הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) פרסמה היום (רביעי) את דו"ח פני החברה הישראלית העוסק השנה בדת ובהגדרה עצמית של מידת דתיות.
מנתוני הלמ"ס עולה כי חרדים מרוצים יותר מחייהם וממצבם הכלכלי ביחס לשאר האוכלוסיה היהודית חרף העובדה שהם מתקשים יותר לכסות את הוצאות החודשיות של משק הבית שלהם, יוצאים פחות לנופשים בארץ ובחו"ל, עושים פחות ספורט וחשופים פחות לטכנולוגיה. את הסיבה למדד האושר הגבוה בקרב חרדים ניתן להסביר בתרבות הנתינה מעוררת ההערצה הרווחת במגזר החרדי – מהדו"ח עולה כי 91% מהחרדים תרמו בשנה האחרונה מכספם לארגונים חברתיים או לאנשים פרטיים – לעומת 60% בלבד מהחילונים.
דו"ח אחר, שפורסם בשנת 2016 על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה, הציג נתונים דומים. הדו"ח הצביע על פער של כ-6000 ש"ח בהכנסה בין משפחות חילוניות למשפחות חרדיות, אולם על השאלה: 'האם אתה מגדיר את עצמך מאושר?', השיבו 96% מהציבור החרדי בחיוב, לעומת 89% במגזר הכללי. מן הדו"ח עלה גם כי שיעור המתנדבים בציבור החרדי עומד על 39% לעומת 23% בציבור הכללי.
נכון שכולם רוצים לדעת למה?
ספרננו היקר העתיק לנו:
"סוד האושר של החרדים נעוץ בכמה אלמנטים מאורח חייהם הייחודי, ובראשו הרשתות החברתיות שלהם. לא פייסבוק ולא טוויטר, אלא הרשתות האנושיות שמחברות אנשים לכדי קהילה עם כללים וחוקים ברורים, מלבושים זהים, ותמיכות הדדיות בזמני משבר, בשמחות ובאבל. במחסור ובמצוקה, הם שם אחד בשביל השני. ברחוב הראשי של בני ברק יש עשרות קופות צדקה ודוכנים מיוחדים שמציעים סיפורים אנושיים מרגשים על משפחות שנקלעו למצוקה וזקוקות לעזרה. החרדים תורמים ונרתמים. הסבר אחר הוא הטיעון שהחרדים מסתפקים במועט ושמחים בחלקם, לעומת שאר האוכלוסייה, שלעולם אינה שבעת רצון מהישגיה"
ברור שהעבד מאושר. "אהבתי את אדוני לא אצא חפשי" הטפיל מאושר יותר מהפונדקאי כי אין לו דאגות . הרי הפונדקאי ידאג לכל. יש רבבות הורים במדינה שלא ישנים שנים שנים על גבי שנים בשקט בלילות ויש הורים שיכולים לישון בשקט גם כאשר הגבולות בצפון ובדרום לא שקטים. אז מה הפלא שהחרדים מאושרים? תוסיפו לזה "יוסיף דעת יוסיף מכאוב"-מי צריך כאבים ?עדיף להשאר חסר דעת.
וגם באשר לעזרה ההדדית אין ממה להתפעל. מדוע החסידה היא עוף טמא? מפני שהיא גומלת חסד רק עם חברותיה.
האם הכוונה לסיפוק או שביעות רצון, או שמחה? האם זו תחושה של אותו הרגע או תחושה כללית?
האם הכוונה לתחושה שניתן למדוד, נניח, בכלי מחקר המוח, ואז לדעת מה המקבילה המוחית שלה, ולבדוק מי חש אושר ומי לא?
ב. האם אושר בטעות נקרא אושר?
ג. האם התשובה לשאלה "האם אתה מאושר" ובאיזו מידה (בין אחת לעשר נניח) משקפת את האושר? האם אדם מודע לאושר של עצמו? באותו רגע? לאחר זמן?
האם אדם מדווח דיווח אמת בתשובה לשאלה הזו? אם הוא מזדהה? אם הוא בעילום שם אבל בתור נציג של מגזר?
האם ניתן לדווח דיווח אמת אם אני מאמין שחובה עלי להיות מאושר? אולי מסיבות דתיות או דומות (קומוניסט בברה"מ של סטאלין היה חייב להיות מאושר כי זכה לגור בארץ השויון, לא?)
ד. בין אושר לחכמה.
סוקרטס, לפי הציטוט המפורסם, סבור שקל יותר להיות פרה מאושרת מאשר סוקרטס מאושר.
ר' נחמן, בסיפור המכונן שלו על "החכם והתם", וכן ב"מנורת החסרונות", סבור שקל יותר להיות תם מאושר מאשר חכם פילוסוף. התם שמח בחלקו והחכם סובל מביקורת עצמית, חשדנות, ולכן חוסר שביעות רצון מעצמו ומגיע באופן בלתי נמנע לאפיקורסות. כך לפי ר' נחמן. אך גם בשלב מוקדם יותר החכם עדיין, ברוב חכמתו, חש באי השלימות מסביב וגם בהשגיו האישיים ולכן איך ישמח בחלקו? (מנורת החסרונות).
ד. אפרים בן מצביע על כמה נקודות ביקורת.
1. האם שמחה וערכים מנוגדים זה לזה?
2. האם שמחה וידיעה או פתיחות מנוגדות זו לזו?
והוא מקשה גם על אורח החיים החרדי:
3. האם החרדים מאושרים מפני שהם אינם נושאים בנטל השירות הצבאי המסוכן?
4. יש הטוענים כי אורח החיים החרדי, המעניק שיתוף פעולה ועזרה הדדית, מגביר את האושר הקבוצתי, המשפחתי והאישי. אפרים בן מזהיר שזה סוג של אנוכיות קבוצתית צרה.
אליבא דאפרים צריך לעשות מחקר האם ילדים מאושרים יותר ממבוגרים.
נשלח ב-2/7/2018 00:13
מצדרביעי
נראה- לענ''ד שיש עוד סיבות לכך שהחרדים יותר מאושרים שלא הוזכרו בדה-מרקר.
אני כמובן לא יכול לדבר בשם אחרים- אבל גם מתוך חוויתי האישית הסובייקטיבית וגם חוויות של די הרבה
אנשים שדיברתי אתם על העניין- אם מלמעלה ואם לעומק-
נראתה העובדה הפשוטה שלעתים קרובות הכנסת רוחניות לחיים- וביתר שאת הלימוד התלמודי הישיבתי-
מוסיפים אושר לאדם.
כמעט כל מי ששוחחתי אתו חווה לפחות לפעמים חוויה של אושר ומלאות רוחנית בלימוד הישיבתי.
[כמובן שעדיין יכל להיות חסר בחוויה הזאת דברים מסוגים שונים- גם בצורת הלימוד וגם בעצם הניתוק מהמציאות
הפשוטה- וכו' ויוסף דעת ויוסף מכאוב- אבל זה עדיין-
לא סותר את חווית המלאות הרוחנית הראשונית.]
תוקן על ידי מצדרביעי ב- 02/07/2018 00:14:02
נשלח ב-2/7/2018 07:50
אני בכלל לא מבין את השאלה? החרדים מאושרים כי יש להם את עצכח
נשלח ב-2/7/2018 09:05
מצד רביעי
יפה כתבת. איקון ירוק. לאדם הדתי יש את החויה הדתית וגם, עם כל הקשיים שהדת מעוררת וההלכה תובעת, יש גם את הסיפוקים הייחודיים לאדם שחי עם או מול אלוקים.
ועדיין יש לשאול: כאשר הלך אברהם שלושה ימים כדי להקריב את בנו, מה היה עונה על השאלה: האם אתה מאושר?
האדם הדתי, לפחות הדתי המערבי, יכול לפנות לתפילה ולאמונה בהשגחה ובניסים כדי לחזק את עצמו גם בכלל ובמיוחד ברגעים קשים בחייו. אבל הוא גם נתבע לביקורת עצמית מול הסטנדרטים שמציב בפניו אורח החיים הדתי, ובמיוחד ההלכתי. האם יצאתי ידי חובת המצווה? האם תיקנתי את מידותי? האם אפשר באמת לעשות לשם שמים במוחלט? אלו שאלות שיש להפנות לתפיסות מסויימות ולא אחרות בתוך היהדות בת זמננו, אבל כיון שיש זרמים כאלו, השאלות קיימות והן כואבות. אולי זה מקביל לשאלת סוקרטס והפרה.
****
פרוגרמי
איקון ירוק. אני סבור שאתה צודק. שעצכח תרם לקבוצה קטנה ואיכותית של חרדים חושבים שלא היה להם איפה לדבר ועם מי לדבר.
ויתכן שמתוך כך עצור כאן חושבים משפיע בעקיפין על החברה החרדית מסביב. לטובה אני מקוה.
ללמ"ס יש חוזקות רבות, אך בחלק מהמתודות שלה יש בעיות - שהם מודעים להן - העלולות להטות תוצאות רבות.
הלכתי לקרוא את הנספח המתודולוגי שלהם, לגבי דרך מדידת "מידת הדתיות". בכל זאת, כבר שני מאז בניתי את הדוסומטר הראשון...
זה מאלף לראות איך שינוי מינורי בסולם המוצג בפני עונים, יכול לגרום לשוני בתשובות. ממליץ להשוות, למשל, את מספר הדתיים לעומת החילונים במגזר הערבי, לפי השיטות השונות.
על מחקרים כאלו נאמר "אם הכל כל כך טוב – למה כל כך רע?"... הרי כשקוראים על החברה החרדית מבפנים רואים שאושר הוא לא התחושה המובילה, בלשון המעטה – למרות שרמת הדאגות הקיומיות של החרדי המצוי קטנה בהרבה מזו של החילוני המצוי, כמו שהעיר אפריםבן בצדק (אחד מודאג מזה שלא קיבלו את הבן שלו לישיבה אשכנזית, האחר מודאג מזה שקיבלו את הבן שלו לקרבי...) ובהמשך לתיזה שהעלה מצדרביעי: "שלעתים קרובות הכנסת רוחניות לחיים- וביתר שאת הלימוד התלמודי הישיבתי-מוסיפים אושר לאדםכמעט כל מי ששוחחתי אתו חווה לפחות לפעמים חוויה של אושר ומלאות רוחנית בלימוד הישיבתי" אז זהו, שיש עניין פעוט שלא מזכירים במחקר והוא – האם האוכלוסיה הנדגמת כוללת נשים? כלומר, כשסוקר מתקשר הביתה בערב, האם האשה עונה לו מדעתה הרחבה, או שמבקשת בנימוס שיחכה לבעלה?
נשלח ב-2/7/2018 12:28
אושר בלימוד אפשר לחוות בכל לימוד אם החומר מעניין את הלומד. אצל בני הישיבות מדובר באושר הנובע מלימוד שמתאפשר רק על חשבון אחרים ולכן קשה להבין איך אפשר ליהנות מלימוד כזה ?
האם ייתכן שהסיבה לתוחלת החיים הגבהה יותר של החרדים, הוא האושר בלימוד הגמרא?
תוקן על ידי נישטאיך ב- 02/07/2018 17:30:29
נשלח ב-2/7/2018 18:45
מצדרביעי
אברם_העברי כתב:
על מחקרים כאלו נאמר "אם הכל כל כך טוב – למה כל כך רע?"... הרי כשקוראים על החברה החרדית מבפנים רואים שאושר הוא לא התחושה המובילה, בלשון המעטה – למרות שרמת הדאגות הקיומיות של החרדי המצוי קטנה בהרבה מזו של החילוני המצוי, כמו שהעיר אפריםבן בצדק (אחד מודאג מזה שלא קיבלו את הבן שלו לישיבה אשכנזית, האחר מודאג מזה שקיבלו את הבן שלו לקרבי...) ובהמשך לתיזה שהעלה מצדרביעי: "שלעתים קרובות הכנסת רוחניות לחיים- וביתר שאת הלימוד התלמודי הישיבתי-מוסיפים אושר לאדםכמעט כל מי ששוחחתי אתו חווה לפחות לפעמים חוויה של אושר ומלאות רוחנית בלימוד הישיבתי" אז זהו, שיש עניין פעוט שלא מזכירים במחקר והוא – האם האוכלוסיה הנדגמת כוללת נשים? כלומר, כשסוקר מתקשר הביתה בערב, האם האשה עונה לו מדעתה הרחבה, או שמבקשת בנימוס שיחכה לבעלה?
חכיתי שהשאלה תגיע...
אז זהו- שכשוביניסט- אנוכי סבור- שכשהבעל של האשה או אפילו בניה לומדים תורה- ומאושרים ומלאים-
זה מקרין הרבה פעמים גם עליה... [לפחות בחברה החרדית]
נשלח ב-2/7/2018 21:15
אני יותר נראה לי שהחברה החרדית רגילה יותר לשקר, לכן יותר קל להם להגיד שהן מאושרים יותר.
