תלמיד טועה, מה נראה לך שחז"ל עסקו בסיפורי מעשיות ? אם לא נראה לך לפרש על פי פשוטו, פרש על פי מדרש, תמצא בדבריהם רמז למשהו, אבל סתם להגיד זה לא יכול להיות, זה לא רציני. 

מדוע? האריתמטיקה אינה הכרחית.

"ככה יוצא מחשבון הגיל שלה בפסוקים"
ממש משעשע. אין שום גיל שלה בפסוקים, אבל זה בסך הכול יוצא מהחשבון.
גיל 3 מתבסס על שתי הנחות שלא כתובות ואף לא רמוזות בפסוקים: א. שהיא נולדה בזמן העקידה. ב. שיצחק היה אז בן 37.
א. זה מבוסס על כך שאחרי העקדה אברהם שומע שמלכה ילדה לנחור ילדים ובתואל ילד את רבקה. אמנם, גם אם השמועה הייתה מיד אחרי העקדה. גם ייתכן שהיא לא הייתה מיד אחרי לידת רבקה.
ב. זה מבוסס על הצמדת מיתת שרה לעקידה. וגם כאן אין שום סיבה להניח שזה היה מיד אחרי.
אז לא, זה לא יצא להם מחישוב בפסוקים אלא מדרשנות הפסוקים.

ת"ת

אם הסיפור לא יתכן אז לא היה ולא נברא ובהכרח משל היה. מצא לך נמשל (כמעט לכל סיפור אפשר להצמיד פשרף ויותר מפשר אחד, הבעיה היא שאם  כך הסיפוא איבד את משמעותו כי הפשר יוצמד לפי דעת הקורא)

ואגב החת"ס כתב אי שם (איני זוכר היכן) על חלק ממאמרי חזל האגדיים כי הם בגדר הבדיחותא שלפני הלימוד (ראה שבת ל:)

א. בראשית בשביל ראשית . את האות ב הצמודה למילה ראשית צריך לפרש בשביל משהו, מה המשהו שנקרא ראשית ? התורה וישראל. בשאר המקומות שכתוב ראשית , אי אפשר לפרשו במשמעות שהוא קורא למשהו ראשית.

ב. גיל רבקה. קודם לא מובן מה קשור רש"י, זו ברייתא  בסדר עולם, ויש גם מדרשים מאוחרים יותר שקובעים גיל אחר, אבל לפי פשוטו של מקרא, שמייד עם סיום העקידה מתה שרה, שכן לא מופיע בפסוק שום תגובה שלה מה היא אמרה אחרי העקידה, ובחזור מהעקידה נולדה רבקה, היתה בת 3. ולרש"י הסתדר הפשט בלי להעמיק בנושאי ההיתכנות המעשית . 

נושא ספר חסידים ואמונות אדמו"רים זה עניין אחר שאינו קשור לכאן, מדרש מוסמך של חז"ל, לא ניתן לסתור סתם לפי ההגיון שלך ולהגיד שהם לא הבינו מה שאתה הבנת. 

באמת מוזר. אחרי שהתורה כתבה את תגובתה של שרה לזה שאברהם פתאום התחיל ללכת לאיזו ארץ לא ידועה, את תגובתה לבקשה שלו לומר אחותי היא, ללקיחתה לבית פרעה והחזרתה, לזה שאברהם פתאום יצא להילחם בכל העולם, לברית המילה ולשינוי שמה, ללקיחתה לבית אבימלך והחזרתה, פתאום אין תגובה שלה לעקידה. אין ספק שהמסקנה הבלעדית מזה היא ששרה מתה בדיוק אז. לפי פשוטו של מקרא בדיוק ברגע העקידה נולדה רבקה ומתה שרה, בדרך חזרה מירושלים הגיעו אליו שני מלאכים, אחד בישר לו על לידת רבקה (או שמא היה זה שליח בשר ודם שהגיע מארם נהריים על גמלא פרחא) והשני בישר לו על מות שרה הה"ד "ויבא אברהם".
כמובן שהשיקול הזה הוא כל כך חזק בפשט שהוא דוחה את השיקול שילדה בת שלוש לא הולכת לשאוב ובוודאי לא לעשרה גמלים. כי הרי זה שיקול טקסטואלי (סמיכות פרשיות), ואילו השיקול הנגדי הוא שיקול הגיוני לגבי היכולת של ילדות, ומדוע שהתורה תהיה הגיונית?! הרי התורה תורת חיים וצריכה להיות כמה שיותר טיפשית! ואם אפשר להיראות כמה שיותר מטורללים בעיני העולם הרי שאין קידוש ה' גדול מזה, ומקרא מפורש "ואמרו רק עם טיפש וסכל הגוי הקטן הזה".

הערת אגב - מיימוני "עלה הרף"

חוששני שבימי הראשונים הרף היה גבוה [רשב"ם לא היה קונה שרבקה בת 3 וראה למשל את פירוש הטור על ויתרוצצו הבנים)] והוא ירד אי אז (אולי השפעת הקבלה ואולי גם עליית קרנה של חסידות אשכנז )