| נשלח ב-14/9/2018 18:06 |
 |
| |
על מה צריך לחזור בתשובה
הרמב"ם כותב בהלכות תשובה שלו, פרק א הלכה א: כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני הא-ל ברוך הוא זה כולל לא רק את המצוות המוגדרות מסיני אלא גם את פרשנותם של חכמים, כמבואר בהקדמת היד החזקה וכפי שיצוטט לקמן. ועדיין, הרשימה הזו נראית קצרה מדי. מה עם עבירות מדרבנן? והרי אומר רבא: האי מאן דעבר אדרבנן - שרי למיקרי ליה עבריינא (בבלי שבת מ א) ואכן כתבו האחרונים על דברי הרמב"ם: כל מצות שבתורה – לאו דווקא "שבתורה", דאפילו עבר על מצוה דרבנן במזיד גם כן צריך תשובה ולא נקט רבינו "שבתורה" אלא משום שסיים בין בזדון ובין בשוגג ובשוגג באיסור דרבנן לא הוי עבירה... כל שהיה שוגג ולא כיוון לעבור על דעת חכמים לא עבר איסור כלל. (דופקי בתשובה על הלכות תשובה, א א). וטעם הדבר מפני שפרשנויות של חכמים ותקנות של חכמים הן בכלל החיוב של "לא תסור", והרי זה חיוב מן התורה. וכאמור, מי שלא הקפיד על חובה מן התורה צריך תשובה וגם וידוי. וכמובן לחזור בו ולכבד את חכמים ותקנותיהם. ומה עם מנהגים? יש להבדיל בין מנהגים שחכמים הפכו לתקנה והרמב"ם עצמו קובע שאין לעבור עליהם, לבין מנהגים מאוחרים שאין צורך להיזהר בהם אלא כדי להימנע ממחלוקת (ויש שמפרשים זאת אחרת אבל אני הולך כאן כשיטתי ובעקבות הרמב"ם).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2018 18:06 |
|
| |
נספח: דברי הרמב"ם בהקדמה ליד החזקה המנהגות והתקנות שהתקינו או שנהגו בכל דור ודור כמו שראו בית דין של אותו הדור...שאסור לסור מהם שנאמר לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. וכן משפטים ודינים מופלאים שלא קיבלום ממשה ודנו בהם בית דין של אותו הדור במדות שהתורה נדרשת בהן. ופסקו אותם הזקנים וגמרו שהדין כך הוא. הכל חיבר רב אשי בגמרא מימות משה ועד ימיו. ... נמצא רבינא ורב אשי וחבריהם. סוף גדולי חכמי ישראל המעתיקים תורה שבעל פה. ושגזרו גזירות והתקינו התקנות והנהיגו מנהגות ופשטה גזירתם ותקנתם ומנהגותם בכל ישראל בכל מקומות מושבותם... וכל בית דין שעמד אחר הגמרא בכל מדינה ומדינה וגזר או התקין או הנהיג לבני מדינתו או לבני מדינות רבות ... אין כופין אנשי מדינה זו לנהוג כמנהג מדינה האחרת. ואין אומרים לבית דין זה לגזור גזירה שגזרה (=גזר אותה) בית דין אחר במדינתו. ודברים הללו בדינים גזירות ותקנות ומנהגות שנתחדשו אחר חיבור הגמרא. אבל כל הדברים שבגמרא הבבלי חייבין כל ישראל ללכת בהם וכופין כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמי הגמרא ולגזור גזירותם וללכת בתקנותם. הואיל וכל אותם הדברים שבגמרא הסכימו עליהם כל ישראל. ואותם החכמים שהתקינו או שגזרו או שהנהיגו או שדנו דין ולמדו שהמשפט כך הוא, הם כל חכמי ישראל או רובם והם ששמעו הקבלה בעקרי התורה כולה דור אחר דור עד משה רבינו עליו השלום
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2018 18:07 |
|
| |
שורה אחרונה: יש חובה לקיים את כל המצוות מן התורה, וזה כולל את פרשנויותיהם של חכמים למצוות. וכן לעשות את תקנות חכמים ומנהגיהם שתיקנו עבור העם. וכל זה באותם דברים שפורשו ונתקנו עד ימי רב אשי והובאו בתלמוד הבבלי. אבל מה שאחר כך הדבר תלוי: לגבי פרשנויות של מצוות שפירשו חכמים במקומם ובדורם, אין הרמב"ם כותב בקטעים שציטטתי, אבל אפשר לדייק בדבריו ועוד שהסברה נותנת כך: יש לחלק בין מי שגר במקום שיש בו חכם, שצריך לשמוע לקול החכם, לבין מי שחכם בעצמו, שצריך להבין בעצמו איך לנהוג. ולגבי מנהגים מאוחרים, אין הם מחייבים אלא את בני המקום, וגם זה, לפי פרשנותי, רק כדי להימנע ממחלוקת. כל זה לענין חיוב, לענין תשובה: החיוב לעשות כדברי חכמים הוא משום החיוב בתורה: לא תסור, ולכן צדקו האחרונים שכתבו בדעת הרמב"ם שמי שזלזל ועבר על דברי חכמים במזיד צריך גם הוא תשובה.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2018 18:07 |
|
| |
מעלות אישיות ועבודה עצמית כל זה לענין חיוב תשובה המשתמע בפרק א של הלכות תשובה. אבל זה לא המקום היחיד בו דן רבנו הרמב"ם בחובת תשובה. יש גם עבודה עצמית ופיתוח מעלות אישיות. הרמב"ם כותב אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה כגון זנות וגזל וגניבה, אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן מן הכל צריך לחזור בתשובה (תשובה ז ג) וזה כולל לא רק לתקן חסרונות אלא גם להשקיע בשיפור ההשגים והכישורים והמידות. וכאן יש מקום לאדם לבדוק את עצמו אפילו בבחירה שנוגעת לשעה אחת מה יעשה בה. וכך מובא בתלמודנו בשם מסורת עתיקה. אמר ליה בר הי הי להלל: מאי דכתיב: ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עבד אלהים לאשר לא עבדו, היינו צדיק היינו עובד אלהים, היינו רשע היינו אשר לא עבדו! אמר ליה: עבדו ולא עבדו - תרוייהו צדיקי גמורי נינהו. ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד. אמר ליה: ומשום חד זימנא קרי ליה לא עבדו? אמר ליה: אין, צא ולמד משוק של חמרין: עשרה פרסי - בזוזא, חד עשר פרסי - בתרי זוזי (חגיגה ט ב) סיכום בעברית: נכון שמי שלומד תורה וחוזר מאה פעם או מאה ואחת פעם שניהם צדיקים גמורים, אבל עדיין יש יתרון לזה שהשקיע בפעם אחת נוספת. וזה בדיוק כמו בשוק הפועלים, שבו מאמץ למעלה מן הרגיל מעניק מעמד עדיף בהרבה. אלא שצריך להבהיר שאין אדם מודד את עצמו נגד חברו (למרות שזה מכשיר לדחיפה עצמית) אלא כנגד עצמו. האם יכול היה להיות טוב יותר. לפי הסוגיה הזו, גם זה נקרא לעשות תשובה. והרמבם עצמו כותב בהלכות דעות ... נאמר והלכת בדרכיו. כך למדו בפירוש מצוה זו, מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום, מה הוא נקרא קדוש אף אתה היה קדוש, ועל דרך זו קראו הנביאים לא-ל בכל אותן הכנויין ארך אפים ורב חסד צדיק וישר תמים גבור וחזק וכיוצא בהן, להודיע שהן דרכים טובים וישרים וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהדמות אליו כפי כחו (דעות פרק א ה-ו) יש אם כן מעלות שאי אפשר לרשום בספר של מצוות ואדם צריך למצוא אותן בעצמו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2018 18:08 |
|
| |
על מה לא צריך לחזור בתשובה הדברים הבאים נכתבים לפי דרכו של הרמב"ם. כבר כתבתי שעל אי שמירת מנהגים (שאחרי ימי התלמוד) אין צורך בתשובה כלל. ויש להוסיף לרשימה זו. כאן אני מסתמך על הספר החדש "לדופקי בתשובה". הספר, מעשה ידיו של הרב אורי טיגר, נכתב בסגנונו של הר"ח קנייבסקי כגון בספריו "דרך אמונה" על סדר זרעים של הרמב"ם, ולפי המבנה שקבע בעל המשנה ברורה (טקסט מקור, פירוש והלכה למעשה על פי דעות חולקות, הרחבה ב"ביאור הלכה" וציון מקורות ב"שער הציון"). הספר גם זכה בהערותיו של הרח"ק. וכאן אפשר למצוא עוד דברים שלגביהם המחבר מביא שיש מחייבים תשובה. למשל, מי שעשה איסור באונס, עדיין צריך לדעתו תשובה. יש לשים לב: לא רק השוגג, אלא אפילו האנוס. והדברים נובעים מתפיסה מסויימת של העבירות. מחברים אלו הדוגלים בגישה כזו מחזיקים כנראה בהשקפה אונטולוגית על עבירות. מי שעשה עבירה, הזיק לעצמו, כיון שלמעשי העבירה, ובמיוחד לאכילת איסור, יש השפעה במציאות, וכיון שיש השפעה במציאות, מה זה משנה אם האדם אכל את האיסור במזיד, שוגג או באונס. האוכל נבלע בגופו, ויצר השפעה רוחנית שלילית – כזו שאינה ניתנת למדידה במכשירי מחקר אמפיריים מהסוג שמקובל היום, אבל זה לא אומר שזה לא קיים. לא לדעת המחייבים בתשובה על כך. אוסיף כי גם אני הכותב שורות אלו מודה שיש השפעה פסיכולוגית שיש להישמר ממנה. נניח שאדם אכל בשר חזיר באונס, אבל יתכן שנהנה מזה. הוא כמובן מצטער על כך שיצא לו לאכול את זה, אבל גם אי אפשר להתעלם מהטעם הטעים (מפי השמועה של מי שניסה). וכפי שזה שייך באכילות כך זה שייך בוודאי גם בעריות... ועוד, שליבו של אדם נוקפו. איך נכשלתי ולו באונס. אבל הנכון הוא שהאדם יסביר לעצמו שאין לו עוון ואין צורך בתשובה אבל יש ויש צורך בהתבוננות כדי לנטרל משיכה פסיכולוגית, אם נוצרה כזו. אבל מעבר לכך שאדם שצריך לבדוק את הפסיכולוגיה של עצמו, אין כאן בית מיחוש ואין כען מקום לחיפוש אחרי "תשובה". המעיין בספר יגלה גם דיון בנושא מתמיה ומחודד. לפי "חובות הלבבות", מי שאמר לשון הרע על חברו, מעניק לו את מצוותיו שלו ומקבל ממנו את עברותיו. זה נשמע כמו סיפור יפה ומחזק, מה שנקרא "נראטיב". אבל המחבר מסתמך על דברים שכותבים אחרונים שקיבלו את דברי "חובות הלבבות" כתיאור מדוייק של המתרחש בבית דין של מעלה. ועבורם זה בדיוק כך. סיפרת לשון הרע על ראובן? איבדת את זכויותיך וקיבלת את עברותיו. ואם העבירות שלו על ראשך, בודאי עליך לעשות תשובה... כל זה בוודאי תמוה ואין צורך לחשוש לזה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2018 18:08 |
|
| |
סיכום צריך אדם לעשות תשובה על מצוות שעבר עליהן, בין עשה בין לא תעשה. גם במזיד וגם בשוגג. צריך אדם לעשות תשובה אם עבר על "לא תסור" כאשר עבר במזיד על דברי חכמים, כולל מנהגים מימי התלמוד. אין צורך לעשות תשובה על התעלמות ממנהגים מאוחרים לאחר ימי התלמוד. אבל צריך להיזהר ממחלוקת. אין צריך לעשות תשובה על מה שנקלע לידו באונס. ובוודאי שלא צריך לחשוש לנראטיבים מוזרים, גם אם הם מופיעים בספרים קדמונים וגם אם האחרונים העתיקו אותם. אבל כן צריך לעסוק בעבודה עצמית ובפיתוח אישי. אין דומה מי ששונה פרקו מאה פעם למי ששונה מאה ואחת. וזו כמובן רק דוגמא. אדם צריך לאמוד את כוחות נפשו, יכולותיו וגם הצורך שלו במנוחה. אדם יכול לצאת ידי חובה במינימום, אבל מי שרוצה להתעלות, צריך לעשות חשבון נפש, לתקן מידות אישיות פגומות אם יש, ולהשקיע בהתעלות. כל אחד לפי כוחו. כל אחד לפי מה שמתאים לו. ואם זו הדרך שהוא בוחר לעצמו, בוודאי שתהיה לו שנה טובה!
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2018 22:05 |
|
| |
1. יש"כ. רק להבהיר אולי אף בכותרת האשכול , שאלו דברי הספר לדופקי בתשובה. ובסיכום להבהיר שזה סיכום שלך ואתה חולק על המחבר בשתי נקודות.
א. המחבר אומר שיש לעשות תשובה על עבירה באונס, ואתה חולק עליו.
ב. לגבי חידוש בעל החובות הלבבות לגבי המדבר לשון הרע שהפסיד את זכויותיו.
לגבי א. יש מכמה מקורות ראיות שהעושה עבירה באונס, או מחמת פיקוח נפש , אין זה עבירה ואף לא צריך לשוב בתשובה על כך.
לגבי ב. כל מי שציטט דברי החובות הלבבות הסכים איתו, אף שזה מחודש ביותר.
2. מה המקור שלו ש"כל שהיה שוגג ולא כיוון לעבור על דעת חכמים לא עבר איסור כלל."?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2018 08:17 |
|
| |
תלמידטועה
צ"ע אם על עבירה מאונס מועילה תשובה מאונס (לו היתה באפשרות)
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2018 09:26 |
|
| |
מיימוני
ייש"כ
אם כי אני סובר אחרת בנושא המנהגים.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2018 09:33 |
|
| |
על חטא שחטאנו ביצר הרע??? לכאורה כל החטאים הם עם יצר הרע.
כנראה שהכוונה ליצר הרע המשכנע אותנו שאנחנו עושים דבר מצווה. ועל זה אנחנו לא יודעים לעשות תשובה.
בפ' כי תבא מלמדים אותנו התורה וחז'ל כי כשאנחנו באים למקדש, אנו צריכים לעשות וידוי,
לא רק על המעשים הרעים. כי דווקא על כל המעשים הטובים שאנחנו עשינו ועושים.
הטעות הגדולה שלנו שאנחנו אומרים וידו רק על הדברים הרעים. ולא אומרים וידוי על המצוות הגדולות שאנחנו עושים
כל יום, שהם רבים ועצומים לעומת הוידוי על מעשינו הרעים כש90% מהן לא קשורים אלינו כלל וכלל.
והחטא הגדול שאנו מתוודים על שקרים ואי אמת
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2018 10:50 |
|
| |
מואדיב
| בעלבעמיו כתב: |  | מיימוני
ייש"כ
אם כי אני סובר אחרת בנושא המנהגים.
|
|
אנא, אל תשאיר אותנו צריכים לניחוש. פרט והסבר את סברתך.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2018 11:26 |
|
| |
מה שהלב חושק, הזמן עושק. אי"ה יותר מאוחר.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2018 11:27 |
|
| |
המונח מנהג סובל קשת רחבה, החל מחומרא דר"ז עבור דרך הצומות ה"קטנים" וכלה בשמונה בגדים. כשמתייחסים כדאי לפרט
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2018 17:51 |
|
| |
תלמיד תלמיד
תודה על התגובה.
כתבת
רק להבהיר אולי אף בכותרת האשכול , שאלו דברי הספר לדופקי בתשובה. ובסיכום להבהיר שזה סיכום שלך ואתה חולק על המחבר בשתי נקודות.
לא, אלו הם דברי שלי. על מה הסתמכתי? על דברים ידועים, על סוגיות בתלמוד ודוגמאות כפי שציטטתי, על דברי הרמב"ם ועוד מפרשים שלא כולם זכרתי מייד. ואכן בדקתי בספר החדש "דופקי בתשובה" אבל לא במידה שאני יכול להסתמך עליו. ומה שמצאתי בו היה מחודש ואולי ארשה לעצמי לכתוב בחריפות: חלק מהדברים נראו לא נכונים כגון מה שציינתי כתמוה, שצריך לעשות תשובה על עבירות ש"קיבלתי" עקב אמירת לה"ר.
לגבי תשובה על עבירות באונס, יש מחלוקת במובן זה שיש אחרונים שכתבו שצריך תשובה על זה. וכתבתי את דעתי שלי, שזה לא נכון. והסבור שכן צריך לא רק להביא ראיה אלא להסביר מה שייכת תשובה על זה. וכתבתי שמי שחווה חויה מענגת באונס יתכן שעליו לבדוק שלא נוצרה אצלו משיכה לאותו דבר.
וזו תשובה במובן זה שתשובה היא תיקון ואירגון התכנים הנפשיים שלנו.
ובכלל, ראוי לבחון למה אנו קוראים "תשובה" כי כאן יש תפיסות שונות. וכיון שלא סיכמתי לעצמי כראוי לא אוכל לכתוב בשלב זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2018 18:01 |
|
| |
תלמיד תלמיד שאל:
מה המקור ש"כל שהיה שוגג ולא כיוון לעבור על דעת חכמים לא עבר איסור כלל."?
אני מבין שהשאלה מופנית כלפי. ואם זה מעניין, אציין שכתבתי את הדברים כפשוטים מעצמם, אבל לאחר שחשבתי על השאלה, נוכחתי שאלו אינם דברים פשוטים כלל וכלל.
גם אם נניח שיש לעשות תשובה, באופן פורמלי, רק על עבירה על מצוות מן התרי"ג, ולכן יש לשאול אם תקנות חכמים, גזירותיהם והרחקותיהם, הם בכלל זה - הרי אין הם מן התורה
עדיין יש לומר, כפי שכתבתי לעיל, שיש מצוה לשמוע בקול חכמים (ועשית ככל אשר יורוך, אם זה חל על תקנות, או "לא תסור" כפי שאמרו גם אמוראים בתלמודנו)
אך אם זה החיוב, מדוע יש להבדיל בין מי שעבר בשוגג לבין מי שעבר במזיד.
מדוע למשל יש חיוב לעשות תשובה על מי שעבר שוגג על דברי תורה? מדוע יש קרבן חטאת? זה מן התורה, אבל רק (ברוב המקרים) רק מי שהיה שוגג חייב בזה. ומדוע אין השוגג פטור?
יש לכך כמה הסברים אפשריים, אך דומה שצדק הרמב"ן שכתב שהשוגג חייב מפני שלא נזהר. זה גם אומר שהתשובה שעליו לעשות היא במקום אחר מאשר מי שלמשל חמד ואכל חלב (בצירה, עבירה שיש בה כרת ולכן חיוב חטאת). האוכל במזיד נכשל בתאוה למה שאסרה תורה. והעובר בשוגג חייב על מה שלא נזהר.
האם יש חובת תשובה על שוגגים שאין בהם קרבן, אפילו בעבירות מן התורה? האם יש חובת תשובה על שוגג שעבר על דברי חכמים?
זו השאלה ששאל תלמיד, ויש לי לציין שתי נקודות.
ראשית, יתכן באמת שיש לחלק בין סוגי תקנות של חכמים. יש תקנות שנועדו להרחיק את האדם מן העבירה ויש תקנות שנועדו להסדיר את החיים במקום שאין התורה קובעת כללים.
יתכן שאין צורך לעשות תשובה על אי עמידה בגזירות שמרחיקות מן העבירה ולא על תקנות אחרות. כלומר, מי שלא הדליק נר שבת, שזה חיוב דרבנן, צריך תשובה, אבל לא מי שאכל איסור דרבנן.
זו אפשרות, וציינתי אותה רק כי אני מתלבט בדבר, ואני רואה ערך בפירסום הספק שלי, אבל אולי סתם אני מבזבז את זמנו היקר של הקורא.
אם אתם ממשיכים לקרוא, הנה עוד אפשרות:
מי שאביו אמר לו להדליק לו את הנר או כל בקשה שהיא, אם עשה כדבר אביו הרי קיים מצוה של כיבוד הורים. אבל אם לא עשה כן, מהי העבירה? ואפשר שאין כאן עבירה כלל, אלא אם כן היה זלזול מכוון באביו.
אם נסכים שיש דמיון בין תקנות חכמים - החובה לציית לחובות שחידשו בתקנותיהם - לבין בקשות האב והאם, שיש חיוב כללי לשמוע בקולם באשר יאמרו - אזי מעשה האיסור והחובה לעשות תשובה יהיו שייכים רק אצל מי שבכוונה תחילה נמנע ולא כיבד הורים ובדומה לזה זלזל בתקנות חכמים במכוון.
כלומר, לא רק שהשוגג פטור מתהליך של תשובה (יהיה טיבו מה שיהיה) גם בכיבוד הורים וגם במצוות חכמים, אלא שגם המזיד פטור כל עוד נמנע ולא עשה מסיבות שונות ובלבד שלא התכוון להפגין זלזול, לא בהורים ולא במורים החכמים.
לפי זה אין מצות תשובה באיסורי דרבנן ותקנותיהם אלא במי שמרד בהם ובזה עבר על החובה לציית להם מן התורה.
כך נראה לי ואני כותב את הדברים למרות שאינם ודאיים כי לא רציתי להניח את השאלה החשובה של תלמיד-תלמיד בלא תשובה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2018 20:18 |
|
| |
נתיבות המשפט ביאורים סימן רלד סק"ג
"מ"מ באיסור דרבנן א"צ שום כפרה וכאילו לא עבר דמי"
האריכו בדברים הרב מיכאל אברהם ושותפיו בספר ישלח שרשיו, כרך א עמ' 131.
אני הורדתי את הספר מהרשת
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 17/09/2018 20:19:27
|
|
|
|
|
