איקון ירוק לכולם. במיוחד לתלמיד תלמיד המסכם היטב את המקורות, לפי דעתי.
ולגבי השאלה הפותחת, אשר שלישישי הציג בצורה ברורה מאד בניסוח האחרון שלו, דומה שהניסוח הזה מוביל היישר לאבחנות שירוחמ הצביע עליהן.
יש כאן שאלות שכולן מנוסחות בצורה דומה בשפה שלנו, עברית ואנושית.
האם X יכול את Y או לעשות Y
האם אדם מסוגל להגביה משקל כבד מאד?
1. האם אלוף העולם בהרמת משקלות מסוגל להרים 180 ק"ג?
2. האם אדם אחר מסוגל להרים 180 ק"ג?
האם אדם מסוגל לא לפגוע במישהו שציער אותו?
3. האם יעקב אבינו היה מסוגל לא לפגוע במי שציער אותו? לבן, שכם שאנס את בתו, ראובן?
4. האם אדם מסוגל למחול למי שפגע בו אנושות?
והנה, במקום לשאול על אדם מסויים או על אדם בכלל, אפשר להעלות אותה שאלה לגבי הקב"ה.
5. האם אלוקים מסוגל להניף את הגלקסיות?
6. האם אלוקים מסוגל לא להעניש מי שחטא נגדו? טיטוס, או בעל עבירה כזה או אחר?
כפי שהמחיש ירוחמ, שאלות מהסוג של 5 או 6 מניחות במובלע שיש משמעות לשאלות אלו. שהן אפשריות. אפשריות בשפה. אפשריות מבחינה פילוסופית, תיאולוגית.
והנה אנו מכירים שיש שאלות שאפשר לנסח בשפה אבל הן עדיין יהיו טעות, שהן יוגדרו כבלתי משמעותיות.
7. האם קוף מסוגל להרים מאה קילוגרם?
8. האם מלפפון מסוגל להרים מאה ק"ג?
9. האם הצבע האדום מסוגל להרים מאה ק"ג?
וגם
10. האם מלפפון מסוגל לוותר ולא לפגוע במי שפגע בו?
11. האם קוף מסוגל לוותר ולא לפגוע במי שפגע בו?
השאלות על המלפפון הן חסרות משמעות. אם מישהו יתעקש לתבוע תשובה, נצטרך לתת לו שיעור קצר בפילוסופיה של השפה והמשמעות, כדי שיבין שמלפפונים אינם פועלים בטבעם, במהותם. הנחת היסוד שאפשר לנסח כאלו שאלות על מלפפון היא שגויה.
השאלה אם קוף מסוגל לא להגיב על התגרות ופגיעה היא שאלה משמעותית ויש לה תשובה אמפירית. אולם לפי האופן שבו אנו מכירים קופים ואת התופעה של סליחה ומחילה דומה שהשאלה אם קוף יכול לסלוח על פגיעה (בניגוד לאי הגבה בפגיעה נגדית) כבר לא משמעותית.
נחזור עכשו לשאלות על אלוקים המרים משקלות (המקבילה לריקוד עם מטאטא) ושאינו מעניש, לפעמים במשך זמן, לפעמים סולח לתמיד.
דומה שאין צורך להאריך בכך שהשאלה על הרמת משקולות או גלקסיות אם אלוקים מסוגל לזה - זו שאלה לא משמעותית. אם כן צריך, אאריך. אבל דומה בעיני שמי שיתעקש לקבל הסבר הריהו מעמיד פנים שלא הבין. כמובן, לספק הסבר פילוסופי זו לא התעקשות סרק. זה לימוד פילוסופי למהדרין. אז אם לא די במה שכתבתי עד כאן, אוכל להמשיך ובשמחה.
ומה עם אי פגיעה במי שעובר עבירות? מה עם זה שעובר עבירות בקביעות (מומר לתאבון) או על מנת למרוד (מומר להכעיס)?
כאן צדק תלמיד-תלמיד שציטט מן המדרש שהקב"ה מאריך אף וגובה את שלו. העולם שלנו כנראה לא היה יכול להחזיק מעמד אילו הרשעים היו מקבלים פטור על חטאיהם לתמיד וגם לא אם העונש היה מיידי. לכן הקב"ה נוקט דרך אמצעית: נותן הזדמנויות ומחכה. אבל בסוף העונש מגיע, לפעמים גם בעולם הזה.
אולם האם באמת הקב"ה פועל או סולח? באיזה מובן אנו מייחסים פעולה למי שאינו בעל גוף ואינו דומה לאדם? אם כל מה שניתן לומר על אלוקים הוא שהוא טרנסצנדנטי, כלומר שלא ניתן לומר עליו מאומה, אז מה נשאר לנו? האם כל אלו יותר מאשר משלים?
היה לי אשכול בשעתו, "לך דומיה תהלה" שבו ניסיתי להסביר את הפרדוקס וכיצד אין לנו ברירה אלא לדבר ומייד לסגת בנו.
המסקנה שאמורה לעלות מכל זה היא שיש סוגים של משפטים וטענות שברור שאלו שגיאות פילוסופיות. כפי שהמלפפון והצבע האדום אינם מרימים משקולות ואינם סולחים ומוחלים, והקוף גם כן אינו סולח ומוחל כי אין זה בטבעו, כך אלוקים אינו רוקד עם מטאטאים. השאלה היא מעניינת פילוסופית אבל זה הכל.
לעומת זאת, כל האמירות על אלוקים, להבדיל מאמירות על מלפפונים, צבעים, קופים ומטאטאים, כמו על סליחות ומחילות, האמירות האלו על אלוקים הן יוצאות דופן מבחינה פילוסופית.
לפיכך, השאלה המאד חשובה שבה נפתח האשכול, מה אלוקים "יכול", היא שאלה לא רק על אלוקים אלא על יכולתנו להסתייע בפילוסופיה כדי לדון מה ניתן לומר על אלוקים.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
