| נשלח ב-7/5/2019 22:57 |
 |
| |
המהרא"ל צינץ והמכון להוצאת ספריו
רבי אריה לייב צינץ (אייבשיץ) זצ"ל, היה אחד מגאוני ישראל, אשר מרכז חייו בפולין בשנות ה'ת"ק. המעניינים בספריו, מבחינים הן בגאונותו המפליאה, הבקיאות והסגנון הפלפולי שנסוכים בחידושיו והן בכוחו הגדול בהלכה, כפוסק בעניינים חמורים שבתורה, בנושאים מגוונים וכעמית של גדולי עולם כמו בעל הנודע ביהודה ורבי יעקב מליסא זיע"א. על מצבתו איש אלוקים זה, מסופר כי ישתדל עבור מי שידפיס את ספריו והדבר ידוע כסגולה שנוסתה רבות במשך הדורות. מזה שנים רבות שאנשים פרטיים מדפיסים את ספריו כסגולה, ואכן - אחד המאפיינים של כתביו, הוא שמהדורות שונות שלהם הודפסו במהדורות צילום לא איכותיות, בעוד אין שום אזכור על מקום ותאריך ההוצאה (לרוב המדפיס שביקש ישועה, לא היה בידו כסף להדפיס במהדורה מפוארת ולא רצה שייוודע שהוא היה זקוק לישועה). בשנים האחרונות, הוקם בעיר אשדוד "מכון מהרא"ל צינץ", שלמעשה דואג לההדרת ספריו של הגאון באופן נאות ונעים לקריאה ואף משווק אותם בחינם לתועלת הציבור. על פניו, מדובר ברעיון נפלא שעושה חסד כפול ומכופל עם תורת וצוואת אותו גאון ויש לברך על כך. בנוסף, המכון משווק עלונים לתרומה, בכדי לפרסם את הרעיון ולהציע למבקשי ישועה להדפיס דרכו את הכתבים ברוב פאר והדר. אולם, במקרה נפל לידיי פרוספקט של המכון וחזיתי בו תיוהא. אינני יודע אם מדובר בסתירה מובנית, בטעות או בשקר, אבל אין ספק שאנשי השיווק של המכון מודעים לכך ומנסים להסתיר זאת מעיני הציבור. אציין שכל מה שאכתוב להלן מעוגן באתר של המכון, שניתן להגיע אליו כאן. והנה הסיפור: בפרוספקט ובאתר המכון, מופיע סיפור הצוואה של מהרא"ל צינץ לפני פטירתו. החלק החשוב לנו בסיפור, מסופר כך: "לפתע, כמו רוח חדשה ניעורה בגוף הדווי. העיניים נפקחו בעירנות, הצדיק הראה בידו הקדושה על לוח עץ בפינת החדר, וביקש להגישו אליו. בשארית כוחותיו אחז את הנסר, וחרט עליו את הנוסח אותו הוא מבקש שיכתבו על מצבתו. התלמידים העוקבים בעניין אחרי מעשיו, השתאו לראותו כותב: "מי שישתדל בהדפסת ספריו, יהיה לו המחבר למליץ"! תלמידו הגדול רבי מנחם מנדל מראדזין, הביע תמיהה על הבטחה גורפת זו, אשר אין לה אח ורע בכל תולדות גדולי וצדיקי עולם. והלא דבר הוא. אז המשיך המהרא"ל צינץ את דבריו בעל פה ואמר:
''אין אדם תולה שלט על חנותו אם אין לו מה למכור"..."קראתי את הסיפור והשתוממתי! ברור שמדובר בעלילה רומנטית ממדרגה ראשונה, שתביא תורמים-זוכים רבים למכון, אבל למה להציג את כוחו של הצדיק יותר ממה שהוא ותלמידיו הציגו. הרי על המצבה חרות באופן ברור ביותר: "ומי שישתדל בהדפסתן, יהיה לו המחבר למליץ, אם יהיה לו זכות". לא שלט ולא חנות - אם יהיה לו זכות! אם כן כן, אם לא לא. למה להיות יותר חכמים מהצדיק ותלמידיו? חשבתי, שמא חבר המכון באשדוד שהיה עד ליציאת הנשמה במאה ה18, כה ברי לו הסיפור עד שלא הבחין בסתירה עם תוכן המצבה. טעיתי. המכון מפרסם את תמונת המצבה בכל פינה, כשמודגשת ההבטחה בצבע צהוב, מלבד ההסתייגות "אם יהיה לו זכות"... הם יודעים שיש הסתייגות ומנסים למנוע את ציבור התורמים מלהבחין בה. באשכול זה אבקש לדעת, אם מישהו יודע דבר אודות המכון, אודות היושרה של מנהליו, אודות העלילה על הרב מראדזין ואודות גורמים אפשריים להתנהלות מוזרה כזו.
נשלח מהאנדרואיד שלי
תוקן על ידי הדיבוק ב- 07/05/2019 21:08:10
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2019 10:02 |
|
| |
קנדה
כעת קיבלתי באישי מידידי תלמיד חכם שעובד במכון להלן התגובה ככתבו וכלשונו
תגובת המכון:
היום ההילולא של מהרא'ל צינץ זי'ע. שליח המכון עולה לציונו הק' בוורשא להעתיר על כל המשתתפים בהדפסת ספריו. חיבוריו, שעד כה היו סתומים וחתומים במהדורות צילום ישנות שהקשו ללמוד בדבריו העמוקים והחריפים נערכים מחדש בהשקעה אדירה עם הערות וביאורים ע'י צוות תלמידי חכמים מופלגים. הספרים מופיעים בפאר והדר ומחולקים חינם בבתי מדרש וישיבות.
סיפור הפטירה וכתיבת נוסח המציבה ע'י המהרא'ל זי'ע מופיע בעדויות הדור ההוא בהקדמות לספרי מהראל צינץ שהופיעו בשעתו. וכבר בפולין היה המנהג לעלות על ציונו להבטיח להדפיס ספריו ורבים ראו ישועות ברפואה ושאר עניינים כפי שמסופר ב'שם הגדולים החדש', וכן מובא מפי רבני וורשא רבי חיים דוידזון ועוד.
גדולי ישראל לאורך כל השנים החל מרבי צדוק הכהן מלובלין זצ'ל כפי שמובא בספרו אור זרוע לצדיק עדות כי הגאון המהרא'ל אכן "עשה טובה לכולם" שהדפיסו ספריו, וכן האדמור רבי יואל מסאטמר זצ'ל כמובא בספר תולדותיו מושיען של ישראל, והסטייפלר זצ'ל בספר אורחות רבינו ועוד רבים עד לדורנו להבל'ח הגר'ח קניבסקי ורבי דוד אבוחצירא - מעידים כי זו סגולה בדוקה ומנוסה לכל ישועה.
חלילה מלזלזל בדבר מקודש זה ולומר על האי גאון וצדיק זי'ע שאין לו הזכויות המספיקות כדי להיות למליץ למדפיסי ספריו כפי הבטחתו. - ביטוי זה של 'אם יהיה לו זכות' מצוי אצל צדיקים בצוואתם מתוך ענווה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2019 10:12 |
|
| |
לענ"ד הביטוי "אם יהיה לו זכות" מתייחס לאותו אדם, דהיינו אותו אחד שהשתדל בהוצאת ספריו, הצדיק יהיה מליץ עליו יושר, אבל כמובן רק אם יש בסיס לכך. אדם מלא בעבירות חמורות לא יעזור לו הדפסת ספר. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2019 13:47 |
|
| |
תגובת חבר המכון, יפה וחשובה מאוד וכולה מופיעה בפרוספקטים של המכון. ברור שמדובר בהבטיה וסגולה חשובה, גם כי מדובר ללא ספק בגברא רבה וגם כי היא מפורסמת כבר שנים רבות. שאלתי הייתה על הסתירה המובהקת בין הסיפור ובין נוסח המצבה ודווקא כאן חבר המכון סתם ולא פירש - איפה מופיע הסיפור על הדלת של החנות? איך מיישבים אותו עם נוסח המצבה. לגבי זכויותיו של המחבר, אין לי כלים להעריך את כל זכויות המחבר ואין מושג איזו "רמה" של זכויות צריך בשביל להבטיח דבר כזה. כך שלא הבנתי את כוונת אותו חבר-מכון. מה שכן, זה שאנשים נושעים אז מסתבר שבסוף הייתה זכות... "אם יהיה לו זכות", לכאורה הכוונה לצדיק, כי אם מדובר על המדפיס - למה הוא צריך סגולה, הרי יש לא זכויות! (ובכל מקרה, אם כך הבינו חברי המכון, היה עליהם להדגיש זאת ולא להחפך) נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2019 22:19 |
|
| |
ללא קשר לנושא העקרוני שהעליתי, אני מציע כאן תופעה מעניינת, שמתאימה לענייני דיומא וגיליתי אותה עם העיון הרב בספרי המרא"ל צינץ זיע"א: יום העצמאות ויום הזיכרון, מתאפיינים היום גם בקהילות שמרניות מעט, כימים של אמפתיה, כבוד ואחדות, וישנה סמליות מסוימת לנושא האחדות והאהבה, בקורותיו של הרב הנ"ל, כדלהלן. כידוע, מו"ז הקדוש חכם צבי זיע"א, היה בערוב ימיו רבן של שלושת הקהילות הגדולות אה"ו, שנחשבו לקהילות החשובות בגרמניה. נהוג לומר, שלאחר פטירתו ציפה בנו הגאון יעב"ץ לכבוש את "קריית ספר" ומקיבלו שלושת את הקהילות את מרותו של אור עולם מהר"י אייבשיץ זיע"א, גבה תורא בינייהו והתחוללה המחלוקת הגדולה בין הני תרי צנתרי דדהבא. והנה, לאחר שני דורות, היה זה בן-אחיינו של מהר"י אייבשיץ - מהרא"ל צינץ, ובן-אחיינו של הגאון יעב"ץ, מו"ז מהר"י לוברבוים מליסא, זה כנגד זה "והיו תואמים מלמטה". המהר"ל צינץ חיבר שלושה חלקי שו"ת, שבאחד מהם כמעט כל התשובות (למעט אחת או שתיים) הן התכתבויות עם מהר"י מליסא, ואילו מהר"י מליסא חיבר כמה ספרים על השולחן ערוך (מקור חיים, חוות דעת, נתיבות המשפט) שכולם בנויים מ"ביאורים" ו"חידושים", בדיוק כמו ספרי מהר"י אייבשיץ על השו"ע (כרתי ופלטי, אורית ותומים). את עוצמת הקשר ואת מקומו של המהרא"ל צינץ, ניתן למצוא בספר שחיבר המהרא"ל צינץ על הלכות פסח, שהמהדורא הראשונה שחו הוא משלב בין פירוש המהר"י אייבשיץ (שר האלף), מהר"י מליסא (מקור חיים) וחיבורו שלו (מגן האלף). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2019 13:28 |
|
| |
אם אין לו מצוות ורק כסף , לא יזכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2019 14:15 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2020 13:48 |
|
| |
חלפה כשנה ובינתיים ניסיתי להמשיך לעקוב אחרי הסיפור ולהבין כיצד הוא מסתדר עם הכיתוב על הקבר. חפרתי ומצאתי את מקור הסיפור: הוא מופיע לראשונה בקונטרס "חיי אריה" (נד' במהדורות הישנות של "מלא העומר"), פרק ה אות ב, בשם עד מפי עד מפי הרבי מראדזין. לאחר מכן הופיע עם תרגום לעברית, בקונ' "נפש אריה" (נד' בשו"ת מהרא"ל החדשות), אות פו.
אז הנה, יש מקור לסיפור והאמרה על החנווני מיוחסת למהרא"ל צינץ עצמו, אבל יש בעיה: איך יתכן שהמהרא"ל אמר שניתן לסמוך על כוחו, כי חנווני לא יתלה שלט אם לו מה להציע - ואילו התלמידים סייגו את הדברים ב"אם יהיה לו זכות"? וכי אין זה ערעור על כבוד רבם?!
ובכן, מי שקורא את הסיפור במקור מבין מיד את התשובה... השאלה לא הייתה: "כיצד אתה מבטיח שתסייע לאדם? מנין שיש לך כוחות לזה?" (ועל זה התשובה עם החנווני, קריא: אם הבטחתי, כנראה שאני רב אונים) - שזו שאלה חצופה בפני עצמה. השאלה הייתה: "מה ראית להבטיח דבר כזה? למה אתה חושב שתהיה תועלת כה רבה דווקא מספריך?", ועל זה באה התשובה: "חנווני לא תולה שלט אם אין לו מה להציע". כלומר, אם עמלתי ויגעתי על התורה ועל כתיבת הספרים, אני יודע שיש מהם תועלת. ועדיין, ההבטחה תקפה רק "אם יהיה לו זכות".
עכשיו הכל מובן, רק חבל שהמכון מופקד בידי כאלה שכנראה אינם "מבינים דבר מתוך דבר", והם לא טרחו להבין את הסיפור לאשורו, והם גם חיים טוב עם סתירה מובנית והתעלמות מהטקסט המקורי על המצבה...
נשלח מהאנדרואיד שלי
תוקן על ידי הדיבוק ב- 27/04/2020 13:50:54
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2020 18:16 |
|
| |
אני תרמתי ולא נושעתי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2020 20:44 |
|
| |
"יתד נאמן"-לא קיבלתם עיתון היום?.נשלח לכם אותו מחר..(אולי)
מי שלא טוב לו.
מוזמן לפתוח מכון מתחרה ויהיה לו לזכות!
תוקן על ידי בקיצר ב- 27/04/2020 20:44:00
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2020 15:17 |
|
| |
| פאת_השולחן כתב: |  |
אני תרמתי ולא נושעתי |
|
|
|
|
|
|
