אשכול זה נפתח בעקבות מעשה שהיה ובעקבות הדיון שעליו. ותודה לחברנו הר"י רובין שהביא את הלינק שממנו לקחתי את המקורות.
אני מנסה לסכם את מה שהבנתי משם, ויש להזהיר כי גם הכתבות בעיתונות עלולות להיות לא מדוייקות במידה כזו שלא הנתונים (היכי דמי) ולא הפסקים והנימוקים (על סמך מה היה ההיתר) אפשר לסמוך עליהם.
******
המעשה
(ניסיתי לחפש לפי השם "שחר פוקס" אבל יש מעט מאד ואני מביא מ"כיכר השבת" בתקוה ששם מדייקים יותר.
הפיתרון לעגינות: בית דין חרדי התיר אישה נשואהד' בתשרי תשעד | 08/09/13 | נסים בן חיים | 64 תגובות
שחר פוקס, נישאה בגיל 19, אך יומיים לאחר החתונה בעלה ברח לארה"ב והיא נותרה עגונה. כשביקשה גט הוא אף העז לדרוש 40 אלף שקל וקיבל גיבוי מבית הדין הרבני. אלא שכעת, היא יצאה לחופשי, אודות לפסק מפתיע של הרב אברהם דב לוין שפשוט ביטל את הנישואין של השניים •
לפי המקור ב"אוצר החכמה" הבעל עזב את אשתו וברח לחו"ל. יש שטענו שחי שם עם גויה. איתרו אותו והוא היה מוכן לתת גט תמורת סכום של כמה עשרות אלפי שקלים. הסכום הזה נאסף מתרומות. אבל בית דין שישבו בו הרב אברהם לוין, הרב מיכאל אברהם והרב דוד ביגמן התיר אותה. לפי הכתבות, בנימוק ש"אדעתא דהכי" לא הסכימה להינשא.
דיון בשיקולים לקמן.
*****
ההנמקות
כיצד משחררים אשה מעגינותה, או ממצב של "מסורבת גט"?
עבור מי שאינו מכיר, אבהיר כי "נישואין" לפי ההלכה שלנו אינם זהים למה שקיים בדתות אחרות להבדיל, או לציפיות שעשויות להיווצר מנישואין כפי שהם מוצגים בתרבות או בסרטים. נישואין הם חוזה משפטי, שבו הבעל והאשה מתחייבים זה לזו. החוזה הזה אינו ניתן להתרה מצד האשה כלל, והוא ניתן להתרה מצד הבעל באופן חד צדדי אך עליו הוטלו מיגבלות שונות במשך הדורות.
השם הטכני של הפעולה שבה נוצר החוזה הוא "קידושין".
הפעולה של שיחרור האשה מן החוזה נקראת "נתינת גט" והיא מבוססת על מסירת עותק כתוב בצורה מסויימת בידיעת הבעל ובהזמנתו לאשה. זו הדרך היחידה שמוכרת מן התורה לשיחרור (למעט כמובן מות הבעל...)
התלות של האשה בבעל עלולה ליצור מצבים קשים. רבנים, שעליהם האחריות ליישום ההלכה ופירושה, מודעים לכך מאז ימי התלמוד. ונמצאו פתרונות שונים כדי לשחרר את האשה, אבל רובם ככולם עוברים דרך מתן גט בידי הבעל.
אציין כאן כמה פתרונות שלא באו ללמד על עצמם אלא על הדרכים לפתרון.
עוד אציין שפרידה של בני הזוג אינה המצב הרצוי. כאשר זוג מתחתן ההנחה היא שהם מתחייבים זה לזו להשתדל לחיות יחד בנעימים ובשיתוף פעולה - אם כי ברור שיהיו אי הסכמות ומחלוקות במשך החיים המשותפים. אבל לפעמים פירוק החבילה הוא הצעד המומלץ והתועלתני ביותר. והדיון שלנו עוסק במקרים כאלו.
אז אלו הם הפתרונות שניתנו במרוצת הדורות.
א. הסכמת הבעל לגט.
זה הפתרון הקל. אבל לא תמיד הוא ניתן להשגה.
ב. כפיית הבעל המעגן.
בסוגיות מסויימות נאמר שאפשר להלקות את הבעל עד שיאמר "רוצה אני" ויצווה לתת גט. אפשר אפילו, בנסיבות מסויימות, לכפותו על ידי שוטים ועל ידי גויים שעושים זאת עבור היהודים ובהוראת בית דין.
הפתרון הזה נדחה במשך הדורות. ראוי לציין כי באימפריה הרומאית לפי צוי הקיסר בתקופות המדוברות ספר החוקים המחייב עבור יהודי וקהילה יהודית היה ספר החוקים היהודי, כלומר התורה וההלכה, ולכן היתה תמיכה של המוסדות הנכריים בבית הדין היהודי וזה כנראה מסביר את הפסק מן הגמרא.
ג. הפקעת קידושין
לא ברור בדיוק איך זה עובד ונאמרו בדבר כמה הסברים.
תיאור סוגיה אופיינית: בעל שלח גט לאשתו ואז ביטל את הגט לפני שהגיע לידיה. לא אנסה להסביר איך זה עובד ולמה, או למה לא, אבל במקרים כאלו יש תקנה של רבן גמליאל שהקידושין יופקעו. זה אומר שהאשה אינה זקוקה לגט מפני שהנישואין לא חלו מעולם. כמובן, טעינו לחשוב, כולל הזוג בעצמו, שהיו כאן קידושין, אבל לא, ההפקעה חלה למפרע.
בביאור התהליך המסתורי הזה נאמר ש"כל המקדש על דעת חכמים מקדש" והרי זה כעין תנאי שחכמים יכולים להפעיל.
ד. אדעתא דהכי לא התקדשה
אם הקידושין נעשו עם תנאי, והתנאי לא התקיים, הקידושין לא היו מעולם.
ה. תקנה של חכמים להכניס תנאי בקידושין שמאפשר לפרקם
זו תקנה שחכמי הדורות עסקו בה במאות השנים האחרונות.
זה ניתן לבצע פורמלית מפני שבכל חוזה ניתן להכניס סעיף עם הצהרה על נסיבות שבהן החוזה לא יחול מעיקרו.
*****
מיגבלות והשלכות של היתרים במחלוקת
לגבי 3 הסעיפים האחרונים יש לציין כי פורמלית זה עובד, אבל אין הסכמה איך לבצע זאת פורמלית. לפיכך, יתכן מצב שבו בתי דינים מסויימים יאפשרו תנאי ויתירו אשה בעוד אחרים יקבעו שהיא עדיין נשואה. אם היא תתחתן אז היא חייבת עונש, מיתת בית דין, אלא שאין מקיימים זאת כך שהבעיה וירטואלית. מצד שני, הילדים של זיווג כזה יוכרזו כממזרים לפי חלק מבתי הדין, וזה יעיב עליהם לעולם.
כמו כן, תנאי בקידושין בדרך כלל מפקיד את הסמכות הסופית בידי בית דין שיכול לומר שהתנאי לא התקיים ולכן האשה חופשיה. אולם כפי שתנאי כזה מועיל לנשים סובלות, כך הוא יכול לשמש כפתח בידי בית דין של רשעים שיתירו אשה נשואה למטרות פסולות (תמורת כסף כדי לשחרר אותה למי שרוצה בה, נניח?)
כמו כן, להראות בפומבי שבית דין יכולים "לכופף" את ההלכה באופן כה גמיש עלול לגרום ללחצים על בתי דינים בכל מקום וזמן.
*****
היתרים נוספים
ו. שליחות הבעל על ידי איתות מול שליחות שלא מדעת
אני מתייחס להיתר שמצא בית דין לאשה נשואה שבעלה הפך ל"צמח". מצבו הרפואי של הבעל לא איפשר לו לגלות הסכמה כלשהי.
בגמרא מצאנו כי אילם שאינו מסוגל לדבר עדיין יכול למנות שליח לבצע גט לאשתו על ידי כך שמדברים איתו ובודקים את הסכמתו לא בכתיבה אלא בסימנים. שואלים אותו שאלות ומסכמים על צורת תגובה של "כן" ו"לא", בודקים שהוא מגיב באופן רציונלי ואז אפשר לבקש ממנו למנות שליח לגט, ואם הסכים זה חל.
אולם במצב שתואר קודם הבעל לא היה בהכרה. בית הדין, לפי הפירסום, טען שניחא לו לבעל שיגרשו וישחררו את אשתו, ולכן בית הדין הם שליחיו.
זה רעיון מקורי ורב חשיבות, אבל הוא נגד כל המקורות כולם. ולא אפרט בינתים.
איני רוצה לפסול את הגט הזה, ולא כתבתי שהוא לא חל, אם הוא אכן חל, אבל ברור שהוא ניתן נגד כל המקורות ולא הצלחתי למצוא פרשנות שתצדיק אותו נגד מקורות אלו.
ז. פסילת הקידושין מנימוקים אחרים
יש דרכים יצירתיות שבהם הצליחו חכמים לשחרר נשים, כגון שהוכיחו שהכסף ששימש בקידושין (או הטבעת או מה שיהיה) לא היה של הבעל.
או שלא היו שם עדים כשרים.
או שהבעל לא היה יהודי כי היה אמור להיות גר וניתן היה לערער על גירותו.
****
הויכוחים
הכלי שבו בחר בית הדין להשתמש, לפי הכתבה, היה לטעון שיש כאן תנאי שאמנם לא נאמר במפורש, אבל הוא ברור מעצמו. "אדעתא דהכי לא נישאה". הרי זה כאילו היה תנאי כתוב בחוזה הקידושין שהאשה לא תסכים להתחתן בזמן הטכס אם לאחר מכן יתברר שהבעל הוא רע אליה באופן קיצוני, כפי שאכן היה.
כמובן, מעולם לא נאמר תנאי כזה, אבל גם בהלכה וגם להבדיל במשפט יש מקום לפרשנות כזו שמגוננת על זכויותיו של המנוצל.
בדרך כלל, ואולי תמיד, יש רתיעה גדולה בהלכה מפני יישום של שיטת פרשנות כזו. לפחות בתחום קידושין. אבל פורמלית זה ודאי אפשרי.
כפי שצויין לעיל, שימוש בכלל הפורמלי זה מעורר ספקות רבים. וכאן ההתקפות עסקו בדמותם של המתירים, שכולם תלמידי חכמים חשובים, אבל המניעים שלהם נחשדים בידי הצד המחמיר.
הדיון הסתעף והגיע לשאלה למי יש סמכות של בית דין, והאם סמכות כזו יכולה להספיק כאשר יש מי שהוצג כ"גדול הדור" ולכן הסכמתו כאילו נחוצה לכל פסק של בית דין בכל מקום. זה נושא הראוי לדיון בפני עצמו.
עד כאן סיכום הפרשה והמוטיבים המרכזיים שלה.
