיסי
*געננדי שנייבלג: שליחה חב"דית בלב מאה שערים הגדלה* סיפורה של רעיה צעירה ומיוחסת שמסובב הסיבות הוציאה בחטף מחממת ההגנה המלטפת שבחברת "שומרי החומות" הישר אל שדה הקרב החב"די של מלחמת "ופרצת" • געננדי שנייבלג בראיון מרתק ומרגש. בפנים: על רגעי הקושי ועל המשבר ב"שבע ברכות" • מערכת נשי ובנות חב"ד. "בלב ירושלים, בשכונה קטנה אך מפורסמת בשם "מאה שערים" נולדה תינוקת קטנה. נראה שציבור הקוראות שלנו לעולם לא יתוודע לתינוקת הזו, שגדלה לילדה, נערה, בחורה ואישה. והגיוני היה לחשוב שהיא לעולם לא תתוודע אלינו. אלא שלמסובב הסיבות היו תכניות אחרות עבור התינוקת הזו – נכדתו של רבי שמואל יעקב קאהן, האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק. "לפני שנכיר אותה, עלינו להקדים ולעשות הכרות עם הסביבה בה גדלה הגב' געננדי שנייבלג. "סבא שלי הוא האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק" מספרת געננדי, "ואבא שלי הוא חסיד סאטמר. סאטמר של היום שונה מסאטמר של פעם, ואבא שלי מזוהה בעגה של הקהילה כשייך ל'רב יואליש'. המשמעות היא שהוא נוהג כמו סאטמר של פעם, ורבו המובהק הוא רבי יואליש. אבי שיחי', הוא יהודי שמהשעה ארבע לפנות בוקר יושב ולומד תורה במשך כל היום ומחדיר אוירה תורנית בבית. אימי שתחי' השרישה בנו הילדים את ההערכה והגאוה בכך שאבא שלנו הוא בן תורה. בכלל, הוריי מוכנים להקריב הרבה דברים בשביל התורה ולימודה והדוגמא שלהם היא נר לילדיהם. "בסאטמר מדברים רק אידיש מתוך אידיאולוגיה. אני עצמי לא דיברתי עברית עד החתונה. יכולתי להשתמש בה, אבל לא חיבבתי את השפה הזו, ולכן העדפתי להמנע. בסאטמר גם לא מסתכלים בחומש לפני החתונה – מה שמקשה עליי היום באמירת חת"ת – המטרה היא למנוע מהבנות חשיפה לסיפורי תורה מסויימים. לכן, המורות מוציאות פסוקים נבחרים, ואותם לומדים. בכלל, בשום מקום הבנות לא לומדות כל כך הרבה כמו בחב"ד. הלימודים מתחילים בשמונה וחצי ומסתיימים באחת. יום הלימודים כולל לימוד הלכות, תהילים, נפלאות הבורא ושיעורי הבית היהודי בכיתות הגבוהות. לאחר הלימודים, עוזרים להורים בבית. היתה תקופה שהיה ארגון חסד בו נטלו חלק מתנדבות. אבל איני יודעת אם זה עוד קיים. "יש מה להעריך בקהילה שבה גדלתי, בין השאר היא שגרמה לי להפנים ערך הצניעות. וכן בזכות העובדה שהדגש בבתי הספר הוא בלימוד הלכות הנצרכות לחיי היום–יום כמו: דיני שבת וברכות, יצאתי עם ידע הלכתי ברור ומובנה לחיים. "אני הבת הרביעית במשפחה. באתי בקשרי שידוכין בגיל שמונה עשרה וחצי. ב"תולדות אברהם יצחק" מתחתנים יותר מוקדם, אבל אבי מחפש בחורים מיוחדים. בדרך כלל, נכדים של אדמו"רים מתחתנים רק עם נכדי אדמו"רים, וגם בתוך המסגרת המצומצמת הזו יש את המיוחדים יותר והמיוחדים פחות. אבא שלי חיפש בשביל כולנו את הטובים ביותר. כולם מבררים בשידוכים, אבל אבא שלי מ ב ר ר. אני מדגישה את זה, רק כדי לתת להבין עד כמה סיפור השידוך שלנו היה פלאי". שידוך משמיים "בעלי – ר' ישראל שלום, הוא נכד של האדמו"ר מקרעטשניף מרחובות. הוא התחיל להתקרב לחב"ד עוד כבחור. אבא שלו היה לוקח אותו הרבה לבית הכנסת של חב"ד ברחובות, וכך הוא הכיר את העולם הזה – בשונה ממני, שאמנם יש בית כנסת חב"ד בסמיכות לבית הוריי, אבל הוא לא עניין אותי בכלל. החברה במאה שערים היא מאוד מצומצמת, ולכן הדבר היחיד שידעתי על חב"ד הוא תהלוכת ל"ג בעומר ועוד כמה דברים עם נימה לא חיובית במיוחד. כאמור, הוא, לעומתי, ידע עליהם קצת יותר, וגם התחיל להתקרב. "עם זאת, ההתקרבות המשמעותית החלה בעת לימודו בישיבת "טשעבין" בירושלים. שם התחיל ללמוד חסידות, לכתוב לרבי מלך המשיח שליט"א, להשתתף בהתוועדויות ולהפוך לחסיד בצורה מסיבית וגלויה. הוא אף ארגן שיעור תניא לחבריו, ודרבן אותם לכתוב לרבי. כל הפעולות האלו גרמו לזה שברחוב התחילו לדבר על כך שהוא חב"דניק, על אף שהיה רק בתחילת הדרך… ראש הישיבה שלו הודיע לחמותי חד משמעית, שאם יבררו עליו בשידוכים – הוא יספר שהוא מקורב לחב"ד. "ואז הציעו להם ארבע הצעות מכובדות ורציניות. כולן נכדות של אדמו"רים מפורסמים. חמותי הודיעה שהראשון שיענה בחיוב – הם ילכו על הצעתו. בחב"ד התהליך שונה, אבל בחוגים האלו, המשמעות של תשובה חיובית מצד ההורים מהווה את סגירת השידוך. לאחר תשובה כזו קובעים יום. בדירה אחת נפגש אבי הבחורה עם החתן המיועד, בדירה אחרת נפגשת אם הבחור עם הכלה העתידית. הפגישה הזו אורכת כשעה ולאחריה – באם ההורים מתרשמים בצורה חיובית – מגיעים כולם לדירה אחת – החתן והכלה נפגשים ביחד לעשרים דקות ואחר כך חוגגים "לחיים". יש, כמובן, גם יוצאים מן הכלל – שחורגים לפגישה בת שעה או לשתי פגישות, אבל זה חריג מאוד. אולי בשל כך נוהגים לברר קודם בצורה מאוד יסודית. "שלוש ההצעות האחרות שמעו שהבחור 'חב"דניק', ואמנם הסכימו לזה – שזה דבר פלאי ביותר – אך לא ניסו לזרז את הבאת השידוך לידי גמר. לעומתם, אבא שלי, דיבר רק עם שני אנשים. האינפורמציה שקיבל מהם היתה מאוד טובה, אך לא התגלה לו דבר על חב"דיותו של החתן לעתיד. במוצאי שבת כבר ניתנה התשובה החיובית, וביום ראשון נפגשנו. "הייתי בת שמונה עשרה וחצי והוא בן שבע עשרה וחצי. מובן שבפגישה ההיא לא דברנו על חב"ד בכלל, והשידוך קם ונעשה. מסגירת השידוך ועד לחתונה ממתינים כשנה. במסגרת תקופה זו החתן והכלה לא נפגשים ולא מדברים זה עם זו". סערה בין הצלחת לטבעת "השידוך נסגר בחשוון, ובי"א ניסן בעלי נסע לרבי. הנסיעה הזו גררה גל שמועות חזק ברחוב – שלא רק שבעלי חב"דניק, אלא שהוא ממש משיחיסט! גל השמועות אמנם נוצר ברחובות – עיר מגוריו, אבל טפטופים קלים חדרו גם למאה שערים. בתחילה אבא שלי לא האמין. אבל ככל שהזמן עבר, הוא התחיל להבין שמשהו קורה. עמדנו כבר כחודשיים לפני החתונה. ההכנות היו בעיצומן, ואני, כלה צעירה, ראיתי את אבא שלי מסתובב חסר מנוחה. הוא לא אמר לי מה קרה ולמה הוא כל כך לחוץ, אבל היתה לי הרגשה שזה קשור לחתן שלי. "אני זוכרת שדיברתי עם חברה, ואמרתי לה שאני ממש אשמח אם החתן יהפוך לחסיד סאטמר – החסידות של אבא שלי, והיא גיחכה ואמרה שאם הוא יהפוך לחסיד אחר, הוא יהיה חסיד חב"ד. חזרתי הביתה מזועזעת. סיפרתי את הדברים לאבא שלי, והוא ביטל את החששות שלי ואמר: 'החתן לומד קצת חסידות, לא משהו רציני ואין סיבה להתרגש'. כנראה משום שראה את הזעזוע שלי ואת חוסר האהבה שלי לחב"ד, החליט לא לספר לי על השמועות שהגיעו אליו. "עם זאת, הוא היה חייב כהורה לבדוק את השמועות ולהזים אותן. הוא שלח שליח למשפחת החתן לשאול האם השמועות נכונות. הם ענו שכן, ואמרו שמבחינתם אם נרצה לשבור את השידוך, הם יבינו ולא יכעסו. אלא שהיתה בעיה לשבור את השידוך. "עזיבת שידוך משמעה כניסתי להגדרת סוג ב'. חוץ מזה, נעשו כבר כל כך הרבה הכנות, ואבא שלי לא רצה לעשות לי את זה… הוא הלך לכל מיני רבנים, והתייעץ איתם. כולם אמרו לו פה אחד: 'לחב"ד יש רק פתח אחד. של כניסה. אין יציאה. תקווה שהוא התקרב רק 'קצת"… אבא שלי לא ידע מה לעשות. מצד אחד, חתן חב"דניק יגרום לו לפחיתות כבוד ולבושה. אבל מה עדיף? שהבת שלו תהיה סוג ב' ותשב בבית עד זקנה ושיבה? "הוא החליט לשלוח שליח אל הבחור עצמו. השליח מסר לבחור שהורי הכלה מוכנים לא לעזוב את השידוך, בתנאי שהוא יעזוב את חב"ד. בעלי כתב לרבי והרבי ענה 'יד החסידים תהיה על העליונה'. מאושש מהתשובה הוא השיב שהוא לא מוכן לעזוב שום דבר. אמר לו השדכן: 'תבחר בין הרבי לכלה'. ובעלי ענה 'אני בוחר ברבי'. בנוסף, הוא ביקש להעביר לכלה כי יהיה לו מאוד קשה לעזוב בשלב זה את השידוך. אבל אם הוא יעזוב את הרבי, הרי שיהיה לו יותר קל עכשיו, אבל לא יהיו לו חיים. לכן הוא מעדיף את הקושי העכשווי מתוך ידיעה שהוא בוחר בחיים. חיים בלי רבי אינם חיים. "אבא שלי לא ידע איך לעכל כזו תשובה. הוא החליט להציב כמה תנאים, שאם החתן יסכים להם – השידוך ישאר על כנו. חלק מהתנאים היו לא לעשות מבצעים, לא לשלוח את הילדים למוסדות חב"ד, וכמובן – לא להתווכח איתי על חב"ד. המטרה של כל התנאים האלו היתה שלא יידעו בחוץ שהוא חב"דניק. כי את הלבוש המקובל בעלי משמר עד היום. בעלי השיב כי הוא לא עושה דבר מבלי אישור המשפיע שלו, ומסר את המספר של המשפיע. אבא שלי היה קרוב להתקף לב. משפיע זה דבר יחודי לחב"ד. בציבור הכללי אין דבר כזה. "הוא היה מוכרח להתקשר למשפיע, אבל חשש מאוד שמהשיחה הזו הוא בעצמו יהפוך לחב"דניק… אסביר מדוע, אבא שלי למד בתקופה בה הרב ווכטר מקרית מלאכי התקרב לחב"ד. לאחר שהרב ווכטר עזב את סאטמר, הכניסו לבחורים ממש ארס נגד חב"ד, כדי שלא יעזו להתקרב לכל מה שריח 'חב"ד' נוטף ממנו. אמרו להם שלחב"ד יש תשובות על כל דבר, ולכן אסור להתחיל לדבר איתם בכלל. מסיבה זו הוא גם מאוד התבייש בעובדה שיהיה לו חתן חב"דניק. "בינתיים, הבנתי שמשהו 'קורה', אבל לא ידעתי מה. כי פשוט לא שיתפו אותי. ראיתי לחץ אטומי בבית: את אבא שלי מוטרד ואת אמא שלי בוכה. כל פעם ששאלתי מה קורה, הם ענו: 'לא קרה כלום. צריך להתפלל'. יום אחד עברתי ליד חדר ההורים, ושמעתי את אבא שלי אומר: 'כן, אחרי השידוך אמרו כל הזמן שהוא לא בישיבה'. המשפט הזה נתן לי אישור לחשד שקינן בתוכי כבר הרבה זמן – שהחתן שלי ירד מהדרך, ועזב את היהדות. היינו כבר שבועיים לפני חתונה. נכנסתי למיטה והתחלתי לבכות. בינתיים דלת חדר ההורים נפתחה. אבא שלי התכונן לצאת לתפילת מנחה ואמא שלי, שנכנסה לחדר, ראתה אותי בוכה ושאלה מה קרה. אמרתי לה שאני לא רוצה להתחתן. היא אמרה לי: אל תדברי מה שלא צריך!', כשכוונתה היתה שלא אדבר דברים של היפך הטוב. הגבתי: 'אם תספרי לי מה שצריך, אני לא אדבר מה שלא צריך'. "אמא שלי מיהרה לקרוא לאבא שלי. הוא עמד מולי ולא רצה לספר. הוא ידע שאני מאוד סקרנית, ואם הוא יספר לי שהחתן חב"דניק, כנראה שאחרי החתונה אני אתחיל לברר עם החתן מה זה בדיוק חב"ד. כאמור, אחד התנאים היה שהוא לא יכנס איתי לוויכוחים על חב"ד, ובעלי הסכים, זאת כיוון שהרבי עצמו שולל וויכוחים. אך הוא הציב לכך תנאי נגדי: שאני לא אדבר. לכן, אבא שלי חשב שאם לא אדע, הרי שלא אדבר – כי אין לי שום סיבה לדבר על נושא כל כך רחוק, וכך החיים יחזרו למסלול התקין והבטוח. כל רצונו היה לעטוף אותי בעטיפה מתוקה ורכה, על מנת שלא נסחוף את הבית הצעיר לוויכוחים ומריבות. אלא שעכשיו הוא עמד מולי, ואני דרשתי לדעת מה קורה בדיוק. הוא ביקש יומיים לחשוב. אמרתי לו: 'אתה לא יוצא למנחה לפני שאתה מספר לי'. הוא חשב רגע, ואז אמר: 'הוא חב"דניק'. השתחררה מתוכי כזו אנחת רווחה… אמרתי לו: 'זה הכל ?… מבחינתי שיהיה גם חסיד ברסלב, העיקר שהוא יהודי…' – 'לא, את לא מבינה' אמרה אמא שלי, 'הוא ממש שייך לחב"ד'. לא הצלחתי להבין את ההבדל, והוריי גם לא היו מאוד להוטים להסביר. אמא שלי אמרה שחב"ד מניחים תפילין לאנשים ברחוב, ה' ישמור. זה היה נשמע בסדר גמור. רחוק מאוד מסוף העולם שיצרתי לעצמי בדמיון. אבא שלי הזהיר אותי שאני לא אתחיל להתנהג כמוהו בשום פנים ואופן, ובזה הסתיימה השיחה שלנו. תפילת חיי "בהזדמנות אחרת, אבא שלי אמר לי שבשידוכים – בילד הראשון, האדם חושב: אני עושה את השידוך, והקדוש ברוך הוא עוזר. אצל הילד השני, האדם חושב: אני והקדוש ברוך הוא עושים ביחד. בילד השלישי, האדם חושב: הקדוש ברוך הוא עושה ואני עוזר. וכשמגיעים לילד הרביעי, כבר ברור שהקדוש ברוך הוא עושה הכל. אני הבת הרביעית.. אבא שלי ראה את כל הנעשה באור חיובי, והתבטא במילים: "זה פשוט היה השידוך שלך, ומשמיים לא נתנו לי לעשות כלום. אפילו לא לברר כמו שצריך. זו השגחה פרטית במיטבה". "החתונה היתה שמחה מאוד, ואז התחלנו את החיים האמיתיים. ביום השלישי של ה"שבע ברכות", בעלי 'זרק' כמה פעמים אמירות על הרבי. כל פעם שהוא עשה את זה, הסטתי את הנושא במהירות, כי ככה הדריכו אותי. אבל אז בעלי אמר שבחסידות מסבירים כמה האישה חשובה, שהיא עיקר הבית ושצריך מאוד לכבד אותה. הקשבתי לו וחשבתי לעצמי שהחסידות הזו דווקא מעניינת… ואז, בפעם הבאה שהוא הזכיר את הרבי, מבלי להתכוון לשום דבר ומתוך רצון 'לבוא לקראתו', שאלתי – 'מתי הוא נפטר?'. השאלה נבעה מתמימות. באותו רגע אפילו לא זכרתי שיש כאלו שחושבים שהוא חי… אבל בעלי הסתכל עלי ואמר: 'הרבי מלך המשיח חי וקיים'. "זה היה רגע בו הרגשתי שחרב עליי עולמי. אני, כלה צעירה בתוך ה"שבע ברכות", מוצאת את עצמי עם משוגע תחת אותה קורת גג… הוא הספיק לומר לי רק שהכל מבוסס על הלכה ועל דברי הרמב"ם, ואז אחי בא לקחת אותו לתפילת מנחה. נעמדתי גם אני להתפלל, והדמעות זלגו בלי שליטה. זו היתה תפילת המנחה אותה התפללתי עם הכוונה הכי חזקה בכל ימי חיי. אפילו ביום נישואי לא התפללתי מנחה בכזו צורה ועוצמה. הרגשתי שאם לפני החתונה היו לצידי הוריי, שיכלו לעזור ולהגן, הרי שעכשיו אין לי אף אחד חוץ מהקדוש ברוך הוא. אמרתי לו – אם זו הדרך הנכונה, אז תפקח לי את העיניים ותעשה את זה מהר, אבל אם זו לא הדרך הנכונה – אז תפקח לו את העיניים. כי ככה אני לא מסוגלת להמשיך אפילו עוד פסיעה אחת… "שמעתי את הדלת נפתחת. ניגבתי את הדמעות ועשיתי את שלוש הפסיעות שמסיימות את תפילת "שמונה עשרה". באותו רגע חשתי שמתחילה לי משיכה כלפי חב"ד. אם עד אותו רגע חב"ד לא עניינה אותי בכלל, פתאום רציתי לשמוע למה, כמה ואיך. הרגשתי צימאון אדיר לדעת ולדעת ולדעת. בעלי סיפר את הסיפור הזה בהתוועדות, ואמרו לו שאולי הרגשתי שה"יחידה" שבנפש מתעוררת. אני לא יודעת מה זה היה, אני רק יודעת שפתאום הרגשתי התעניינות ומשיכה על–טבעית ממש. "בעלי היה מספיק חכם בשביל לא לשאול מה השתנה בין יחסי לחב"ד בימים האחרונים לשצף השאלות העכשווי. הוא הציע שנתחיל ללמוד חסידות ביחד, כדי שהבית יהיה מבוסס על תורה וחסידות, מה שיבטיח את קיומו. תוך כדי הלימוד ראיתי שזה לא כזה נורא – למרות הכל, בעלי עדיין הולך עם הלבוש המקובל אצלינו, וגם הבנתי שהוא לא בחב"ד בגלל כסף או כבוד – כפי שהסבירו לי – לאט- לאט נרגעתי והתחלתי להפנים כי זו הדרך הנכונה. בעלי הרגיל אותי לעובדה שהרבי כל הזמן רואה ושומע כל אחד ואחת מאיתנו, וזה התקבל אצלי בטבעיות". ליצג בכבוד "עכשיו נותרה הבעיה של הסביבה. ידעתי איך הוריי וחברותיי מביטים על חב"ד, והתביישתי להיות חלק מזה. אבל הקדוש ברוך הוא נתן ונותן כח גם לגבי זה. ככל שאני לומדת יותר חסידות, אני מתקשרת יותר לרבי ובאמצעות החיבור העמוק הזה – כל הקשיים מתבטלים. "בפעם הראשונה בה הייתי בהתוועדות, התחלתי להכיר את הפנימיות של הנשים והבנות בחב"ד. אנשים חושבים שמה שמרחיק אנשים מבחוץ זה הנושא של משיח חי וקיים. זה לא נכון. זה דווקא מסקרן מאוד להבין מה עומד מאחורי הקביעה הזו. מה שמרחיק, ואפילו מחלל את שם ליובאוויטש, זו צורת הלבוש. כשאני מדברת עם חברות שלי על כך שהדרך הנכונה היא חב"ד, הן אומרות לי – 'אז איך יכול להיות שהנשים שם מתלבשות ככה?'. בסאטמר מדברים המון על צניעות. זה העיקר של האישה. "בהתחלה באמת לא ידעתי מה לענות, אבל לא מזמן למדתי את הנושא של אשת פוטיפר. הרבי אומר שאיפה שנמצאת קדושה כל כך גדולה – יוסף הצדיק – אז היצר הרע, אשת פוטיפר, מושך בבגדים. אחרי לימוד השיחה הזו 'נפל לי האסימון' למה יש ניסיון צניעות כל כך חזק. ומצד שני, מידה טובה מרובה – כאשר אישה חב"דית לבושה בצניעות, זה גורם להתפעלות גדולה אצל כולם. שמעתי רבנית חשובה בציבור החרדי מדברת בהתלהבות ובהפלאה על אישה חב"דניקית צנועה. היא כינתה אותה "זן מיוחד בחב"ד". "בהתוועדות ההיא ראיתי כמה פנימיות קיימת בנשים ובנות חב"דיות. בהזדמנות אחרת, הוזמן בעלי להתוועד בשבת של 'אחות התמימים'. זו היתה חוויה מופלאה – התלהבתי מהבנות בצורה בלתי רגילה. כל דקה מיותרת הן הפנו ללימוד חסידות, קמו בבוקר מוקדם בשביל ללמוד לפני התפילה. היתה שם בחורה אחת שהיה לה מה לשפר בצניעות, אבל ברגע שהיא פתחה סידור ל"ברכת המזון" – לא יכולתי להוריד ממנה את העיניים. כזו ברכה מיוחדת!" ומשהו לסיום… "רואים היום ממש את ימות המשיח. בעלי פתח כולל ערב ל'פוילישערס' כמונו. ב"תולדות אברהם יצחק" יש עוד שלושה שהפכו לחב"דניקים והרבה אחרים שלומדים חסידות. ולא רק שאין היום פינה אליה לא מגיעה תורתו של הרבי, אלא שגם מכל העדות והחוגים כותבים לרבי מלך המשיח. "בעלי מקבל טלפונים רבים, אפילו מליטאים, כדי שיכתוב עבורם לרבי מלך המשיח. לדוגמא, יהודי ממשפחה מפורסמת במאה שערים התקשר לבעלי לפני חג הפסח. הסיבה לשיחה היתה מצב כלכלי קשה, אותו הוא מתבייש לחשוף בפני משפחתו (!). אותו יהודי ביקש לשאול את הרבי מה לעשות, והרבי השיב לעזור ל"תומכי תמימים". בשביל חסיד, זוהי תשובה קלה למימוש. אבל בשביל אותו יהודי – ביצוע של תשובה כזו הוא מסירות נפש ממש. למרות הקושי הוא תרם לאחת מישיבות חב"ד. "לאחר הפסח הוא התקשר שוב לבעלי, הפעם בבקשה לכתוב מכתב תודה לרבי עם בקשות נוספות. מסתבר כי באופן מפתיע למדיי הוא קיבל סכום כסף. הסכום היה כל כך גדול, עד שהתבטא במילים ששנים רבות לא חגג את פסח בכזו הרחבה. פשוט רואים איך הרבי דואג שבכל מקום יהיה נציג שלו, כדי שברגע ההתגלות – אף יהודי לא יישאר מאחור. העולם כעת מוכן להתגלות". נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2018 20:55 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2018 10:16 |
|
| |
| חייכנית770 כתבה: |  |
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2018 17:55 |
|
| |
תקראו כי צחוק זה בריא לנשמממההגדול !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני בחיים לא אבין את המשפט: הלכו לי הרגליים... מה, זה לא התפקיד שלהן??? לכל אלו שמחפשות את האחד... הוא נמצא בצד השמאלי של המקלדת... פעם דרכתי על נמלה בצחוק, היא לקחה את זה רציני ומתה... מנה חמה... הדבר הכי קל להכנה ותמיד תסתכל בהוראות... גוגל יקר, האם אתה יכול פשוט לתת לי לסיים את המשפט שלי לפני שאתה מתחיל לנחש? לפתוח חטיף בטיול שנתי זה כמו מס הכנסה, מיד יורד לך 30%... לפעמים מי שהורס לך את כל החלומות הגדולים זה בסך הכל השעון המעורר... אף פעם לא טעיתי ואם טעיתי זה היה בטעות... מהדורת החדשות תמיד נפתחת במילים 'ערב טוב' - ואז במשך חצי שעה מסבירים לך למה זה לא באמת ככה... המורים קוראים לזה העתקה, אנחנו קוראים לזה עבודת צוות... מתמטיקה יקרה, אנא התבגרי ותלמדי לפתור את הבעיות שלך בעצמך... התעייפתי מלעזור לך!!! אף פעם אל תתווכח עם אידיוט. הוא רק יגרור אותך לרמה שלו, ואז ינצח אתך בזכות הניסיון... תקראו לי שמנה, תקראו לי דובה, אבל הכי חשוב - תקראו לי כשיש אוכל!!! איזה מטומטם זה שמישהו מתקשר אליך הביתה ושואל: אחי, איפה אתה??? למה התימנים עלו לארץ? כי היה מבצע... אני כל כך לא בכושר שאני מתנשף במעלית... רק אצלנו תשמע את המורה אומרת: "לא מספיק אתה לא מגיע בזמן, אתה גם מאחר???" פיהוק זה הדרך של הגוף להגיד שיש לך פחות מ - 20% סוללה... אין אחד שלא איבד משהו וחשב 'איזה באסה שאי אפשר להתקשר אליו'... אם זה נראה קלקר, יש לזה ריח של קלקר וטעם של קלקר, זה פריכית אורז... מחקרים מוכיחים ש - 97% מתלמידי ישראל גרועים במתמטיקה, אני דווקא בין ה - 4% שטובים בזה... כשמשהו נופל עליך כשאתה פותח את המקפיא, הכי כיף לדחוף אותו ולסגור מהר, ושיפול על הקורבן הבא... ישלכםמושגמזההמקשהארוךבתחתיתהמקלדת? אל תשנא את עצמך- יש הרבה שעושים את זה בשבילך... ככל שאני מכיר יותר ויותר אנשים אני נקשר לכלב שלי... יש לך 10 דגים. 5 טבעו, 2 חזרו לחיות. כמה דגים יש לך? תפסיקו לחשב מטומטמים... דגים לא טובעים!!! תעבירו למי שאתם רוצים שיחייכו היום... נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2019 22:34 |
|
| |
תגלית
בס"ד תגלית מרעישה פורסמה בתקופה האחרונה על ידי ארגון "הידברות", מרעידה ומטלטלת: ד"ר ישעיהו רובינשטיין, מדען במכון ויצמן, ריכז מאמצים אדירים וניסיונות אינספור בחקר הביולוגיה המולקולרית. וכך הוא מספר: במהלך המחקר בדקתי תאים רבים. הגעתי אל היחידה הבסיסית המרכיבה כל תא ותא בגוף האדם והיא הד. אן. אי. כאשר מביטים עליה דרך מיקרוסקופ, היא נגלית כשני סלילי חוט המצטלבים זה בזה. כל עוד ההצלבה נשמרת – יש חיים. כאשר חלילה מתפרקת ההצלבה – מסתיימים החיים. גיליתי, כי לאורכו של הדי. אן. אי. קיימים כעין "גשרים" המחברים בין שני הסלילים, לבלתי "יתפרקו", ובכך בעצם שומרות על חייו של האדם. ביקשתי לברר היכן מצוי אותו "גשר", וגיליתי כי קיימת חוקיות מסוימת החוזרת על עצמה הנראית כך: עשר חומצות, ואז "גשר", חמש חומצות נוספות, ושוב "גשר", שש חומצות – גשר, חמש חומצות – עוד גשר. הסדר הזה חוזר ונשנה מיליארדי פעמים בגוף האדם. ניסיתי לפצח מהו הצופן בחוקיות המספרים הזו: 5,6,5,10? וירעש ונפחד לבי. אור גדול זרח מן המיקרוסקופים. אין אלו כי אם אותיות שם השם המפורש: י – 10, ה – 5 ו – 6 ה – 5 כשם שבשולי כל יצירה משאיר האומן את חתימתו, כך על כל תא ותא בגופנו – מתנוססת חתימתו של היוצר הגדול! אין צייר כאלוקינו! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2019 23:52 |
|
| |
סיפור על השגחה פרטית היה זה יום שישי חורפי בחודש שבט. רבקה, נערה בת 19 מקראון הייטס, היתה בדרכה מברוקלין למנהטן. אמה ביקשה ממנה לסדר ענין דחוף בעיר. בדרך כלל רבקה נהגה לנסוע ברכבת התחתית, אבל באותו בוקר פגשה חברה שהציעה לרבקה להשתמש במכוניתה כדי להגיע מהר יותר. הרי זה יום שישי ושבת נכנסת מוקדם. הכל הלך לפי המתוכנן. רבקה כבר היתה בדרך חזרה לביתה ועברה את הגשר שמקשר בין מנהטן לברוקלין כאשר טעתה בנתיב הנסיעה. במקום להגיע לכיוון קראון הייטס, היא מצאה את עצמה ברחוב צדדי שקט. ברגע שגילתה את הטעות התכוונה לעשות פרסה על מנת לחזור למסלול הנכון – כאשר מחזה מוזר משך את תשומת לבה. כשלושים מטר לפניה בהמשך הרחוב ראתה עשן מתמר מרכב הפוך. לא היה אדם באזור. רבקה שעברה קורם מתקדם לטיפול בנפגעי תאונות, זינקה קדימה והגיעה במהירות למקום. היא הסתכלה וראתה אישה צעירה קשורה בחגורת הבטיחות, ראשה הפוך כלפי מטה, ומגופה זב דם רב. רבקה הצעירה לא היססה. היא הבינה שאיבוד הדם הוא סכנת חיים ועליה לפעול בזריזות רבה. היא רצתה לקרוא לאמבולנס אך לא ראתה טלפון ציבורי. רבקה ניסתה לפתוח את דלת המכונית ההפוכה, אך היא היתה תקועה. רבקה הסתכלה סביב – אולי מישהו בבתים יכול לבוא לעזרתה, אך הבתים היו ריקים עם חלונות ללא שמשות. לבסוף הצליחה רבקה בכוחות לא לה לפתוח את הדלת. היא שמה לב שהאישה שבמכונית נמצאת במצב ללא הכרה, והיא בהריון… רבקה שחררה את חגורת הבטיחות, תפסה את האישה בזרועותיה בעדינות והעבירה אותה אל מכוניתה. רבקה אף הצליחה להוציא את תיקה של הנפגעת לפני שהמכונית נשרפה כליל. כעת הפכה רבקה לנהגת "אמבולנס". היא דהרה בכבישי ניו יורק אל בית הרפואה הקרוב ביותר כי ידעה שכל דקה עלולה להיות גורלית. היא נעצרה בחריקה באור אדום והעיפה מבט אל האישה הצעירה השוכבת במושב האחורי. רבקה הושיטה את ידה לאישה, תפסה את ידה על מנת לבדוק את הדופק. צעקה נפלטה מגרונה כשגילתה שאין דופק… בזריזות עברה למושב האחורי והחלה בפעילות החייאה. היא הנשימה את האישה ולא הפסיקה למרות הצפירות הרבות של הנהגים האחרים כשהאור התחלף לירוק… רק כשהבחינה בדופק שהלב שוב פועם, היא המשיכה בדרכה במהירות גבוהה. בהגיעה לבית רפואה "וינסנט" קפצה ממכוניתה, פתחה בריצה וצעקה: "תאונה – הצילו!" אנשי צוות בית הרפואה הבחינו בצעירה המבוהלת, בגדיה מוכתמים בדם וחשבו שרבקה זקוקה לטיפול. היא הסבירה להם מיד מה קרה. בריצה הגיע צוות עם אלונקה ופינו את הפצועה לחדר מיון ומשם מיד לחדר הניתוחים. בינתיים מצאה רבקה מסמכים בתיק האישה שעזרו לזהות אותה. שם משפחתה היה היספניק. רק לאחר שהיא סיימה את כל הדברים הנחוצים עבור הפצועה, השאירה רבקה את שמה ומספר הטלפון שלה וחזרה לביתה, כי זה היה סמוך לכניסת השבת. ביום ראשון בבוקר חזרה רבקה לבית הרפואה על מנת לברר את מצב האישה. האחות סיפרה לרבקה שתפרו אותה ב-191 תפירות בגלל החתכים הרבים שקיבלה. עשו לה ניתוח קיסרי, והבן הנולד נמצא באינקובאטור. האישה היתה עדיין בחוסר הכרה. בעוד הם מדברים נכנס אדם צעיר גבוה. האחות אמרה לרבקה שזה בעלה של האישה. האחות הציגה את רבקה: "מר היספניק – הנה הבחורה שהביאה את אשתך לבית הרפואה. הודות לה ניצלה אשתך." "מה אני יכול לעשות כדי להודות לך?" שאל מר היספניק. "מה שתבקשי אני מוכן לעשות. בגלל שהצלת לא רק את אשתי, אלא גם את חיי הבן הבכור הנולד לנו", אמר. רבקה התבוננה לדקה ומשום מה שאלה אותו: "תגיד לי – אתה יהודי?" הוא נראה מופתע מהשאלה אך ענה: "כן." "אם כך", אמרה רבקה, "בקשתי שתניח תפילין מידי יום." האיש הסתכל בה במשך דקה ארוכה ולבסוף אמר: "אם תדאגי לרכוש תפילין עבורי וגם שמישהו ילמד אותי כיצד להניחם, אעשה זאת." הוא הוציא פנקס צ'קים, רשם את הסכום שרבקה נקבה ומסר לה את הצ'ק. למחרת חזרה רבקה עם התפילין. האיש קיבל הדרכה והתחיל להניח אותם. רבקה באה מידי יום אל בית הרפואה. האישה היתה עדיין בלי הכרה. רבקה דיברה ארוכות עם מר היספניק והסבירה לו את ערכי היהדות. היתה זאת הפעם הראשונה שהוא נחשף אליהם לאחר שבא ממשפחה אמריקאית מתבוללת. "אשתי אינה יהודיה", סיפר לרבקה, "אבל דווקא היא מתעניינת בעניני דת הרבה יותר ממני." באחד הימים סיפר בדרך אגב על אשתו שאינה יהודיה, מכיוון שאביה גוי. לעומת זאת, אמה של אשתו יהודיה… "גם אתה, גם אשתך – וגם הבן הנולד לכם – יהודים!!" הפתיעה אותו רבקה. "מי שנולד מאם יהודיה, הוא יהודי!" ביום שישי באותו שבוע התקשרו אל ביתה של רבקה מבית הרפואה. היה זה הבעל שרצה להודיע שאשתו התעוררה מעלפונה, ולאחר ששמעה מה שקרה, ביקשה להודות לרבקה. רבקה שמעה קול מעורפל בשפופרת: "רבקה היקרה, כיצד אוכל להודות לך עבור כל מה שעשית עבורנו?" רבקה ענתה: "כשתרגישי טוב יותר – הדליקי נרות שבת!" "אני לא אחכה עד אז. אני אדליק עוד היום!" אמרה האישה. לאחר זמן שוחררו האישה ובנה אל ביתם, והקשר בין רבקה ומשפחת היספניק התחזק. הם קיבלו חיזוקים גדולים בשמירת המצוות הודות לפעולות הברוכות של רבקה. יום אחד פנתה אליהם רבקה ואמרה: "דיברתי עם הרופא המטפל בבנכם, והוא אומר שהבן כעת מספיק חזק ואפשר לעשות לו ברית מילה." האם הסכימה, אך כאן התגלתה התנגדות מצד הבעל שלא הבין מדוע יש לבצע טכס זה. לאחר הסברים ארוכים ומשכנעים מצד רבקה הוא הסכים. הברית נערכה בבית מדרשו של הרבי ב-770, ונקרא שמו בישראל: מנחם מענדל. הקשר המשיך גם לאחר מכן וכעת המשפחה בדרך לחיים יהודים מלאים. יחד עם חברותיה שיחזרה רבקה את המאורעות, והבחינה בשרשרת של השגחה פרטית: שדווקא באותו יום נסעה במכונית במקום רכבת, שטעתה במסלול, שראתה את המכונית ההפוכה, שהיא בעצמה למדה כיצד לטפל בנפגעים ולכן הביאה את הפצועה בעצמה לבית רפואה ושגילתה ששני ההורים יהודים. אחת מחברותיה אמרה לרבקה: "לא רק שאת גיבורה, אלא רואים שטבוע בך החינוך שהרבי נותן לנו. הרי בתור 'שכר' על מצוותך ביקשת שהאיש יעשה מצווה, ולא רק מצווה חד-פעמית אלא מצווה שמקיימים יום-יום. עצם העובדה שחשבת על כך מראה שאת קלטת היטב את הדרך שהרבי התווה לנו." [מתורגם מאנגלית מתוך "לחיים"] נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2019 01:21 |
|
| |
עדכון סיפור לילדי דור ה Y סבתא בישלה דייסה. הראשון לא אכל - כי הוא אלרגי ללקטוז. השני לא אכל - כי יש בזה סוכר. השלישי לא אכל - כי הוא רגיש לגלוטן. רק לקטן נשארה המון דייסה... אז הוא רץ רץ רץ כי הוא לא קיבל ריטלין היום, וזה בכלל לא קשור לדייסה נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2019 01:25 |
|
| |
ערב טוב לכולם.
כולם מכירים את איש העסקים לב לבייב..את רוב עסקייו הוא מבצע בחו"ל אך לפני הרבה שנים בשנת 1997 לשם דיוק הוא החליט לרכוש את קניון רמת אביב הידוע בסך של 750 מליון דולר!..הסעיף הראשון שיוסד בתקנון החדש בקניון זה שהוא יהיה סגור בשבת..הידיעה המרעישה הזו כי הקניון הכי "חילוני" בארץ יהיה סגור בשבת זיעזעה את כל התושבים..אך בעיקר את ראש העיר של תל אביב..הוא קרא ללבייב ואמר לו..העיר הזו היא עיר "ללא הפסקה"..אתה לא יכול לבוא לפה ולסגור את הקניון..אם לא תשנה את דעתך..לא אחדש לך את רישון העבודה בשנה הבאה!!..לבייב לא נבהל..הוא אמר לראש העיר כי הוא רשאי לעשות בממונו ככל אשר יחפץ..ואם לא יחודש הרשיון..הוא יפנה לבית המשפט..הדיון הגיע לבג"ץ..וקרה שם דבר מדהים..אף על פי שיש בידו של לב לבייב את כל היכולת הכספית להעמיד סוללה של עורכי דין חריפים..לבייב העדיף לייצג את עצמו בתיק והגיע ללא עורך דין אחד!!..המשפט החל נשיא בית המשפט אהרון ברק פתח את הדיון בפנייה ללבייב.."הקניון שלך אינו ממוקם בירושלים או בבני ברק..על פי הנתונים ברדיוס של 5 ק"מ מהקניון שלך לא גר אף יהודי שומר שבת..אתה לא יכול להכריז על סגירת הקניון..זוהי כפייה דתית!"..ואז הגיע תורו של לבייב לדבר..הוא עלה לדוכן בית המשפט ואמר דברים שהדהימו את כל הנוכחים.."ברשותך..כבוד השופט אפתח בדבר תורה..
תאר לך שהנשיא האמריקני מגיע לביקור בארץ..כל הכבישים נחסמים..השמירה מתגברת..וכולם מתרגשים. אבל אתה לא מתרגש..אתה יושב לך בבית ומעביר ערוצים בשלט..לפתע נשמעות דפיקות בדלת ביתך..והנשיא האמריקני הגיע עד אלייך..כולם מפלסים לו את הדרך והוא ניגש אליך ומעניק לך קופסא קטנה..כל הצלמים ב"היכון"..כולם דרוכים...והוא אומר לך..החלטתי להעניק לך מתנה חשובה שהייתה כל השנים בכספת הסודית של ארה"ב"..האם היית אומר לו.."כבוד הנשיא..קח את המתנה שלך ועוף לי מהבית?!"..אין סיכוי נכון..אז בוא ותבין מה אני מרגש שהקב"ה נתן לנו מתנה מבית גנזיו..ושבת קודש שמה..ואתה רוצה שאני אעיף את
המתנה הזאת מהבית שלי?!..כולם סקרנים לדעת מה הוחלט בסוף בבית
המשפט..
הוחלט שהקניון יישאר סגור בשבת..וגלובס פירסם שקניון רמת אביב על אף היותו סגור בשבת הוא הקניון הרווחי ביותר בישראל..
מה רבו מעשיך ה'..
נשלח מהאנדרואיד שלי
תוקן על ידי רציף ב- 13/02/2019 23:24:57
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2019 22:43 |
|
| |
סיפור 100מם ממש ממש מקסים ארוך אבל שווה * רופא ללב - סיפור אמיתי ומרגש עד דמעות - חובה קריאה! * יהושע שם טוב, סטודנט שנה חמישית ללימודי רפואה, היה צריך להגיש את עבודת הדוקטורט שלו, ונזקק למישהו שיקליד אותה. במחלקה שבה ערך את עבודת המחקר, הייתה בחורה דתייה כבת עשרים, ושמה רחל. היא התנדבה להקליד את העבודה בזמנה הפנוי. "אבל כיצד אוכל להשיב לך כגמולך?", תמה יהושע. "מצא לי חתן", ביקשה רחל. יהושע קיבל את האתגר בהתלהבות, לאור הצלחותיו הקודמות בתחום, והעריך שמשימתו תהיה קלה למדי. רחל הייתה בחורה משכמה ומעלה מכל הבחינות, מידותיה היו מצוינות והיא הייתה גבוהת קומה. עבודת הדוקטורט שלו זכתה בפרס הפקולטה ובמלגה של ארבעים אלף ש"ח, לא מעט בזכות תרומתה של רחל. חלפו השנים, וד"ר שם טוב לא הצליח, לבושתו, למצוא חתן מתאים לרחל. היא התגוררה סמוך לביתו, ובכל פעם שנתקל בה, השפיל את מבטו לארץ. שבע עשרה שנה עברו מאז הבטחתו. יום אחד נסע ד"ר שם טוב באוטובוס ונתקל ברחל. פניה היו נוגות מאוד, והיא כמעט מיאנה להביט לעברו. בכל זאת החליט לפנות אליה והתפתחה ביניהם שיחה. היא סיפרה לו כי היא בדרכה לראיון עבודה בבית חולים, דבר שהגביר את תחושתה הקשה. עצם השיחה עמה הייתה חשובה עבורו, והוא המשיך בנסיעה עד שסיימו לדבר, למרות שהיה אמור לרדת לפני כן. לבסוף נפרד הרופא ממנה בתחושת צער, נשא עיניו השמיימה ואמר: "ריבונו של עולם, אנא עזור לי לפרוע את החוב הישן שלי לרחל!". למחרת בשעות הערב, לקראת מועד סגירת הקליניקה, נכנס בחור גבוה, תכול עיניים עם כיפה גדולה המאפילה על קרחת בוהקת, וביקש לטפל בכאב הגרון שתקף אותו. הבחור לא היה מטופל קבוע שלו, והגיע אליו מפני שרופאו סיים את משמרתו. ליבו של ד"ר שם טוב פעם בחוזקה: הנה בחור דתי וגם גבוה!... הוא העביר את הכרטיס המגנטי של הבחור במקלדת, ונוכח לדעת שהוא בן שלושים ושמונה, ושמו דני. כעת קיווה שהוא פנוי. דני החל לתאר את כאב הגרון, אבל ראשו של ד"ר שם טוב היה במקום אחר לגמרי. לאחר כמה רגעים הפסיקו: "עזוב את דלקת הגרון שלך. האם אתה מעוניין להתחתן?". דני המופתע התעשת ואמר: "כן, דוקטור...". ד"ר שם טוב הבין שזו שעת כושר, וניסה להשיג את מספרה של רחל. השעה הייתה שבע בערב. הפקידות נקשו על דלתו וביקשו לסגור את המרפאה. הרופא נזכר שהיא סיפרה לו אתמול כי עזבה את בית הוריה והיא מתגוררת כעת בשכירות. הוא החל לחפש בספר הטלפונים את מספר הטלפון של הוריה, כשהוא מייחל לכך שדני לא יתחרט באמצע. לבסוף מצא את המספר המבוקש, והתקשר. לאחר המתנה ארוכה ענתה האם, והוא הציג את עצמו: "שלום, מדבר ד"ר שם טוב. איפה רחל?". "היא הלכה לביתה לנוח. לפני שעה חזרה מלוויה. אין לה מצב רוח...", אמרה האם. "בכל זאת, תני לי בבקשה את מספר הטלפון שלה", אמר הרופא. האם התרצתה ומסרה את המספר המיוחל. הרופא חייג ולאחר צלצולים רבים ומורטי עצבים, הורמה השפופרת: "הלו. מי זה?", שאלה רחל. "סליחה, רחל, מדבר ד"ר שם טוב". "נו, מה קרה?...". "רחל, יש לי מישהו בשבילך". "לא עכשיו. אני עייפה ואין לי מצב רוח". "אני מבין, אבל יושב אצלי מישהו שרוצה להכיר אותך...". "נו, אם אתה אומר, אז בסדר". "אני קצת מצטער", אמר הרופא וקרץ לעבר דני, "אבל יש לו קרחת...". "אז מה?!" תמהה, "אם הוא מתאים לי, אז הוא יתאים לי גם עם הקרחת...". הרופא מסר את תשובתה החיובית לדני שישב מולו, נתן לו את מספרה, וביקש: "אנא, אל תקבעו עמדה על סמך פגישה אחת בלבד. תיפגשו לפחות פעמיים!". בימים הבאים ד"ר שם טוב לא שמע מהם דבר. לאחר שבועיים, בדיוק באותו יום ובאותה שעה שפגש את דני לראשונה, דקות ספורות לפני סגירת הקליניקה, שמע נקישה בדלת. בפתח ניצבו דני ורחל גבוהי הקומה עם סלסלת פרחים ענקית מושטת לעברו... "באנו להודיע לך שאנחנו מתחתנים!". דמעות נקוו בעיניו של ד"ר שם טוב. [מאת הסופר והעיתונאי עודד מזרחי הי"ו] *מצווה גדולה לשתף ולהעביר הלאה.. * למי שעדיין לא הצטרף לרשת הקבוצות המיוחדות של *"זוכה ומזכה"*, מוזמן בכיף : להצטרפות לחצו בלינק *https://bit.ly/2qNKquZ* (קל ופשוט ) נשלח מהאנדרואיד שליתוקן על ידי רציף ב- 12/03/2019 20:56:50
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2019 14:42 |
|
| |
קופץ אלי חבר, היי איציק מה ניש???? אפשר לעלות לקפה??? וולקאם ...... יושבים מפטפטים, מדברים על החיים.... אני עוצר את שטף הדיבור ואומר לו: שניה, אני שוטף ת'כלים בכיור וחוזר לשבת איתך . הוא מסתכל עלי כאילו נפלתי מהירח.. בחצי הערצה חצי תמיהה הוא אומר לי *כל הכבוד שאתה עוזר לאשתך, אשתי לא מעריכה, עזרתי לה השבוע אפילו תודה לא אמרה לי* כשסיימתי לשטוף כלים התיישבתי לידו והסברתי לו... *תקשיב חבר!!!! אני לא עוזר לאשתי* הוא הסתכל עלי ואמר, מה אתה עושה ממני צחוק הרגע עשית כלים כמו ילד טוב... חייכתי ואמרתי לו, אני שותף בבית, ועושה את חלקי מכח השותפות, *אני לא עוזר לאשתי לנקות את הבית, אני גר כאן ומנקה שיהיה לי נעים* *אני לא עוזר לאשתי לבשל, אני מבשל כי אני רוצה לאכול* *אני לא שוטף כלים לאחר הארוחה כדי לעזור לה, אלא כי לכלכתי* *אני לא עוזר לאשתי עם הילדים, הם ילדי ואני מטפל בהם ונהנה* *אני לא עוזר לאשתי לתלות ולהוריד כביסה, זה הבגדים שלי שהיא כיבסה ואני דואג לעצמי שיתייבשו* תקשיב... בנוגע למה שאמרת שהיא לא מעריכה... אפשר לשאול אותך שאלה?????? *מתי לאחרונה כשהיא סיימה לנקות אמרת לה תודה?* *מתי לאחרונה כשהיא סיימה לבשל אמרת לה תודה?* *מתי לאחרונה כשהיא סיימה לקלח את הילדים אמרת לה תודה* *מתי לאחרונה כשהיא חזרה עם הסלים מקניות אמרת לה תודה* מה אתה מצפה, פעם ביובל שטפת ת'רצפה אתה מצפה לטקס הענקת מצטיין בבית הנשיא???? *תעריך בדיוק כפי שאתה רוצה שיעריכו אותך* *תן יד תומכת* *היה שותף* *אל תתן תחושת אורח* והכי חשוב!!!!!! תרגיש בבית, בבית שלך, ותוכיח זאת יאללללה רוץ לנקות העבירו לכל הגברים שלכם בהקדשה לפסח... נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2019 10:57 |
|
| |
ישבתי בכייף על הספה בסלון עם אשתי. היא צפתה בסרט דרך המחשב, ואני התעסקתי עם הוואצאפ בסלולרי שלי. בקשתי ממנה בצורה יפה אם היא תוכל להביא לי בירה מהמקרר. היא אמרה שלא מתאים לה כרגע, כי היא בדיוק צופה בפרק מותח בטלנובלה שלה. לפתע פתאום צייץ הטלפון שלה שהיה מונח על השיש במטבח. היא קמה בטיסה כדי לראות מה שלחו לה. זו הייתה ההודעה ששלחתי לה: "כפרה עלייך, אם את כבר במטבח, אז אולי תביאי לי בירה קרה מהמקרר?".. וזהו, זה מה שאני זוכר דוקטור... נ.ב במצב שלי זה לא היה בירה שכחתי להוסיף .. אל תנסו את זה בבית נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2019 13:26 |
|
| |
בס"ד הרבה זמן לא ביקרתי כאן... סיפורים מדהימים... ובכלל בדיחות מתוקות  אהבתי... תודה רציף  נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2019 13:27 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2019 22:42 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2019 13:51 |
|
| |
להצית אש של התלהבות / החלק היומי / סיון רהב-מאיר: כאשר אש המדורות ברקע, הנה סיפור על אש של התלהבות שהצית בתלמיד המחנך אבינועם הרש. וכך מספר אבינועם: "נתתי בבית ספר תעודת הצטיינות לתלמיד אחד, ובטעות שלחתי הודעה לאימא של תלמיד אחר: 'כל הכבוד! הילד שלך קיבל תעודת הצטיינות!'. עד שהבנתי את הטעות וניסיתי למחוק, התקבלה התשובה: 'אתה לא מבין מה ההודעה שלך עשתה לי. זה הדבר המשמח ביותר שקרה לי השבוע'. קלטתי שהילד שלה הולך להגיע הביתה בלי שיש לו באמת תעודת הצטיינות, שממש לא הגיעה לו. באותו יום אפילו הוצאתי אותו מהכיתה בגלל שלא הפסיק להפריע. ניגשתי אליו, סיפרתי מה קרה ואז אמרתי: 'תקשיב, אתה התלמיד הראשון שאני הולך להלוות לו תעודת הצטיינות. לא מגיע לך, אבל אני מאמין שההתנהגות שלך לאורך השבוע – תצדיק את זה'. כשהוא שמע שסיפרתי על כך לאימא שלו, נדלקו לו העיניים והוא אמר: 'רק אתמול בלילה אימא בכתה כמה אני מצער אותה, אחרי שדיברה עם המורה לאנגלית. תודה. אני לא אאכזב אותך'. לאורך שבוע, התלמיד המופרע הזה שתמיד הרס שיעורים, הפך למלאך. היועצת שאלה אותי אם אמא שלו התחילה לתת לו ריטלין, ואני עניתי: לא, הוא מתודלק מחומר הרבה יותר חזק שבוער בו. קוראים לזה אמון" - - - נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
|
....
