נאו אורתודוקס
ברוך הבא אל הפורום (אם טרם ברכתיך וגם אם כן)
לגבי שלושת המקורות - בלי לעיין "בפנים", נראה שיש כאן שלשה ענינים.
א. גם בגמרא אמרו שגם חלום שגילה דבר בלתי צפוי, כמו מחבוא של מטבעות, אינו יכול להחיל על המטבעות שם של איסור.
בדוגמא שם, שממנה בא הביטוי, "בעל החלומות הגיד שיש כד עם מטבעות במקום פלוני, והם של מעשר שני" כלומר שהם אינם חולין. רבי מאיר מתיר להשתמש במעות לכל מטרה, והם חולין.
"בעל החלומות" עשוי להיות מלאך או אחראי להבאת החלומות, או חלקם המשמעותי, או שזה סתם ביטוי שנקטו חכמים בעקבות אמונות עממיות.
ב. הדין שצריך התרה לתענית חלום מופיע בגמרא, ויש שם כמה פירושים אפשריים. אכן לפי הפירושים הקלאסיים יש לחשוש משום נידוי. אשר לרמב"ם, כמדומה שצריך את הקבוצה כדי לסייע לאדם להשתחרר מהפחד ואין כאן נידוי אמיתי.
לפי תפיסתנו היום, היינו אומרים שהאדם שפט את עצמו בחלומו שהוא חייב נידוי על משהו, ואלו, נניח, רגשות האשמה שלו, שמדברים דרך החלום.
(דרום חוקר, אייך).
ג. הרמב"ם סבור שהמעלה הגדולה של אירועים מצערים היא בכך שאנו לוקחים אותם כדי לחפש איך להתעלות ולהפוך את עצמנו לאנשים טובים יותר, כלומר, לחפש מה לתקן במעשים וגם במחשבות, באמונות.
אפילו לגבי תעניות הרמב"ם כותב שהתועלת שבהן היא התעוררות לתשובה ולא התענית עצמה!
כלומר, אין להסיק מכאן שהרמב"ם יאמין שחלום רע מגלה את העתיד, אלא רק שזו הזדמנות להתעורר.
כמובן, אם החלום הוא שיקוף של מציאות אפשרית מדאיגה, התענית פותרת את הצורך הפסיכולוגי ומכוונת את האדם לתשובה, כלומר תיקון מעשים ומחשבות.
לפי הרמב"ם, יתכן שנבואות אינן אלא פעולה משולבת של כוח הדמיון (שממלא אצלו תפקידים רחבים ממה שמקובל אצלנו) וכוח המחשבה או הניתוח (השכלי). הנביא שמתריע מפני מלך אויב שמאיים על ירושלים בעצם ביצע ניתוח בטחוני מדיני וקפץ למסקנות הסבירות אלא שנדמה לו שזה נעשה דרך דיבור משמים. לפי הרמב"ם במורה נבוכים.
