תכני תשעה באב תמונת מצב.

נישט
אף אם הברכות נאמרות בלשון המקרא, אין הכרח שתהיינה במשמעות המקרא, ומאחר והברכות הן תקנת חכמים, מסתבר שכוונתם בברכה היאלמשמעות לשונם-לתרנגול.

מלבד שעץ ואילן מתארים את אותו ה"דבר", משא"כ בעניננו, שבו אותה המלה מתארת שני דברים, גם מצאנו בתלמוד שמברכים ברכה על אילן:

"אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי, אומר: ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם". (ברכות, מג, ב).

לבד שעץ ואילן מתארים את אותו ה"דבר", משא"כ בעניננו, שבו אותה המלה מתארת שני דברים, גם מצאנו שמברכים ברכה על אילן:

זה הרי ברור ולכן רבי כותב על פירות האילן- לגעת. אבל הברכה היא בורא פרי העץ- כי כאמור המילה אילן אינה מילה מקראית. . חריגה בבלית אינה ראיה.

הברכה היא "על נטילת לולב", האם המלה לולב היא מלה מקראית? 

"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים ...", (ויקרא, כג, מ).

פה כבר יש התחכמות טיפוסית- כתוב כפות תמרים- אבל חז'ל שינו את המצווה ללולב שהוא אגוד ההפך הגמור מכף. זו ברכה של חז'ל ולא מהתורה. כמו תפילין שגם לא כתוב בתורה.

מה שרציתי להגיד כי אם יש למילה הרצויה  מילה במקרא כמו עץ מברכים עם המילה המקראית. ולא עם המוכר יותר אילן.
שאלה בענין לא שייך לנושא. למה באמת רבי לא כתב במשנה על פירות העץ מברכים? למה כתב על פירות האילן?

"הנותן לשכוי בינה על תרנגול כן או לא הלכות שבת - שאלות ותשובות בהלכה -
הרב ש. ב. גנוט שליט"א


שאלה: מדוע נבחר דווקא השכווי מבין כל בעלי החיים לככב בברכות השחר: "אשר נתן לשכווי בינה להבחין בין יום ובין לילה", והרי הרוב המכריע של בעלי החיים , אם נשים לב, יודעים להבדיל בין היום ובין הלילה ובחוות תרנגולים ניתן לשמוע כהיום הזה את "קריאת הגבר" גם באמצע היום או באמצע הלילה?
שאול שיף


תשובה: לר' שאול היקר האם אכן התרנגול נבחר בדווקא, או ש'שכוי' הוא בכלל, לבבו של האדם?? הבה ונקרא: אלו הם דברי רבנו הטור (או"ח סימן מו): "כי שמע קול תרנגול לימא ברוך אתה ה' אמ"ה נותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה. פירוש: הלב נקרא שכוי בלשון המקרא דכתיב 'או מי נתן לשכוי בינה', והלב הוא המבין ועל ידי הבינה אדם מבחין בין יום ובין לילה ומפני שהתרנגול מבין וגם בערביא קורין לתרנגול שכוי, תקנו ברכה זו לאמרה בשמיעת קול התרנגול "..

ואלו דברי ה'משנה ברורה': לשכוי - הלב נקרא שכוי בלשון המקרא דכתיב או מי נתן לשכוי בינה והלב הוא המבין וע"י הבינה אדם מבחין בין יום ובין לילה ומפני שהתרנגול מבין ג"כ זה וגם יש בשמיעתו לאדם הנאה שיודע שהוא קרוב ליום ובערבי קורין לתרנגול שכוי להכי תקנו ברכה זו בשמיעת קול התרנגול. הוי אומר, הברכה היא על האדם עצמו ולבבו, המבחין בין יום ולילה, ומכיון שהמילה שכוי, לב, מזכירה תרנגול, תיקנו לברכו בשעה שרואה תרנגול. אך כמובן שמברך אותה גם ללא ששומע תרנגול.

אך לא רק. כנראה שהתרנגול לא נבחר סתם כך, כלשון דומה ומושאלת. ראה מה שכתב בספר הקדוש 'מנורת המאור': ועוד גרסינן במדרש יהי אור פתח ר' יוסי ואמר, ולא אמ' איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה. בוא וראה, בשעה שמתעוררת רוח צפונית בחצות הלילה, שבט של שלהבת יוצא ומקיש תחת כנפי הגבר, ומצלצל בכנפיו וקורא. ובזמן שהגבר קורא ורואה אותה שלהבת, מביט בה ומזדעזע, ומביט כבוד הב"ה, ועושה רצונו, וקורא לבני אדם, ומעיר לישראל לעסוק בתורה בלילה. ונתן לו הב"ה בינה לידע אימתי הוא חצות הלילה, כדאמר או מי נתן לשכוי בינה. ונקרא שכוי מפני שהוא משגיח וצופה ועומד על משמרתו בלילה להעיר ישראל משנתם ולקום לעסוק בתורה, כדא' והמצפה, סכותא, ונקרא גבר מפני שהוא מתעורר בשלהבת של גבורה בחצי הלילה. ובעת ההיא היא רנתה של תורה, כדא' קומי רוני בלילה לראש אשמורות. כשהגבר קורא ובני אדם שוכבין על מטותיהן ואינן קמין לעסוק בתורה, אז מצלצל בכנפיו פעם אחרת וקורא פעם אחרת ואומר, פלוני נזוף מלפני המקום ועזוב מאלהיו, שלא העיר את רוחו להשגיח בכבוד יוצרו. כשהנץ החמה הכרוז מכריז עליו ואומר, ולא אמ' איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה. ותורה שלמד אדם בלילה היא נחה ללמוד, ויחכם יותר הלמד בלילה. שנא' ולא אמ' איה אלהי עושי נותן זמירות בלילה, וסמיך ליה מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו.


וב'שפת אמת' כתב: ראה אנכי נותן כו' היום. פי' שהבחירה ביד האדם לבחור טוב או רע. ואמר אא"ז מו"ר ז"ל שע"ז מברכין הנותן לשכוי בינה כו'. ונראה פירושו היום שיש בכל יום בחירה חדשה. כי אחר שחוטא האדם מסתלקת הבחירה מהאדם כמ"ש ז"ל הרשעים ברשות לבם. ומ"מ הקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית ונותן בחירה חדשה לאדם בכל יום שיוכל להיות טוב". מחדש".

בברכה שמואל ברוך גנוט