| נשלח ב-24/10/2018 15:56 |
 |
| |
הצהרת כוונות. בחזרה לפשט: מאמונת הגננת לאמונה בוחנת
הדברים שאכתוב כאן אינם חדשים, והם נזכרו בפורום למן היום הראשון.
אם אני חוזר עליהם הרי זה מפאת שבינתים נתווספו ניסוחים מוצלחים, תובנות חדשות, התבוננות עצמית, מונחים חדשים - מושגים הם כלי חשוב מאד.
ואפשר שתהיה בדברים אלו תועלת.
באשכול הקישורים לכתבות הביא ספרננו היקר מדברי
אנתרופולוגיית הדוס, או
"מחרדי לליבוביץ' ב4 שלבים" במסגרת נסיונותיי הפופוליסטיים להשטיח רעיונות פילוסופים ופסיכולוגים לכדי רמת רדידות של מם עם לייזר מהעיניים, הריני מציג לפני הקהל הקדוש את ההתפחות הליניארית של הדוס: 1. חרדי / יהדות הגננת
"הקודש הוא האמת"
בהשקפה זו, כל מה שכתוב בספרים הקדושים (כולל חז"ל) הוא אמת הרמונית ומוניסטית אחת. אין הבחנה בין רבדים שונים בקודש (צריך לקיים את מה שאמר משה רבנו והרב חיים קנייבסקי באותה מידה), אין הבחנה בסתירה בין פשט הכתובים לבין המציאות (אבולוציה זה סתם חרטא, העולם נברא בשבוע אחד ליטרלי), או בסתירות בין הכתובים עצמם (התנ"ך, חז"ל, רמב"ם והזוהר כולם מדברים על אותו דבר ובאותם המושגים). מי שמשדרג את ההשקפה החרדית הזו לכדי אידיאולוגיה שלמה זה הזמיר כהנים למיניהם, סטייל הוורט המסרטן שלו על "כימה" / מאה כוכבים. טריגר התפתחות: עם היחשפות מסוימת לעולם, החרד מגלה שיש סתירות ברורות בין העולם לבין הפשט של הכתובים. הוא נהיה סקפטי מהיכולת של "תחום הקודש" לטעון טענה על המציאות, כלומר מבין שחז"ל אמרו הרבה דברים שאינם נכונים מציאותית, ושקשה לקבל את פרק א בבראשית כפשוטו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2018 16:00 |
|
| |
שמו של הכותב נשמט לעיל, בעית העתקה מפורסמת.
או עם הלינק בפנים, ואיני יודע אם ההדבקה תצלח
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2018 16:01 |
|
| |
במקביל נתוודענו בפורומנו על פתיחת כתב עת חדש, "פשטות המתחדשים". כתב העת אמור לדון בפשט התורה שבכתב, תוך מוכנות להעלות שאלות שלא טופלו די הצורך, ובגישה של פשט.
הפירסום אודות כתב העת בפורומנו נתקלו בחוסר חיבה אצל חלק מהציבור של שוחרי הדעת, שחלקם אינו מדיר את עצמם מהפורום שלנו אבל הם גם כועסים עליו מאד.
הלינק לאוצר החכמה
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2018 16:11 |
|
| |
לדוגמא:
מה שמעורר סימן שאלה, זה פרסום הופעת הגליון גם בעצכ"ח, שהוא חוד החנית של החדרת הכפירה לתוככי הציבור החרדי. וכאן הבן שואל, איזה צד השוה יש בין בית מדרשו של ר' אליהו מאיר פייבלזון ועצכ"ח, ולמה ראוי לפרסם כתב עת זה מעל במה טמאה זו?
דברי החותם בשם "תוכן"
ויש שהעניקו לחברי הפורום את הכינוי "ליצנים" ו"אפיקורסים".
ובאמת אין מה לכעוס עליהם, גם מפני שיש כאן לצערי התבטאויות שלא בדרך כבוד (ומנהלי הפורום עמלים למחוק אבל כמה יספיקו). ומה שכנראה גרוע עוד יותר, מפני שכאן מעיזים לשאול שאלות שאין עליהן תשובה קלה.
נעיין לרגע בניתוח של יוסף גולדגור. לאחר שהחרדי בעל אמונת הגננת נחשף לעולם הרחב, הוא עשוי לעבור תהליכים של נסיון ליישב בין הידע או האמונות והגישות שקיבל לבין "אמונת הגננת".
בשביל להתמודד עם הקושי של הסתירה בין העולם לקודש הוא משתמש בכלי שהוא (בדרך כלל ללא ידיעתו) מלווה מהפילוסופיה היוונית: הדואליזם. הוא בעצם יוצר עולם גשמי ועולם רוחני, וכל מה שלא מסתדר עם המדע נשלח לבוידעם הטרנסצנדנטי הרוחני ההרמוני (ההבדל בין יהודי לגוי זו סגולה/מהות רוחנית שלא ניתנת למדידה, המהר"ל מפרש את אגדות חז"ל בצורה רוחנית). לגבי בעיות הקיימות בתורה, מאמצים את כלי הפרד"ס, ואומרים על מעשה בראשית ומרכבה, שיר השירים ודומיהם שהם על פי הדרש והסוד, ולא ע"פ הפשט. כמו שהרב שרקי אומר, "התנ"ך לא בא ללמד היסטוריה".טריגר התפתחות: עם הזמן, הדוס מבין שיש סתירות עמוקות בין החכמים בתוך תחום הקודש. אין שום קשר בין המטאפיזיקה של הרמב"ם, לזו של המהר"ל, לזו של האריז"ל. בהתחלה אפשר לנסות להתכחש לסתירות ולתרץ אותם בצורות דחוקות (70 פנים לתורה), אבל עם הזמן גדלה ההבנה שיש פערים אמיתיים, ויותר גרוע, אין דרך אמיתית להכריע ביניהם. ואז הדוס יכול עוד בטעות להיחשף לפילוסופים חיצוניים או לדתות אחרות, שגם הם טוענים טענות מטאפיזיות, ומתחיל להבין שבעצם ניתן לטעון כל מה שבא לך על העולם המטאפיזי. מי אמר שהעולמות הרוחניים של הקבלה יותר קבילים ממפלצת הספגטי המעופפת? השלב הבא לפי הניתוח שלו הוא לצאת בשאלה, לפחות מבחינת מערכת האמונות, או לחפש פתרון אחר, משהו פוסטמודרניסטי או פרגמטיסטי או הכרעת אמון, העיקר שאין כאן התחייבות לאמת שאי אפשר להוכיח ואי אפשר להצדיק.
ובנקודה האחרונה הזו אני מבקש לחלוק עליו.
כל הרעיון של הפורום שלנו הוא שיש וחייבת להיות התאמה בין התורה שלנו לבין מה שאנו מגלים דרך המדע. אמנם, יתכן שיתברר שחלק מהמסורת שגוי, וחלק מהמדע שגוי, או השימוש שנעשה בשניהם שגוי.
יש לכך דוגמאות רבות, ואחת מהן נוגעת לביקורת המקרא. מצד אחד אין אנו יכולים לקיים את סיפורי בראשית כפשוטם. האם וכיצד יכול היה להיות נחש שדיבר - ולאחר שנענש נידון לאכול חול ואדמה. האם אנו מכירים כזה נחש בעולמנו?
מצד שני, יתכן שעלינו לקבל את הגישה, שמובאת בכתב העת החדש "פשטות המתחדשים" בין הרב בר שלום, שהסיפור הזה לא נועד להיקרא כפשט.
יש כאן בוודאי חריגה - יציאה - מאמונת הגננת לפיה הסיפור הזה פשט והסיפור הזה סוד, ודווקא סוד לפי תפיסות שהתפתחו (או נתגלו) מאוחר מאד, אצל האר"י למשל.
אם הדגם שאני מציע כאן אפשרי, אז בוודאי שאין צורך - וגם לא נכון - להישאר עם אמונת הגננת. אבל גם אין צורך לפרוש בטריקת דלת או בהחבא מתוך היהדות, אמונת התורה, או אפילו החרדיות.
כל מה שצריך לעשות הוא לבדוק בלי לפחד - ולמרות ייסורי הנפש הבלתי נמנעים - ומתוך תפילה שתמיד כדאי להתפלל - ולחפש את האמת שנמצאת שם.
ואם בדרך עלינו לוותר על חלקים שגויים במסורת, ואם יכנו אותנו "ליצנים ואפיקורסים", נוכל רק להביע אהבה ודאגה לאלו שזו מחשבתם, מפני שגם הם עלולים להיתקל באותם קשיים, והלוואי שלא יבעטו בכל - אולי הם פוחדים בתוך תוכם שהם בועטים כי אינם יכולים להאמין בלי מלחמה פנימית.
הפורום שלנו, והגישה הזו, עשויים להיות מה שיציל אותם ואותנו.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2018 16:15 |
|
| |
אשמח מאד אם יש מישהו שנמצא באוצר החכמה ויש לו רשות כתיבה שם, ויוכל להעתיק את הודעתי האחרונה במלואה לשם.
ואם כתבתי עוד שורה, אז הנה הלינק למה שהביא ספרן ואיקון ירוק לו.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2018 00:54 |
|
| |
הגרי"ן
שמא תרצה לציין לינק לאמירה כזו על חברנו האהוב הרב ד"ר מיכאל אברהם?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2018 09:38 |
|
| |
השאלה שעולה שם לדיון, על הפקעת קידושין, ראויה לדיון בפני עצמה. גם מהצד הפורמליסטי, האם וכיצד ניתן להפעיל את האמצעי הזה. וכן יש דיונים מסביב, כמו כשירות הדיינים, החשש מפני תקדימים, האופן שבו יש לחלוק, וגם, מה שנזכר ברמיזה באשכול של אוצה"ח, שיטתם של רבנים מסויימים שטענו כי אם "גדול הדור" אסר דבר מה, כולם מחוייבים לשמוע לו, וזה מזמין דיון במעמדו של "גדול הדור".
הדברים סבוכים וקשורים יחד וכמעט אפשר היה לפתוח אשכול נפרד לכל אחד מהם. אלא שבינתים אני מסתפק בהצהרה שראוי לפתוח להם אשכול.
טוב, השקעתי קצת זמן כדי לסכם את הנושא. והרי האשכול החדש לפנינו.
ושוב, איקון ירוק לגרי"ן ידידנו שעשה מעשה ספרן ולינקק.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2018 14:26 |
|
| |
מה בדיוק אשמה הגננת ? גם באוצר החכמה יש אשכול שבא להוציא מטעויות הגננת , ולבסוף כמעט ולא נמצאה איזו טעות קריטית בהסברים שמקבל הילד בגן לאמת. אלא שכמובן בגן יותר מתמקדים בסיפורים ובהסברים לא מורכבים.
העניין האמיתי שבאים לדון בנושא פשט, הוא, הבאת מדרשים על ידי רש"י, שמסתדרים עם הפשט יותר מהפשט הפשוט. כגון אברך שנאמר על יוסף, כולם זוכרים את הדרש אב בחכמה ורך בשנים, שרש"י הביאו כי הוא מסתדר יותר במילים, מאשר הפרוש על פי פשוטו ממש.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2018 15:42 |
|
| |
תלמידתלמיד
שאלת
ובכן, ברור שהיא לא אשמה. ואם כך ניתן להבין אז צריך לתקן.
אם בודקים, יש כאן כמה גורמים שמחלישים את יכולתנו להגיע לאמת שהיא היום הכרחית.
ראשית, הגננת מלמדת מה שהיא יודעת. מדרשים כעובדה. וזה בסדר. גם בליל הפסח אנו קוראים את ההגדה ומציירים את הניסים בצורה מוחשית ולא תמיד היסטורית. וגם חז"ל עסקו בכך. (האם יש משמעות למספר המכות במספרם נחלקים התנאים? מעולם לא הבנתי זאת. אולי תענוג מול סבל המשעבד? אולי תקוה שככל שיש יותר מכות במצרים כך פחות מכות עבור ישראל הצדיקים - וכך אכן מבאר הגר"א כמדומני)?
אולם - יש גיל שבו אנו אמורים להבין שכל כל מדרש כפשוטו. וכאן נולדת או מחמירה הבעיה. כפי שגם הובא בפורום בעבר, יש סיפורים מכוננים בציבור שלנו, כגון על הרב שהחזו"א לא הרשה לא לגעת ביין שלו כיון שהעז לומר שאולי עוג מלך הבשן לא היה גבוה כמו הר (או בדומה לזה).
יתכן שהפתרון הוא לומר לילדים ולגדולים: סיפורי הילדים הם חשובים מאד אבל הם מביעים רעיון בצורה ספרותית, חינוכית.
האם זה לא נכון לגבי דברים אחרים?
יש סיפורי ילדים מפורסמים. כיפה אדומה. שלגיה ושבעת הגמדים. האם אלו שסיפרו אותם לילדיהם האמינו שהם אמיתיים? האם ילדים שקוראים עד היום את הארי פוטר מאמינים שיש כישוף ויש הוגווארטס, בית הספר לקוסמים? לא. אבל הם מסיקים או אמורים להסיק מהסיפורים את המסרים. על מידות טובות. על הצורך להיזהר ולא להתפתות לתפוח גדול ואדום או לא להאמין לזאב שקרן ומחופש.
אולם כאשר המדרשים מוצגים כעובדה, על הבעיות הרבות שיש בהם - מאי היתכנות פיזיקלית עד אי היתכנות תיאולוגית ופילוסופית - אנו מחנכים את הדור הבא לחיות בכפילות בין אמונות בית המדרש הבלתי אפשריות לבין החיים האמיתיים מחוץ לבית המדרש שם איש לא יעלה על דעתו לצפות שהעולם יתנהג לפי הסיפורים.
צריך למצוא את הדרך ללמד את הילדים שסיפורי הגננות הם נפלאים, אבל הם לא כפשוטם. הם גרסה לילדים.
היהדות צריכה להיות גם למבוגרים ולא רק לילדים. לחכמים ולא רק לטפשים. לא צריך שהיהודי יתאמן כמו המלכה של לואיס קרול בלהאמין דברים בלתי אפשריים.
אז לא הגננת אשמה. ממש לא. אלו שמשבצים את דבריה בהקשר החינוכי הכולל ומטיפים לרעיון שהיא אומרת הכל נכון.
עד כאן לגבי ההתייחסות לאמונת הגננת.
ציינת שיש אשכול באוצהח על זה. התוכל להביא לינק? מענין לקרוא.
עוד כתבת שהבעיה מתעצמת עם פירוש רשי, שמתחילים לראותו כפשט הפסוקים. אני מסכים ואיקון ירוק.
עם כל תרומתו העצומה של רשי לעמנו, מן הראוי היה להגדיר מחדש את היחס הראוי לפירושו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2018 16:07 |
|
| |
הרב מימוני יש"כ על ההתייחסות הפרטנית והסבלנות .
אך השוות את זה לסיפורי כיפה אדומה וכו' , גם שם ילדים רבים חושבים שזה היה ונברא, רק החכמים שבהם מקשים האם זה היה אמיתי ואיך זה יכול להיות.
אולי היה צריך איזה גיל שבו יסבירו לילד הגדל, שלא כל מה שסיפרו לו בילדותו אמת ?
אבל כשהגעת לנושא מדרשים ופקפקת בהם, כאן נותרת יחיד, שכן רוב ככל השיטות מה שמתואר במדרש היה, או לפחות היה לדעת אומרו, כי יש מחלוקות בכל דבר, אם כוונתך בענין הגננת, להוציא את אמונת המדרשים כפשוטן הרי שלא לזה הכוונה, אלא להסבר פשוט ורדוד שאינו אמיתי, ועל זה גם נסוב האשכול הארוך באוצר החכמה שמאשים גם את הגננת .
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2018 16:18 |
|
| |
תלמיד תלמיד
תודה על הלינק ועל ההבהרה בין רמות של ריחוק מפשט. איקון ירוק.
לגבי אמונות הגננת השגויות, האשכול שם אכן מחזיק הרבה. והנה ציטוט יפה:
בדרך כלל אני משתדל לא לאחסן שטויות בראש שלי כי חבל על המקום.
אבל אני זוכר שהיו עשרות פעמים שהתרגזתי לקרוא את הדף קשר של הילדים, ומאיפה למען השם הגננות לוקחות את החומר שלהם. האם נגמר כל ספרי המדרשים ואגדות חז"ל שצריך להמציא מהדמיון? (יש גם מעובדים, לא חייבים משהו בלי ניקוד).
וכאן יש את הרמות שעליהן דיברת.
א. סיפורי גננות בלי מקור.
ב. סיפורים מאוחרים (האדמור ממונקאץ על 100 הרמאויות של לבן שגילה האלשיך. לפי האשכול שם זו המצאה של האדמור ולא דברי האלשיך. וגם אני לא ידעתי זאת).
ג. מדרשים של רשי שנראים שלא כפשוטם (כתבתי "נראים" כי אתה סבור שהם נכונים ורק לא מבינים אותם).
ד. מדרשים של חזל שאינם כפשוטם.
עוד שאלת כיצד ילדים שגדלים על סיפורי האחים גרים וכיו"ב לומדים לדעת שהם לא נכונים. ובכן, נדמה שהתהליך מתרחש מעצמו. הולכים לבית ספר, מגלים שבעלי חיים אינם מדברים, שזאב אינו יכול להתחפש לסבתא, ועוד ועוד. וממילא מבינים שאגדות הילדות אינן נכונות אלא שעשוע חביב לתינוקות.
ואצלנו?
אצלנו זה לא קורה.
מדוע? האם בגלל ש"גדולי הדור" תובעים מאיתנו להמשיך להאמין?
אני - אולי מחכמה ואולי מיהירות - מרשה לעצמי להניח שכל הנכלל בארבעה סעיפים אלו עלול להיות לא פשט, לא עובדה ובקיצור לא נכון. אולי זה סמל או משל או סיפור חינוכי. אבל לא עובדה ולעתים, לדעתי, גם מזיק.
האם אתה מסכים לכך? ואם לא מדוע לא? האם אתה סבור שגדולת רשי מחייבת אותנו לסבור שלא היה יכול לכתוב טעות או דבר שאינו עובדה? ואכן אני מודה שאיני יודע מה היו מניעיו מעבר למה שהצהיר ואינו תואם למציאות (שהוא מפרש רק לפי פשוטו. האם לומר שרבקה היתה בת שלוש בשאבה מים לגמלים זה פשט אפשרי בתורה? לפי אלו הנחות יסוד?)
זו באמת שאלה מעניינת עבור הסוציולוג והאנתרופולוג, כיצד סוכני התרבות (מונח טכני לאלו שמעבירים את המסורות) יוצרים את המחוייבות העיקשת למה שהוא אינו פשט ובלתי אפשרי.
כדאי להביא דוגמאות לרשי שאתה סבור שצריך לרדת לסוף דעתו ולהבין כיצד זה עדיין פשט ואני איני חש מחוייב לבצע משימה כזו ודי לי להצביע על כך שהדברים בלתי אפשריים. וכבוד רשי בבירור כזה.
יש לדון גם בסוף דבריך אבל הם זקוקים לדיון נוסף. אולי בהמשך.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2018 16:21 |
|
| |
הגרי"ן
אנא העתק את דבריך על ביטול קידושין לאשכול שם ואשמח לענות לך עליהם כי חשובים המה (וגם מנוסחים נקי, הפלא ופלא).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2018 16:24 |
|
| |
לדייק קצת יותר לגבי רש"י, הדיון מה מעמד המדרש בעיני רש"י זה לא הדיון, אלא הכוונה להבאתו מדרש המפרש את הפסוק בדרך דרוש , ולזה הוא קורא פשט.
דוגמא מהפסוק הראשון בתורה, המילה בראשית, רש"י מתקשה להולמו בדרך התחביר והפשט הרגילה, ומסביר שכוונת הפסוק בשביל ראשית, וישראל נקראו ראשית. זהו דרש, אך הוא נכנס היטב בלשון הפסוק ומתרץ למה כתוב בראשית ולא ראדית, אלאשנותרה בעיה, נכון שזה מתיישב עם כל אות במילה, אבל זה לא הפשט הפשוט אליו מתכוונים כל המשתמשים במילה בראשית.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2018 18:59 |
|
| |
תלמיד
אני התכוונתי לדרשות מהסוג הסיפורי שמעטרות אמירות קצרות ומוסיפות להן הרבה - לפעמים מה שנראה זר ובלתי אפשרי.
מה שאתה הבאת כמובן מעורר את השאלה איך עלינו להבין את הקריאה הזו.
למעשה, נראה לי שאפשר היה לדרוש את הדרשה הזו גם לולא הקושי הלשוני של ב-ראשית עם ב שוואית, מה שיוצר ציפיה למבנה של סמיכות וחושף אותנו להעדר הסומך. כאילו כתוב בראשית של... וחסר של מה.
הדרשה יכלה להתבסס גם על המילה "ראשית" - אבל יש כאן קושי נוסף. בהחלט ניתן לצפות שהתורה תקשר בין מונחים ומילים כאשר הם נדירים באופן שכינה יעקב בנו, המפרש מן המאה ה19, "המילה המנחה" ובעקבותיו הלכה מורתנו נחמה לייבוביץ. הבעיה היא שהמילה "ראשית" מופיעה 16 פעמים בתורה (בדקתי! בפרוייקט השות כמובן). ואף אחד ממופעים אלו אינם מתייחסים לעם ישראל.
אני מבקש אם כן להבדיל בין שני היבטים.
א. האם ניתן לומר שמילים מסויימות בתורה, בשילובים מסויימים, נועדו לרמז על מסר נוסף, שאינו פשט פשוט של המילים אבל הוא יכול להחשב ל-נניח, פשט של רמז?
ב. האם סגנון ניתוח כזה יכול להוביל למסקנה שראשית ב"בראשית" זה ישראל? זה כבר לא פשט כי אין לו הצדקה בפסוקים.
אולם הקושי בפירושי רש"י - ואלו מהסוג שבעיני מוקשים - הוא לא בסוג הזה אלא בפיתוחים ספרותיים מוקשים. ושוב אני חוזר לדוגמאות של רבקה ועוג, אבל יש עוד הרבה.
יש לשים לב שאם ההגזמה בגודלו של עוג תורמת לסיפור בכך שהיא הופכת אותו למפלצת מסוכנת ומגדילה את נס הנצחון, היכולות של רבקה בגיל 3 אינן נראות לשבחה. ילדת פלא שמסוגלת, נניח, לדבר ולקרוא וללמוד פיזיקה גרעינית בגיל 3 היא אכן פלא. אבל ילדה שמסוגלת להניף דלי שגדול ממנה? או שהיא גדולה כמו בת 12? התחושה שלי היא שזה לא לשבחה. אבל אולי בתרבויות אחרות זה אחרת?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2018 09:06 |
|
| |
תלמידטועה
ת"ת
הכללת האמונה כי כל אגדות חז"ל ומדרשיהם [לגבי אמיתת דיניהם ראה בחומש, במס הוריות ובהל ממרים בר"מ כי הם יכלו גם יכלו לטעות] הינם אמת היסטורית (לפחות לדעת מגידם) היא היא הנקודה הארכימדית שבגללה מי שחושב אין לו אלא לזרוק את כל החבילה.
ועי' במאמר על אגדות חז"ל לר"א בן הרמב"ם ובקונטרס מאת הנ"ל המצורף איליו בהוצ. מוסד הרב קוק ותמצא כמה דעה זו אינה מוסכמת ועד כמה היא נלעגת בעיני המחבר [לא הפניתי למו"נ שהרי הוא נכתב רק לנבוכים] ויש בגאונים ובראשונים עוד הרבה התבטאויות דומות אלא שככל שהזמן עובר ביטויים כאלו נעשים נדירים יותר ויותר (השפעה עקיפה של הקבלה?)
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2018 10:19 |
|
| |
אתה מתכוון גננת שמאמינים במדרשים כפשוטם אבל הם מתכוונים גננת שלא מסבירה דברים לעומק או שלא מסבירה את המדרש כראוי ואז נשארים גם אחרי שגודלים עם ההבנה שיטחית .
וזו טענתך גם כלפי רש"י, למה הוא הביא מדרשים. אבל רש"י מתעסק בפשוטו של מקרא ולפעמים לשון המקרא בפשיטות לא מתיישבת הקושיא רק על פי מדרש, דוגמא נוספת מתחילת פרשת נח, שואל רש"י, למה המשיך הפסוק תולדות נח איש צדיק ולא מנה את תולדותיו, שהיא שאלה תחבירית בפשט, עונה על זה רש"י, בא ללמד שתולדותיהם של צדיקים מעשים טובים, בשם המדרש. זה אומנם מיישב יפה את הלשון, וכל מילה במקומה, וזה למרות שהפשט הוא תולדות ממש, כמו בכל מקום.
לגבי רבקה שהיתה בגיל שלש, ככה יוצא מחשבון הגיל שלה בפסוקים, המדרש לא המציא סתם .
|
|
|
|
|
