חלומות ופרשנות

  תודה. אגב, מיימוני מתאר חוויה אקזיסטנציאלית אישית ובודאי מודה שאין בכך לשכנע את הזולת.

ספרן, מה שכתבת כלל לא  משתמע ממה שמיימוני כתב :


"לפעמים, מנסיוני, דווקא התפילה, תכניה והחוויה, מאפשרים לנו להכיר יותר. כפי שאני מכיר אותך ואתה אותי מתוך הדו שיח בינינו, כך כשאני מתפלל ואני חווה שה' מקשיב לי - אני חש שאני מכיר אותו יותר."


שים לב שהוא משתמש בלשון רבים : ("מאפשרים לנו להכיר יותר) כלומר הוא סבור שהחוויה הדמיונית שהוא חווה והסיפור שהוא מספר לעצמו יכולים להיות משותפים לכולם.
ועוד הוא מוסיף שכמו שאנו מיטיבים להכיר חברים על ידי דו שיח איתם כך ניתן להכיר את אלוהים על ידי חד שיח איתו. 

   אכן, זו דרכם של בעלי החוויה, להציע אף לאחרים לנסות להצטרף וליטול חלק בחוויה (מחבתי'ם: 'בא תעשה אצלנו שבת') מתוך שסבורים הם בכנות גמורה שהסובייקטיביות שלהם יש בה ממש, וזו זכותם. ויש מהם שיאמרו, חובתם.

ספרן, החוויה הממשית  של שבת בבית דתי עם ריבוי  האינטראקציות  הממשיות עם כל בני הבית אינה דמיונית כלל (אלמלא האיסור אפשר היה לצלם כל שלב בחוויה
...)   אינה ניתנת להשוואה לפנטזיה של מיימוני..

   כמובן שחוויית ואווירת השבת 'ממשית' ופשוטה יותר וניתנת די בקלות להעניק מעצמה למבקשים לטעום הימנה. משא'כ השיח עם האל בעת התפילה דורש לפחות אמונה מוקדמת שאין המתפלל 'מדבר אל הקיר'. מצד שני, אין לזלזל במי שמנסה להתמיד באותו שיח מתוך אמונה שלכתחילה אינה מבוררת ובתקווה שבמשך הזמן יזכה ו'יציץ עליו בעל הבירה'.

נו ועל זה עניתי ש"להתמיד באותו שיח מתוך אמונה שלכתחילה אינה מבוררת ובתקווה שבמשך הזמן יציץ עליו בעל הבירה" נכונה גם למאמיני מפלצת הספגטי המעופפת .
משמע-אין בה ממש.

   אלא שלמאמיני המפלצת חסרה מסורת, בעוד שזולתם הנותנים בה אמון, יש להם לכאורה על מה לסמוך בשעת הדחק הפילוסופי - רוחני.

מיימוני לא התייחס לשאלה  האם תפילה לאל עוזרת בשעת הדחק או לא אלא הוא קבע שכתוצאה מהתפילה הוא מכיר יותר את האל. הוא השווה את המפגש עם האל  למפגש עם בני אדם .
ועל זה נשאלת השאלה איך חד שיח יכול לגרום להכרות מציאותית (לא פנטסטית )של הזולת ? שהרי חוץ משלישי מיודעינו שכנראה מכיר היטב את האל אנחנו לא יודעים כלום על האל .תפילה בוודאי לא תקדם את ההכרות הזאת .

תוקן על ידי אפריםבן ב- 21/08/2018 20:53:47

   אף הח'מ לא התייחס לעזרתה של תפילה בנושאי בקשותיה המסויימים אלא ל'דחק פילוסופי' (שלך למשל) ב'הכרה' הנובעת מהשיח. אלא שאני חוזר וטוען שמיימוני מדבר על הכרה רגשית שלו כתוצאה מתחושות שהוא מוצא בקרבו. אכן, אחרים יכולים להאמין לו או לרחם עליו מפני שלדעתם הוא חי בדמיונות. הוא אינו טוען אחרת ואינו מכריז שתחושותיו אובייקטיביות, כלומר ניתנות למבחן לכולם ברשות הרבים. אלא שהוספתי, שלכאורה, המסורת כן מאפשרת מתן אמון בתחושותיו הפרטיות.

מישהו התכוין שהמסורת אינה יותר מחלק בפאזל?

עתיקות איננה ערובה לאמינות. אברהם אבי האומה סבר שמסורת אבותיו מזוייפת מתוכה. בשכר חיפושיו, זכה להתגלות פרטית וצאצאיו להתגלות כללית.

כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ. לג הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי. לד אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ. להאַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ. לו מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. לז וְתַחַת כִּי אָהַב אֶת אֲבֹתֶיךָ וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ אַחֲרָיו וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל מִמִּצְרָיִם  (דברים, ד)