בס"ד
צהריים טובים

...
אז הנה מצאתי זמן

...
אתה צודק רציף אך חתונה מביאה לפעמים לא רק לדיצה וחדווה

ומרגיש לי שבנשואין יש הרבה יותר שנשארים בכוח גם כשלא טוב להם לגמרי בגלל המסגרת הכובלת.
ומזה אני חוששת...
אין לי בעיה להיות נאמנה לגבר אחד ולאהוב אותו ולהעניק לו ממה שיש לי לתת

וכמובן גם לקבל

...
יש לי בעיה להכנס למקום שבו אני עלולה להרגיש ההיפך מדיצה וחדווה...ועדיין להשאר שם כבולה...
אז נכון שצריך לחשוב חיובי אך עדיין אי אפשר להתעלם מסיפורים.
מהיחס הלא אוהד בציבור החרדי לאנשים שרוצים "לפרק חבילה".
לסבל שזה גורם לילדים
לנשים/גברים מסורבי גט...
כך שכל זה ביחד יוצר קצת רתיעה מלהכנס למסגרת שנוטלת ממני את החופש כאדם לחיות רק במקום שטוב לי בו נפשית ופיזית.
או מאלצת אותי לחיות כך רק משיקלים כאלה או אחרים...
אני מודעת לזה צריך להתמודד ולא ישר כשלא טוב עוזבים...
אך עדיין אני עדה לסיפורים שגם טיפולים לא עזרו.
או שאחד מבני הזוג אפילו לא רצה ללכת לטיפול...
ואז הנישואין כבר הופכים מסיפור רומנטי לסיפוק טרגדי...

מה שאין כן כשיש בן זוג והקשר לא מחייב.
כשלא טוב ולא מוצאים פיתרון,עוזבים ואף אחד לא יודע ולא שופט אותי.
ומי שנשאר כאוב אולי...זה רק הלב
נשלח מהאנדרואיד שלי