אדם וחוה במערת המכפלה: אמונות ודעות ודגם התנהגות

כל מי שלומד רש"י יודע – או מאמין - שבמערה הזו נקברו אדם הראשון ואשתו חוה.

(כאן אפנה לאשכול הבא

הצהרת כוונות. בחזרה לפשט: מאמונת הגננת לאמונה בוחנת

ובחזרה לענייננו: מנין לקוח הרעיון הזה? ואיך יודעים אם הוא נכון?

יש דרך פשוטה לוודא אם זה מדרש או עובדה היסטורית. אפשר להיכנס למערה ולבדוק... אבל זה כנראה בלתי אפשרי בינתים. לא מצד הערבים ששולטים שם ולא מצד יהודים שלא ירשו לגשת לקברים ולפתחם וכך לחללם רק כדי לבדוק אגדה יפה.

ומלבד זה, יש לנו מדרשים ורש"י, ובעיני רבים מאד זה מספיק. אם רש"י כתב, זה ודאי חייב להיתו נכון, האין זאת?

ובכן, לא בהכרח.

כמו בכל מדרש, צריך לבדוק אם זה אמור להיות עובדה או רק רעיון יפה. הבה נתחקה אחרי ההיסטוריה של הרעיון הזה, שכבר אדם וחוה קבורים שם.

במדרש עתיק המיוחס לתנאים, על מה שהראה הקב"ה למשה רבנו את כל הארץ לפני מותו, נאמר שהראה לו גם מקומות המכוסים מן העין וגם עתידות. כפי שראה את מקדש שלמה ואפילו תבוסת גוג ומגוג, כך הראהו את מערת המכפלה ומה שבתוכה.

הראהו מערת המכפלה שאבות קבורין (מדרש תנאים לדברים לד ג)

המונח "אבות" אינו מתייחס לאדם וחוה אלא לאבות האומה, כלומר אברהם ויצחק ויעקב ונשותיהם.

בעל המדרש הזה, אם כן, אינו יודע על קבורת אדם וחוה במערה.

גם בעל "בראשית רבה" (נה נז) נזקק להסבר אחר לשם "המכפלה" ואינו מכיר כנראה את הרעיון של "זוגות" כולל הזוג אדם וחווה. וכך גם במדרש הגדול (ראו רשימת מקורות ב"מערת המכפלה" לרבי מרדכי הכהן). אבל - בהמשכו של אותו מדרש כן נאמר שהקב"ה היה צריך לכופף את קומתו של אדם הראשון כדי שאפשר יהיה להטמינו שם! אז יש כאן שתי גישות במדרש רבה.

ב"איכה רבה" כד נשלח ירמיהו להעיר את אבות העולם שיתפללו על עם ישראל. הביטוי "אבות העולם" עשוי להתייחס לאדם וחוה, שהרי מהם באה האנושות לפי סיפורי בראשית. ואולם קודם לכן באותו סיפור נאמר שירמיהו נשלח להעיר את אברהם, יצחק ויעקב (וגם משה שקבור במקום אחר). כלומר אין הביטוי הזה מתייחס לאדם וחוה. ואפשר שגם בעל המדרש הזה אינו יודע עדיין שאדם וחוה אמורים להיות קבורים שם. ושוב, זו לא כל כך ראיה, כי אפשר שבעל המדרש סובר שכאשר מחפשים מתפללים, אין מה לפנות לאדם וחוה. אין להם קשר מיוחד לעם ישראל.

בתלמוד הבבלי אנו מוצאים מחלוקת בין רב ושמואל בפירוש המונח "מערת המכפלה". שניהם מניחים שיש שם שטח כפול לקבורה.

כלומר, גם הם עדיין אינם יודעים שזו "מכפלה" במובן של זוגות.

אולם בהמשך מביא בעל הסוגיה שמועה מפי רבי יצחק,

מאי מכפלה? - שכפולה בזוגות.

זה עדיין אינו מגלה לנו מי הם הזוגות והאם מדובר באלו שייקברו, אבות האומה, או אלו שכבר נקברו כי מתו לפני עידן ועידנים, אדם וחווה.

ממרא קרית ארבע, אמר רבי יצחק: קרית הארבע זוגות: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה (עירובין נג א)

לפי הפשט, קשה להניח שיקראו למערה "המכפלה" אם טרם נקברו בה זוגות האבות של עם ישראל. לפי רבי יצחק, גם השם "קרית ארבע" מלמד שהיו ויהיו בה ארבעה זוגות קבורים, וזה מתחיל מאדם וחוה. כמובן, זה אם נדרוש את השם "קרית ארבע" על שם העתיד, כלומר שאלו שהעניקו לעיר את שמה בוודאי היו להם סיבות משלהם, אבל הקב"ה נתן להם את השם הזה כדי לרמז על העתידות ועל העבר.

מיהו רבי יצחק? יש כמה וכמה אישים באותו שם, אבל נראה ש"רבי יצחק" סתם הוא תנא בן הדור הרביעי של התנאים, תלמידו של רבי ישמעאל, ועלה לארץ ישראל מבבל (מרגליות, אנציקלופדיה לחכמי התלמוד בערכו).

הרעיון על אדם וחוה מופיע גם באגדה בבלי, על רבי בנאה, מסמן קברים מקצועי, שהגיע למערל המכפלה ונכנס גם לחדרו של אדם הראשון (בבא בתרא נח א).

לוי גינצבורג ("אגדות היהודים", אגדות אברהם, הערה 263)) מציין לפילון (שאילתות לבראשית 3, 80) ופילון מביא קודם כל את הפשט שמדובר באתר קבורה כפול ואז דורש אותו, כדרכו, על המבנה הפסיכולוגי של האדם הטוב והרע, הגשמי והרוחני, ואין הוא מכיר או מביא את הרעיון של קבורת אדם וחוה או שהשם מתייחס לקבורת זוגות.

הרעיון של קבורת אדם וחוה נמצא גם במדרש אגדה שהוציא בובר, מפני שבו נזכרים "ארבעה זוגות", מה שלא הותיר מקום לעשו. (מדרש אגדה מט פרק כא)

לא נמצא בספר היובלים דיון במערת המכפלה, אבל יש עוד הרבה ספרים חיצוניים להשוואה ולא היה בידי לבדוק.

יש לנו אם כן שתי גישות לשם "מערת המכפלה" כאשר המסורת הקדומה ביותר שמצאתי היא זו של רבי יצחק ואחר כך הרעיון מופיע במדרש רבה ובמקורות מאוחרים עוד יותר.

אזכיר כי הרעיון הזה מופיע גם בפרקי דרבי אליעזר. חלקו המאוחר של הספר מעיד כי נכתב לאחר הופעת האיסלם, כיון שהוא מנהל נגדו פולמוס. אמנם הוא מכיל מסורות קדומות יותר. אמנם פדר"א עוסק בייחוס חשיבות לאתרים שונים, כמו אבן השתיה של בית המקדש – רעיון שמופיע גם בתלמוד.

על תרומתו של פדר"א לרעיון של קבורת אדם וחוה אעמוד בהמשך.

מהיכן לקח בעל הרעיון את רעיונו? האם סבר שאם נקברו שם אבות האומה אז ראוי שגם אבי העולם ייקבר שם? ואם כן, מדוע לא נח ואשתו?

האם זו התפתחות של טעות, כגון שבמקום אחד נאמר שנקברו אבות, ואולי "אבות העולם" והשומע הבין ש"אבות העולם" מתייחס לא רק לאבותינו אברהם יצחק ויעקב אלא גם לאדם הראשון ואשתו, אבות עולמנו?

איך התייחסו בעלי הרעיון לדרשה הזו? זה חלק משאלה כללית יותר. כאשר דרשן סבור שהוא מגלה פרט היסטורי עלום בתוך התורה, האם הוא מאמין שזיהה עובדה היסטורית? כנראה. יש כמובן מדרשים שבאים לבטא רעיון, אבל יש גם כאלו שאמורים לחשוף מידע שהתורה הותירה רמוז בלבד.

האם ידע אברהם על סוד המערה? ברור שעפרון והחיתים לא ידעו עליה. אם כן, האם יכול היה אברהם לדעת עליה? איך?

הפדר"א מביא רעיון יפה המדגים שכרן של מצוות.

כְּשֶׁנִּגְלוּ הַמַּלְאָכִים עָלָיו הָיָה סָבוּר שֶׁהֵן אוֹרְחֵי עַם הָאָרֶץ, וְרָץ לִקְרָאתָם וְרָצָה לַעֲשׂוֹת לָהֶם סְעוּדָה גְדוֹלָה,

וְרָץ לְהָבִיא בֶּן בָּקָר,

וּבָרַח לְפָנָיו בֶּן הַבָּקָר וְנִכְנַס לִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה,

וְנִכְנַס אַחֲרָיו שָׁם

וּמָצָא שָׁם אָדָם וְחַוָּה שׁוֹכְבִים עַל הַמִּטּוֹת וִישֵׁנִים, וְנֵרוֹת דּוֹלְקִין עֲלֵיהֶם, וְרֵיחַ טוֹב עֲלֵיהֶם כְּרֵיחַ נִיחוֹחַ,

לְפִיכָךְ חָמַד אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה לַאֲחֻזַּת קָבֶר.

אָמַר לִבְנֵי יְבוּס לִקְנוֹת מֵהֶם אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה בְּמֶכֶר טוֹב וּבְזָהָב וּבִשְׁטַר עוֹלָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר (פרקי דרבי אליעזר פרק לו)

המדרש היפה הזה, שאין לו זכר בתורה שבכתב, עונה על כמה שאלות: מדוע בחר אברהם דווקא את מערת המכפלה, וכיצד ידע שאדם וחוה קבורים שם. כמו כן, המדרש הזה מראה כיצד מצוה מבטיחה שכר גם בעולם הזה. אברהם רצה לכבד את אורחיו, ורדף אחרי הפר שברח, וכך גילה את סוד המערה.

ויש כאן יותר מזה, ממש מסר מוסרי וחינוכי. לפעמים אדם רוצה לעשות מצווה, והנה יש מכשולים ועיכובים. איך הקב"ה מאפשר לעיכובים לעמוד בדרכו של מי שעושה מצוה? התשובה: אנו לומדים מאברהם. אברהם עוכב ברדיפת הפר הבורח, אבל בסוף מה התברר? שהכל לטובה. בזכות הבריחה והמרדף – של זקן שמתאושש מן המילה לפי מדרש אחר – הוא זכה לגלות מה שלא ידע שום אדם אחר, היכן קבורים אדם וחוה. וכך גם יכול היה להבטיח לעצמו, לאשתו ולבניהם ובני בניהם מקום כה מיוחד.

אם זה חשוב היכן קוברים את האדם...

המדרש הזה נזכר גם במדרש אגדה שהוציא בובר, אלא שאיני יודע איזה מהם קדם ומי לקח ממי או שלקחו ממקור משותף.

יכולים אנו לשאול: מי שסיפר את הספור לראשונה, האם חשב שהוא מגלה סוד של התורה או שחשב שהוא מעלה השערה אפשרית או סבירה או שידע שהוא ממציא סיפור יפה?

מערת המכפלה נקראה על שם אדם וחוה הקבורים בה, ואברהם גילה את הסוד הזה בזכות נסיונו לקיים בשלימות הכנסת אורחים במלאכים.

למדרש אין זכר ורמז בכתובים, אבל הוא עונה על השאלה כיצד ידע אברהם על אדם וחוה הקבורים שם. כמו כן, למדרש מסרים חינוכיים: צריך להתאמץ במצוות בלי להתייאש, ועיכובים בעצם מזכים את האדם לשכר רב יותר כבר כאן ועכשו בעולם הזה.

אמרו רבותינו:

זה אחד מג' מקומות שאין אומות העולם יכולין לונות את ישראל ולומר להם גזולים הם בידיכם,.. מערת המכפלה - וישקל אברהם לעפרון

(בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת וישלח פרשה עט)

אין ולא יכולות להיות לאף אחד טענות נגד העסקה שעשה אברהם עם עפרון.

האמנם?

לפי התוספת של פדר"א, מה בדיוק קורה בין אברהם לבין עפרון?

אברהם יודע שיש מערה מופלאה שבה קבורים אדם וחוה. האם אין אנו יכולים להניח שכל אדם יתגאה שמערה כזו ברשותו לצורך קבורת משפחתו...

אברהם מגיע אל בני חת ואל עפרון, שאינם יודעים על האוצר הקבור במערה, ומנצל את אי ידיעתם כדי לקנות את המערה.

נכון שהוא משלם מחיר יקר מאד, מחיר של סחיטה. אבל עדיין, האם המערה אינה שווה יותר מזה? אילו עפרון היה יודע ששם היו קבורים אדם וחוה, האם היה מסכים למכור?

המסר הוא אם כן שכדי לזכות במקום קבורה טוב מותר להעלים מידע. זה סוג של רמאות שלא היינו מצפים לו מאברהם אבינו.

המסר היותר רחב עשוי להיות: כדי שאוכל לקיים מצוה בהידור, מותר לי לנצל אי ידיעה של אחרים.

מי שירצה יוכל ללמוד מכאן שמותר לנצל גויים.

יתכן לטעון שאברהם רצה והתיר לעצמו לקנות את השדה והמערה כדי להציל את קבורת אדם וחווה מיד גוי עובד עבודה זרה. כך אפשר להצדיק את מעשה אברהם. ואפשר להישען על רש"י והמדרש שהשתמשו בלשון הפסוקים,

וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן לְאַבְרָהָם – תקומה היתה לו, התעלות רוחנית, לפי שיצא מיד נכרי ליד ישראל.

גם לאמירה כזו יש הנחות יסוד, כגון שאברהם כבר נחשב לישראל, או על כל פנים שהוא מרומם רוחנית מעפרון (ועל זה נדמה שלא ניתן להתווכח).

וגם לאמירה הזו יש מסר: כדי להציל משהו מבחינה רוחנית, מותר לשקר, למרות שזה מנצל את מי שהינו פחות או שפל מבחינה רוחנית.

איני בא לטעון שבעל המדרש היה מודע למסרים אלו. אני מסופק מאד אם מישהו הוציא אי פעם דיוקים כאלו מן המדרש או מרש"י.

אבל זו דרכם של מדרשים, שלומדים מהם, ולימוד לא מודע משפיע יותר מאשר לימוד מודע. כאשר אדם לומד במודע, הוא יכול לעצור ולחשוב ולומר: האמנם? ועד כמה הכלל שאמרו לי נכון?

אבל כאשר אדם קורא מעשה ומפיק לקחים שלא במודע, הם עלולים להוביל למסקנות הרחבות והקיצוניות ביותר. במקרה שלנו, שמותר לרמות (ולא רק לנצל אי ידיעה) את הגוי או את העבריין או את הירוד מבחינה רוחנית. וכן שיש הטבה גם למקום כמו קבר בכך שמוציאים אותו מידי נכרי, וגם לשם כך מותר להעלים מידע או לרמות.

שאלה ידועה, מימי רבי יהודה החסיד ועד לרבני זמננו, היא אם מותר לאדם לשכנע חברותא של חבר לעזוב את החבר כדי ללמוד איתו? או להוסיף כסף למורה שחברו שכר לבנו כדי שילמד את בנו שלו.

המסר של סיפור המערה עשוי להוביל למסקנה – שצריך לבדוק אותה בפני עצמה – שמותר לי לנצל ידע – או יכולות העומדות לרשותי, כמו הצעת שכר גבוה יותר – כדי לשפר את מצבי (חברותא טוב יותר לי או לבני).

וכל מה שדומה לזה.

אם יש כאן ביקורת, הרי זו שניצול כזה אינו מן הראוי. אבל אפשר לטעון נגדי: מנלן? אולי באמת מותר להיות קפיטליסט בתחום המצוות ולחפש השגים גם אם מישהו אחר יצא נפסד?

ויותר מכך, האם אפשר להסיק שמותר לרמות אדם כדי שיעשה מצוה? אם מותר לי לרמות כדי להשיג השג רוחני לעצמי, על חשבון חברי, האם זה לא קל וחומר שאוכל לרמותו כדי שישיג רווחים רוחניים לעצמו?

ואולי באמת מותר? (ראו מסכת כלה כא א).

העיון שלנו בחן את סיפור מערת המכפלה בכתובים מול המדרשים שנרקמו סביבו, אודות הטענה שגם אדם וחווה קבורים שם. ראינו שהרעיון הזה מופיע בשלהי ימי התנאים, אינו מוכר או אינו מקובל על האמוראים הראשונים של בבל, אבל בהדרגה הוא חודר פנימה, עד שמאז כתיבת רש"י את פירושו ועד היום זה כמעט נחשב להיסטוריה בדוקה.

עד ראינו כי פדר"א מוסיף רעיון מעניין כיצד גילה אברהם את סוד המערה.

ראינו גם כי לנוסח של פדר"א יש מסרים חינוכיים יפים, כיצד לא להתייאש כאשר אני מקיים מצוה ונתקל בקשיים. יתכן שזה נסיון שבסופו אזכה לשכר נפלא.

צריך להדגיש כי גם בפסוקים אברהם מציע ונותן מחיר גבוה ולפי פדר"א עצמו הוא מציע "מכר טוב". אבל עדיין דומה שכל מחיר יהיה זול עבור מקום כזה בעולם ההוא של אברהם והחיתים, אם אכן אדם וחוה קבועים במערה.

ולפיכך כי מן הסיפור הזה ניתן להסיק כי מותר לנצל אי ידיעה של גוי כדי להרויח, או כדי להשיג מטרה "רוחנית". ועלולים להרחיב את המסקנה הזו לא רק לניצול חוסר ידע אלא גם לרמאות, ולא רק כלפי גוי אלא כלפי מי שהינו ירוד מבחינה רוחנית או אפילו יהודי אחר שמתחרה איתי.

ואפשר שגם מותר לרמות מישהו אחר כדי לגרום לו לעשות מצוה. הרי זה לטובתו. אם פתחנו שער לזכות לרמות למען מטרה טובה, עד היכן אפשר להגיע?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");