התוכן המרכזי בתשעה באב הוא אמירת הקינות. אלא מה שהקינות הם משירת ימי הביניים וגם קודם להם בזמן והם אינם שווים לכל נפש. רובינו אינם מבנים אותם הם כתובים בשפה קדומה וקשה. מה שקורה והוא חזון נפרץ חלק פורשים בהתחלה חלק אחר פורש תוך כדי והחלק שנישאר אט אט "נשבר" ומתחלים לדבר דברים בטלים. האם לא הגיעה הזמן לשנות בוודאי יש בין גודלי ישראל שיכולים לכתוב קינות שיהיו מובנים ושווים לכל נפש וידברו על הלבבות , והראיה שחיבורו קינות על השואה כגון הרב ואזנאר זצ"ל האדמו"ר מבובוב ועוד.
נשלח ב-10/7/2018 09:14
הרעיון המרכזי זו קריאת מגילת איכה. קריאת המגילה ולא אמירתה. מספיק לקרא את המגילה בעיון ולימוד ולצאת ידי חובת הקינות המשמימות. ולא צריכים להביא תבן לעפריים.
נשלח ב-10/7/2018 09:24
.
מה לכם לקינות בלבד, וכי תפילות יום-יום כל כך פשוטות, מובנות ו"מעניינות"? ובהם לא מדברים העם דברים בטלים?
שמא הגיע הזמן להחליף את "הנותן לשכוי בינה" בנוסח שיהיה ברור לכל העם: שנותן לתרנגול שכל, למשל?
נשלח ב-10/7/2018 10:47
חלמישצור כתב:
התוכן המרכזי בתשעה באב הוא אמירת הקינות. אלא מה שהקינות הם משירת ימי הביניים וגם קודם להם בזמן והם אינם שווים לכל נפש. רובינו אינם מבנים אותם הם כתובים בשפה קדומה וקשה.
חוסר ההבנה של הקינות זה רק לטובה וברכה. זה מבטל (מעט) את ההשפעה השלילית של הקינות על המציאות.
נשלח ב-10/7/2018 11:59
ירוחםשם
מואדיב כתב:
.
מה לכם לקינות בלבד, וכי תפילות יום-יום כל כך פשוטות, מובנות ו"מעניינות"? ובהם לא מדברים העם דברים בטלים?
שמא הגיע הזמן להחליף את "הנותן לשכוי בינה" בנוסח שיהיה ברור לכל העם: שנותן לתרנגול שכל, למשל?
מכובדי- כבקיא בלשון- לא מתאים לך לאחוז בפירוש לא נכון למילה שכוי שכוי פרושו לב! הוא מופיע בספר איוב לו כך הרבה מהיודעים ומכבדים את השפה העברית מפרשים כך- הבית יוסף המשנה ברורה.ואחרים
נשלח ב-10/7/2018 14:21
מואדיב
ירוחםשמ כתב:
.מה לכם לקינות בלבד, וכי תפילות יום-יום כל כך פשוטות, מובנות ו"מעניינות"? ובהם לא מדברים העם דברים בטלים?שמא הגיע הזמן להחליף את "הנותן לשכוי בינה" בנוסח שיהיה ברור לכל העם: שנותן לתרנגול שכל, למשל?מכובדי- כבקיא בלשון- לא מתאים לך לאחוז בפירוש לא נכון למילה שכוי שכוי פרושו לב! הוא מופיע בספר איוב לו כך הרבה מהיודעים ומכבדים את השפה העברית מפרשים כך- הבית יוסף המשנה ברורה.ואחרים
אילנות גבוהים לי להתלות בהם. למשל - ירושלמי ברכות:
קרא הגבר אומר ברוך חכם הרזים מי שת בטוחות חכמה וגומר(1). אמר רבי לוי בערביא קורין לאימרא יובלא והיה במשוך בקרן היובל. באפריקא קורין לנידה גלמודה ואני שכולה וגלמודה. ברומי צווחין לתרנגולא שכוי או מי נתן לשכוי בינה.
הנה כי כן, אבי לוי, בישראל, פירש שכוי כתרנגול.
(1) המשך הפסוק הוא - או מי נתן לשכוי בינה.
ולא רק בירושלמי, גם בבבלי:
ר"ש בן לקיש כשהלכתי לתחום קן נשרייא היו קורין לכלה נינפי ולתרנגול שכוי לכלה נינפי מאי קרא (תהילים מח) יפה נוף משוש כל הארץ ולתרנגול שכוי אמר רב יהודה אמר רב ואיבעית אימא ריב"ל מאי קרא (איוב לח) מי שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה מי שת בטוחות חכמה אלו כליות או מי נתן לשכוי בינה זה תרנגול
נשלח ב-10/7/2018 14:52
במחילה-זה שברומי או בפטרה-קן הנשרים- הכינוי של התרנגול היה שכוי. במקומות הללו ולא בכל מקום. . יש לנו כלל כי הברכות נאמרות בלשון המקרא. המילה שכוי היא לשון מקרא כאמור לב- וזה גם הגיוני להגיד בברכה לב במקום תרנגול. שבשתא כיון דעל על .בית יוסף אורח חיים סימן מו
ומ"ש בברכת הנותן לשכוי בינה פירוש הלב נקרא שכוי וכו'. כן כתב ה"ר יונה שם (מד. ד"ה כי שמע) והרא"ש (פ"ט סי' כג) כתב וז"ל והלב נקרא שכוי בלשון המקרא דכתיב (איוב לח לו) מי נתן לשכוי בינה והלב הוא המבין ועל ידי הלב אדם מבחין בין יום ובין לילה ומפני שתרנגול מבין ג"כ קורין לתרנגול שכוי: משנה ברורה סימן מו
(ד) לשכוי - הלב [ד] נקרא שכוי בלשון המקרא דכתיב או מי נתן לשכוי בינה והלב הוא המבין וע"י הבינה אדם מבחין בין יום ובין לילה ומפני שהתרנגול מבין ג"כ זה וגם [ה] יש בשמיעתו לאדם הנאה שיודע שהוא קרוב ליום ובערבי קורין לתרנגול שכוי להכי תקנו ברכה זו בשמיעת קול התרנגול ועיין לקמן בס"ח:
אומרים ביידיש- מה התרנגול מבין בבני אדם. כשאומרים כפרות
נשלח ב-10/7/2018 15:00
.
ירוחם,חוששני שלא הבנת את הגמרא.
אבל עזוב ירושלמי, לך לפסוק באיוב. ראה שיש לו שני תרגומים - אחד לפי לב ואחד לפי תרנגול. ראה גם ברש"י שם, המפרש שכוי = תרנגול, ומביא גם פירוש אחר שהוא לב.
נשלח ב-10/7/2018 15:42
הבנתי ידידי הבנתי- אבל כפי שאתה כבר יודע האמוראים ואפילו התנאים לא כל כך היו בקיאים בשפת המקרא. בזמנו הבאתי מקורות לדברי אלו.בכל מקרה אנו מחויבים לפוסקים רבי יוסף קארו שכבר סיננו את כל האמירות הללו והגיעו לפירוש הנכון.
נשלח ב-10/7/2018 17:20
חלמיש
ברוך השב!
העלית שתי נקודות. השניה היא מה התוכן הראוי של תשעה באב, והאם יש מקום לשנות בקינות.
אבל הראשונה, תמה אני עליה.
וכי עיקרו של יום הוא הקינות? עיקרו של יום, להלכה, הוא מה שתיקנו חכמינו: חמישה עינויים כמו של יום כיפור, אבל לשם אבל ולא לשם עינוי.
יש לנו גם נוסח תפילה שתיקנו חכמים, והוא מכיל די מעט שינויים יחסית לנוסח הרגיל.
מה שהוסיפו קינות במשך הדורות, האם זה מה שמגדיר את עיקרו של יום? או שמא הכוונה היא למה שחווה הילד בבית הכנסת ונשאר איתו לכל חייו?
בכל אופן, מי שרוצה קינות יותר - מותר לומר מודרניות? - שמכילות התייחסות לדברים שיש לקונן עליהם בדורות האחרונים, מדוע שלא יכתוב בעצמו ונראה איך זה ייקלט?
זה מקרה מבחן לאופן שבו מנהגים עשויים להשתנות. לעתים זה בא בהחלטה מדעת של מנהיגי הציבור, ברמה של מגזר (כל החרדים, כל החסידים, וכיו"ב) ולעתים ברמה של רב בית כנסת. עם זאת, אני משער שאם יהיו קהילות שיכניסו קינות חדשות, זה יתפוס, באיזה שלב השמש של בית הכנסת יכתוב את כללי היום, או שיפרסמו אותם בפייסבוק, ואחר כך זה יהפוך להיות "ההלכה של הרב השמש" (אני עושה פרפרזה על ספר מעניין שהציג את מנהגי קהילה באשכנז לפני דורות כפי שנכתבו בידי שמש בית הכנסת).
הרב מימוני : תן לי נקודת שמש והזיז את כל העולם -חיוך
נשלח ב-10/7/2018 20:45
מואדיב
ירוחםשמ כתב:
הבנתי ידידי הבנתי- אבל כפי שאתה כבר יודע האמוראים ואפילו התנאים לא כל כך היו בקיאים בשפת המקרא. בזמנו הבאתי מקורות לדברי אלו.בכל מקרה אנו מחויבים לפוסקים רבי יוסף קארו שכבר סיננו את כל האמירות הללו והגיעו לפירוש הנכון.
אתה מחוייב לפירוש על איוב של בעל השו"ע יותר מאשר, למשל, לפירוש רש"י?
נשלח ב-10/7/2018 22:01
ידידי המלומד- רש'י כפי שהוא כותב באיוב- אומר שזה לשון חכמים תרנגול- רש'י מחויב לחז'ל. בכל מקרה כפי שאתה ודאי יודע- אם כל הכבוד לרש'י הוא אינו הסמכות לדקדוק ועברית. כמו למשל ראב'ע או רד'ק. והם מפרשים שכוי לב. גם באיוב וגם בתהילים.
נשלח ב-11/7/2018 08:31
ירוחם
<רש'י כפי שהוא כותב באיוב- אומר שזה לשון חכמים תרנגול- רש'י מחויב לחז'ל...יש לנו כלל כי הברכות נאמרות בלשון המקרא. המילה שכוי היא לשון מקרא כאמור לב.>
אף אם הברכות נאמרות בלשון המקרא, אין הכרח שתהיינה במשמעות המקרא, ומאחר והברכות הן תקנת חכמים, מסתבר שכוונתם בברכה היא למשמעות לשונם-לתרנגול.
"... הנותן לשכוי בינה פסוק הוא או מי יתן לשכוי בינה ושכוי הוא התרנגול כדאמרי' בר"ה בפ' ראוהו בית דין אמר ריש לקיש כשהלכתי לגבול קנשריא היו קורין לתרנגול שכוי ונקרא כן בעבור שהוא צופה ומביט למרחוק כדמתרגמי' ויבט ואיסתכי וכן מצפה סכותא. ויש מפרשים שנקרא כן מפני מראות כנפיו מלשון במשכיות כסף. ואנו מברכין על בינת התרנגול מפני שהוא מצרכי בני אדם שהם עומדין ממטתן לקולו וזהו שאומר להבחין כלומר שיבחינו הבריות וידעו כי אז מתחיל היום. וזהו דבר פלא שאין בעולם מי שיודע להבחין בין יום ללילה, ואפי' האדם שהוא בעל דעה והשכל אלא התרנגול".
<במחילה-זה שברומי או בפטרה-קן הנשרים- הכינוי של התרנגול היה שכוי>
לא כינו אלא קראו.
באשר לראיות התלמוד למשמעות מלים במקרא משפות זרות, ראה כאן:
<האם לא הגיעה הזמן לשנות בוודאי יש בין גודלי ישראל שיכולים לכתוב קינות שיהיו מובנים ושווים לכל נפש וידברו על הלבבות , והראיה שחיבורו קינות על השואה כגון הרב ואזנאר זצ"ל האדמו"ר מבובוב ועוד>
אשכול ב"ספרים וסופרים" שאליו ציינתי בהודעתי האחרונה, ישנן בהודעתו של אלייעזר, מספר קישוריות שכתובתן כנראה שונתה. לפניכם הכתובות החדשות. _________________
הרב ישראל רוזן.
"קינות שואה בתשעה באב, (פרשה עלומה בפעלו של הרב מנחם כשר זצ"ל), צוהר ז
