פרק ג' של החלק השני, של ספר "משונצינו ועד וילנא", העוסק בטעויות ב"פתיחת קיצורים וראשי תיבות",
https://bit.ly/2N3Ht6m
פותח בזה"ל:
"הטעויות בספרים הם דבר עתיק שימיו כימי מעתיקי הספרים. אין ספור טעויות נפלו בספרים ומהם שיתכן ולא נדע אותם לעולם. רבותינו הראשונים והאחרונים עמלו לסקל את כל הטעויות מכרם התלמוד, עד כדי כך שהחת"ס כותב בהסכמתו לספר צוהר לבנין, דברים מבהילים על כך שהמהרש"ל הוצרך להכניס את כל כח החידוש שלו בתיקון הטעויות מספרי הש"ס.
כח הטעות האנושי הוא כה גדול עד כדי שאפילו הוצאות הספרים המכובדות שמתהדרות בתיקון הטעויות שהיו במהדורות הקודמות - קורה והן עצמן מוסיפות טעויות חדשות אם מעט ואם הרבה. כך קרה למשל במהדורת הרשב"א של "זכרון יעקב", ובמסכת ביצה (דף יב.) היה כתוב בדבריו "אלא מעתה הוציא אבנים לב"ה - והכוונה לבית הלל. נתעו המהדירים ופתחו "בית הכסא" במקום "בית הלל", וכדי בזיון וקצף.
ועל כך מרגלא בפומיה של אחד המבינים בענינים אלו: לעולם אל תקיים בספרים וישן מפני חדש תוציאו. אם קנית מהדורה חדשה ומפוארת - אל תזרוק את הישנה כי מי יודע מה עוללה המהדורה החדשה ... וכל זה עוד במהדורות שבאמת משקיעות הרבה בדיוק ההדפסה. אלו הצצות כפטריות אחרי הגשם - יצילנו ה' ממה שהם מעוללים לספרים".
________________________
הוצאת "עוז והדר" בראש חלק א של ה"משנה ברורה" (עמ' ד), מונה את המעלות שנשתבחה בהם מהדורת ה"משנה ברורה" שבהוצאתם:
https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?602351&
עמ' 13-14 מעמודי אוצר החכמה.
"פתיחת ראשי תיבות וקיצורים"
"כאשר נעשית עבודה יסודית בפתיחת ראשי תיבות נחסכות הגהות מיותרות, ומתגלה שאותן הגהות משבשות את הכתוב במקום לזקקו. ראה לדוגמה בשער הציון סי' תרט סק"ב המצטט מדרך החיים, וכתב "כל זה הוא לשיטתיה שכתב טעם האיסור משום הכנה או משום דמחזי כרעבתנותא". בכל הדפוסים לא הבינו פשרו של הר"ת ע"נ, ולכן תיקנו והחליפו: הכנה, [שהוא הטעם שהזכיר המשנ"ב (סק"א) בשם המגן אברהם]. אולם הדברים ברורים שצריך לפתוח עגמת נפש והכוונה לטעם שהביא בעטרת זקנים...".
אלא שב"שער הציון" סימן תריא, ס"ק א, ב"משנה ברורה" של הוצאתם, מצאתי הוכחה לדברים שהובאו לעיל מספר "משונצינו ועד וילנא".
ב"שער הציון" נאמר:
"... ור"א ממיץ בספר יראים [אלא דלדעתו לא אסור מדאורייתא אלא רחיצת כל גופו או על כל פנים רובו, מה שאין כן מיעוטא אינו אלא מדרבנן, ומשום זה הקילו בזה גבי כלה ומלך וכהן גדול...".
כוונת ה"שער הציון" היא ל"ספר יראים", שכתב בסימן תכ, (דפוס ישן – קיח):
"... ומזה למדנו דאפילו רחיצה צונן אסורה מדאורייתא דהכא כתיב מים קרים ודוקא רוב גופו ומתכוין ליהנות ברחיצה אסור מדאורייתא אבל מיעוט גופו אפילו מתכוין ליהנות אינו אסור אלא מדרבנן דתנן המלך והכלה ירחצו פניהם [ע"ג ב'] ואי מדאורייתא אסורה לא שרינן ליה במלך וכלה...".
א"כ, לכאורה, ה"וכהן גדול" היא תוספת של ה"שער הציון", ומתעוררת השאלה, אם מצאנו שהקילו לכלה ומלך, והתירו להם לרחוץ את פניהם ביום הכיפורים, היכן מצאנו שהקילו גם לכהן גדול?
אלא שנראה שמי שהקיל לכהן הגדול לרחוץ את פניו ביום הכיפורים, לא היה השער הציון, אלא חכמי הוצאת "עוז והדר" שהתירו בשמו, שכשמצאו כתוב בהוצאות ה"ישנות" של ה"משנה ברורה": "... ומשום זה הקילו בזה גבי כלה ומלך וכה"ג...", הם החליטו לפתוח את הר"ת "וכה"ג", ובמקום להרחיבו ל"וכהאי גוונא", (כפי שעשו במאגר השו"ת של אוניברסיטת בר–אילן), כשהכוונה היא לאותם שהותר להם ברחיצת הפנים ביוהכ"פ, (ראה "אנציקלופדיה תלמודית", כרך כב, (ערך "יום הכפורים"), מטור תע), הם החליטו בטעות להרחיבו ל"וכהן גדול", ויצרו את ההלכה שלכהן גדול מותר לרחוץ את פניו.
