|
|
| נשלח ב-19/5/2019 14:43 |
 |
| |
| טיןטין1 כתב: |  |
דווקא זה שפייגלין כמעט נכנס מוכיח למצביעים פוטנציאליים שיש לו פוטנציאל להיכנס, |
|
סתם לידיעה, אחרי הבחירות קיבלנו התפקדות של עוד כ-אלף חברים חדשים. אני חוזר: אחרי הבחירות. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2019 15:45 |
|
| |
מאוד מרגש. זה מוכיח שתתמודדו שוב. אבל זה ממש לא מוכיח שתגיעו שוב ל3 מנדטים. הרבה יותר הגיוני שפעם הבאה תשרפו רק מנדט וחצי.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2019 16:10 |
|
| |
טיןטין1
| איני_מכיר כתב: | | אם ליברמן מצביע עם השמאל עדיין יש לביבי ממשלה לא ידעתי אך כנראה החוק אומר ש60 קואליציה מול 60 אופזיציה מהווה ממשלה נשלח מהאנדרואיד שלי |
|
ממש לא.
תיקו אומר שההצעה לא עוברת
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2019 22:04 |
|
| |
| חריף_ומקשה כתב: | | התבוננתי קצת בסעיפים הרלוונטיים בחוק יסוד הממשלה
ולכאורה אפשר למרוח הרבה מאוד זמן עד שיהיו בחירות חוזרות ותוקם ממשלה חדשה.
בעוד 11 יום ביבי מודיע לנשיא שיש לו ממשלה.
יו"ר הכנסת קובע ישיבה לכינון הממשלה אחרי 7 יום. ליברמן מצביע עם השמאל והערבים נגד ואין ממשלה.
אחרי התייעצות של 3 ימים עם המפלגות הנשיא מטיל על גנץ להרכיב ממשלה.
אחרי 28 יום גנץ מודיע לנשיא שיש לו ממשלה.
יו"ר הכנסת קובע ישיבה לכינון הממשלה אחרי 7 יום. ליברמן או כחלון לא תומכים ובכך למרות תמיכת הערבים מבחוץ אין ממשלה.
אחרי 21 יום מפלגות הימין והחרדים עם ליברמן מגישים מכתב לנשיא שיטיל על ביבי להרכיב ממשלה.
אחרי 14 יום ביבי מודיע לנשיא שיש לו ממשלה.
יו"ר הכנסת קובע ישיבה לכינון הממשלה אחרי 7 יום. ליברמן מצביע עם השמאל והערבים נגד ואין ממשלה.
הולכים לבחירות חוזרות שיהיו לאחר 90 יום.
ס"ה 188 יום!
ועד שתוקם ממשלה חדשה זה כנראה ייקח עוד כחודשיים.
כלומר עד שתוקם ממשלה חדשה יכול לעבור יותר מ8 חודשים!
ולא לשכוח שכבר עבר יותר מחודש מהבחירות אז זה בעצם כ9 וחצי חודשים!!
ובכל הזמן הזה בנט ממשיך לכהן כשר החינוך ושקת במשרד המשפטים.
מנפלאות החוק הישראלי..
|
|
עמית סגל אמר הערב בערוץ 12 שבליכוד נערכים לאפשרות שהרכבת הממשלה לא תסתיים עד ה28.5 והם נערכים להשתמש בהארכה הקבועה בחוק של 21 יום שעדיין ביבי יוכל להגיש בכתב לנשיא 61 חתימות.
כלומר יש סיכוי טוב שחלקים ניכרים מהתרחיש התאורטי שחושב כאן אכן יתרחש בפועל.
יהיה מעניין!
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2019 16:06 |
|
| |
חדשות חרדים'ואל תאמר לכשאפנה אשנה' // טור דעה
ביהדות התורה אין סיעה ואין מדיניות אחידה. פדרציה של זרמים. התפקידים לראשי הסיעה, מוגדרים וקבועים, אין שאיפה. סוג של עייפות החומר, מהול באי פרגון לאחרים (דעה)
עו"ד יצחק שינפלד | י"א באייר תשע"ט 16.05.19 19:11
השעון מתקתק ומלוח השנה נתלשים הדפים. מהארכה השניה נשארו 12/13 יום בלבד שהוקצבו לסיום המו״מ הקואליציוני, בין הליכוד ל5 שותפותיו המיועדות להיכנס לקואליציה - ועדיין אין התקדמות לסיכומים ותפקידים. רוה״מ שמודע אישית למגעים, אמר בהופעה פומבית בקיסריה, כי "כל הסיעות, למרות קוטנם היחסי, דורשות דרישות בלתי-אפשריות שעוד מתנגשות ב-180 מעלות אחת בשנייה". העובדה שהקואליציה תלויה בכל אחד ממרכיביה, מעצימה ומגחכת את הדרישות. לדברי רוה״מ: המו״מ הקואליציוני הופך לבלתי אפשרי. סיעה אחת ביקשה ארבעה תקנים לכל אחד מהח"כים שלה. ארבעה תפקידים. מאחר ו3 סיעות בנות 4 חכי״ם! ניתן לנחש מי הסיעה.
ביהדות-התורה לא מצליחים לגבש הסכמות בין מרכיבי הסיעה, פגישות המו״מ נדחות וחוזר חלילה. גורמים הקרובים למו״מ טוענים, כי הסיבה לדחיות החוזרות ונשנות, מחלוקת פנימית בתוך יהדות התורה, ובתוך מרכיבי אגודת ישראל, בנוגע לחקיקת חוק הגיוס החדש. צוות המו״מ ביקש לקבל מסמך שיבהיר מהי עמדתה הרישמית של המפלגה בסוגיית הגיוס ומהם הקווים האדומים שלה. אך הזרמים השונים במפלגה לא מצליחים להגיע להסכמה על נוסח מסמך שכזה. לטענתם, גורם בכיר במפלגה אומר, כי לא מדובר רק בהתנגדות סגן-השר יעקב ליצמן עפ״י הנחיית רבו האדמו"ר מגור, אלא גם של סיעת דגל התורה, שאותה מוביל משה גפני.
את הכדור הלוהט גלגל לפתחה של הסיעה-המאוחדת עם 8 חכי״ם ובצירוף ש״ס 16 חכי״ם, איווט ליברמן. ליברמן עם סיעה בת 5 מנדטים מכתיב את סדר היום. כוחו של ליברמן, עקשנות וחד-משמעיות. אצל ליברמן דובר יחיד, אין מו״מ עם גורמים ותתי שליחים. ליברמן כלל לא משתתף במו״מ, שלוחיו מצטטים את הבוס! אין להם מנדט לסטות. ביהדות-התורה ארבעת הקודקודים מופיעים אישית לישיבות המו״מ. גם הרביעיה השניה לא אוטמת פיה ולשונה. יש להם מה לומר! הסיעה לא מדברת בקול אחד ואחיד, הם שותפים ברצונות, הניואנסים שונים. בצוק העיתים, הצד השני למו״מ שומע מה שנוח לו. מכאן הכל סחיט, מוכן לפשרות ותיקונים. להבדיל מליברמן, לחרדים אין אמירה ברורה. וחבל.
על ׳השבת׳ וויתרו. מכתב דל ומתנצל של רוה״מ, סיפק את הסולם שאולי היה עדיף לא לעלות עליו! באם אלו תנאי הסיום. כסף ותקציבים לא יהיו בעיה. דרישות פרסונאליות לא נעים לומר בקול ולהבליט. חוק-הגיוס החדש, ׳עקב האכילס׳ האמיתי שליהדות-התורה אסור לוותר. בבת עינה, ההצדקה לקיומה. אצל ליברמן זו אג׳נדה. עצם הישיבה למו״מ, הנסיונות לפשרה והתגמשות מול ההחלטיות של ליברמן ושליחיו, כרו את הבור הנוכחי. אולי ושמה, בדיעבד ניתן לשנות נוסחאות ולהשאיר דברים תלויים! ספק רב. בכל מקרה ההצעות היו צריכות לבוא מצד ליברמן, ולא לליברמן. הבדל מהותי. נקודת ההתחלה, אין על מה לדבר.
ליהדות-התורה אין מה לפחד מבחירות חוזרות. אדרבא, עמידה איתנה על עקרונותיה הבסיסים, יכולה להחזיר הביתה חוגים שפרשו, ולחזק הכוח הפרלמנטרי. סוד גלוי שלבחירות האחרונות נערכו בשבוע, מקסימום בשבועיים האחרונים. הערכות מסיבית חודש, חודשיים קודם! הוצאת גדוה״ת לרחובה של עיר ולא רק במקומות בודדים, יכולה להוסיף אלפי קולות. לפעמים נראה, שלא מעוניינים. כל ח״כ מדברר את עצמו ומחפש תפקידון לעצמו, אין סיעה ואין מדיניות אחידה. פדרציה של זרמים. לא מחפשים צרות. התפקידים לראשי הסיעה, מוגדרים וקבועים. גם באם יהדות התורה תהיה 10 חכי״ם, דבר אפשרי. גפני יישאר בכספים וליצמן בבריאות. אין שאיפה לקידום אישי וקבלת תפקידים משמעותיים מרכזיים. סוג של עייפות החומר, מהול באי פרגון לאחרים.
כיום המפלגות החרדיות נמצאות בשיא כוחם. גם באם בעתיד יעלו במנדט או שניים, כוחם הסגולי לא יתחזק יותר. בלעדיהם אין. תפוח ביד עדיף על שניים על העץ. כעת נוצר זמן איכות לקבע עובדות לדורות. העובדה שנתניהו עומד בראש הליכוד משחקת לידי החרדים. את כל הצד השני של המפה הפוליטית מובילה אג׳נדה: ׳רק לא נתניהו׳. לנתניהו אופציה יחידה לקואליציה, הימין והחרדים. ביום שאחרי נתניהו, מכל סיבה שהיא, יהיו אופציות נוספות ומרובות לקואליציה ללא חרדים. חקיקת חוק גיוס חדש NOW, הופכת להיות חוב-קדוש, לא רק כמטבע לשון לבחירות.
מי שמעז מצליח, בפרט כשהוא מחזיק במפתחות, השלטר בידיו. אין קואליציה לנתניהו ללא החרדים. גם באם יגררו לבחירות חוזרות. אסור לדחות סיכומים ואסור להשאיר דברים פתוחים. עידן האג׳נדה ׳רק לא נתניהו׳ חייב להיות מנוצל, ע״י מי שבנימין נתניהו אצלו לכתחילה. אין חשש אמיתי מתוצאות שונות בבחירות חוזרות, האג׳נדה של החצי השני לא תשתנה ולנתניהו בראשות הליכוד אין קואליציה אחרת. אסור לקחת צאנסים בחוק הגיוס, ׳ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמה לא תפנה׳. היום הזמן.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2019 16:14 |
|
| |
עוד עצות לראשי המפלגות מאת גרשון פרוש ( קשר משפחתי לפוליטיקאי פרוש ?)
המשא ומתן הקואליציוני - בין חשוב למיותר למזיק
גרשון פרוש ממליץ לנציגינו לא להיות נחמדים במשא ומתן להרכבת הממשלה | בפוליטיקה, מה שאפשר להשיג - תשיג | ועדיין, כדאי לבחור בחכמה את הקרבות הפוליטיים
גרשון פרוש , י"ב אייר תשע"ט 17/05/2019 11:47
תגיות: מו''מ קואליציוני , קואליציה
הפעם אסור לטעותגפני ליצמן ודרעיצילום: יונתן זינדל, פלאש 90
ממשלת נתניהו השלישית שהוקמה בשנת 2013, נצרבה בתודעה הציבורית כאחת מנקודות השפל של הפוליטיקה החרדית. לאחר שנים רבות בהן היוו לשון מאזניים, המליכו מלכים וקבלו כל מה שבקשו, מצאו עצמן לפתע המפלגות החרדיות נבגדות ומושלכות ככלי אין חפץ בו כאשר נתניהו הקים קואליציה עם ה"אחים" בנט ולפיד. במשך כהונתה הקצרה מאד (שנתיים בלבד), הספיקה הממשלה הזו לקצץ את קצבאות הילדים, לשנות את כללי דיחוי השירות הצבאי לבני הישיבות, להפקיע את הגיור מידיה של הרבנות הראשית ולצמצם הטבות לציבור החרדי על ידי הכנסת סעיף "מיצוי כושר השתכרות". ההשפלה וחוסר האונים נותרו חרותים בלב הפוליטיקאים החרדיים שעד היום עדיין מלקקים את פצעיהם ומנסים לשקם את מה שאבדו.
אלו תובנות אפשר לקחת מהטראומה הזאת? כנהוג במחוזותינו, באורח פלא כל אחד מוצא בכל מקרה הוכחה ניצחת לדעות בהן החזיק גם קודם לכן.
יש המכים על חטאי היוהרה, השחצנות והחמדנות. "היינו שכורי כוח. הרגשנו שאי אפשר בלעדינו ושאנו יכולים לדרוש כל מה שיעלה על דעתנו ולקבל אותו. אם רק היינו מתאזרים במעט יותר צניעות, מוכנים לפשרה ועומדים רק על עניינים שהנשמה תלויה בהם, היינו יכולים למנוע את השבר". לביקורת על דרך ניהול המשא ומתן הספציפי ההוא מתלווה ביקורת על הגישה הכללית של הנציגות החרדית במשך כל השנים על כך שהיא פועלת כפיל בחנות חרסינה, איננה מנסה להבין את הצרכים והתחושות של הציבור הכללי במדינה וגורמת לו להרגיש, בצדק או שלא בצדק, שסוחטים אותו, שכופים עליו ושפוגעים בו מבחינה כלכלית, חברתית וביטחונית. "אילו היינו יותר מסבירי פנים, אילו גילינו יותר הבנה, אילו היינו מתחשבים בציבורים אחרים, מוכנים לפשרות, או-אז לא היו ששים כל כך להפטר מאתנו ברגע שלא נצרכו לנו".
מן העבר השני יש שלוקחים את הלקח למקום הפוך לחלוטין: "אין שום טעם לנסות להיות נחמדים, מבינים ולויאליים. ממילא ברגע שלא יצטרכו אותנו ישליכו אותנו לכלבים, אז עדיף כבר לנצל הזדמנויות ולסחוט מהן עד תום כל מה שאפשר כאילו אין מחר".
לא נעים לי להיות בצד הפחות אסתטי של המשוואה אבל אני נוטה להסכים דווקא עם הדעה השנייה לפיה הפוליטיקה איננה מקום לגדלות נפש ורוחב לב. יום אחרי הקמת הממשלה איש לא יזכור את הוויתורים ואת הנחמדות, ואילו אנו נאלץ לחיות עם תוצאות הוויתורים עד לבחירות הבאות ומעבר להן. בפוליטיקה אין מקום להיות יפי נפש או לוותר על הישגים על מנת לשמור על תדמית מנומסת ואכפתית. השדה הפוליטי הוא שדה קרב אכזרי שאי אפשר לסמוך בו על אף אחד, אין בו כללי הגינות ואין הכרת הטוב. יש רק תועלתנות ואופורטוניזם, ואם אלה הם כללי המשחק, אז בואו נשחק לפיהם. קרפה דיאם, חיה את הרגע. ומה מחר? נראה מחר.
למען האמת, היכולת של המפלגות החרדיות להוות לשון מאזניים חיה על זמן שאול. אם פעם עוד היו הבדלים ממשיים בין המפלגות ובין הגושים, הרי שהיום כל מי שעומד מימין לאיתמר בן גביר ומשמאל לתמר זנדברג מחזיק פחות או יותר באותן דעות. זה מדבר על שלום וביטחון, זה על ביטחון ושלום, ובפועל כולם יודעים שלא זה ולא זה יביאו לא שלום ולא ביטחון. כולם מבטיחים להוריד את מחירי הדיור, אך לא ממש מצליחים או לא באמת רוצים. כולם חברתיים ודואגים לשכבות החלשות וממצב מערכת הבריאות בדיוק עד לרגע סגירת הקלפיות ביום הבחירות. המכנה המשותף בין הליכוד, כחול-לבן, כולנו ומפלגת העבודה גדול בהרבה מאשר המכנה המשותף בין הליכוד לבין יהדות התורה. אילו הייתה מפלגת כחול-לבן פחות אובססיבית לגבי שאלת "מי בראש", אילו היו מנסים לממש את מטרותיהם הפוליטיות במקום להקריב אותם על מזבח השנאה לנתניהו, היינו חוזים בהקמת קואליציה רחבה נטולת חרדים שעוד הייתה גורמת לפוליטיקאים שלנו להתגעגע למה שקרה לאחר בחירות 2013. לא תקציבים, לא חוק גיוס, לא שמירת שבת במרחב הציבורי, לא מתווה הכותל, לא כלום. זה לא קרה בבחירות הללו אבל עלול לקרות בבחירות הבאות, אז בהחלט יש מקום לנצל את הכוח הפוליטי כל עוד הוא קיים.
אבל הנה מגיעה הנקודה החשובה. אמת, אסור להיות פראיירים וצריך לעמוד בנחישות על מה שחשוב. אבל לפעמים מתקבלת התחושה שנציגנו אינם מתמקדים רק במה שחשוב באמת אלא מניחים לרוח הלוחמנות ולעמידה העיקשת לחלחל גם למקומות בהם ראוי היה לנקוט בפלך שתיקה. תחושה לפיה מתוך לשמה בא שלא לשמה.
נקח לדוגמה את האירוויזיון שמתקיים בימים אלה בתל אביב, ואשר חילול השבת הכרוך בו העלה את חמת הנציגים החרדיים עד כדי פרישה מהשיחות הקואליציוניות. האם מישהו חושב שאפשר לעצור אירוע בינלאומי שמתוכנן כבר במשך שנה וכרוך במערך לוגיסטי אדיר ממדים? ומעבר לכך, האם מדובר באמת בסוגיה שחשובה עד כדי כך לציבור החרדי? האם מישהו לקח בחשבון כמה הלחץ הזה מרגיז את הציבור הכללי? תפילת הרבים המתוכננת ליום חמישי בערב היא תגובה ראויה יותר שנועדה למנוע מלבנו להיעשות גס בחילול שבת, אבל דרישות ואיומי סרק אינם תורמים דבר.
וגם כאשר מדובר בנושאים שחשובים לציבור החרדי כמו למשל מצוקת הדיור, האם חייבים להיות 100% סקטוריאליים? אולי במקום דרישות מפורשות להקמת ועדה ציבורית שתכין דו"ח על בעיית צרכי הציבור החרדי ולהקמת מרכזים ושכונות לציבור החרדי, אפשר היה לדרוש למצוא פתרונות לכלל האוכלוסייה? כאשר יגיעו לשלב בו יאלצו לוותר על משהו, הם יזכירו לעצמם לדאוג קודם לציבור ששלח אותם, אבל אין סיבה להתעלם מצרכי הציבור הכללי בתור עמדה אפריורית.
ולמה לעצור כאן? האם חרדים לא נהרגים בתאונות דרכים? האם חרדים אינם מאושפזים במסדרונות בתי החולים? האם חרדים אינם סובלים מתחבורה ציבורית גרועה? האם אסור למפלגות החרדיות להציג דרישות גם בנושאים אלה רק בגלל שהם אינם נוגעים אקסקלוסיבית לציבור החרדי? את השאלה הזו הפניתי לפני למעלה מעשרים שנה לחבר הכנסת אברהם רביץ ז"ל שהשיב לי כי יכולת הפעולה של חברי הכנסת החרדים מצומצמת ולכן יש עליהם להתמקד רק בנושאים שאף אחד אחר לא ידאג להם. אני מתקשה לקבל את הגישה הזאת. השיקול הזה רלוונטי כאשר נאלצים לתעדף ולהתפשר, אבל הוא איננו רלוונטי בשלב הצגת הדרישות. חבל לשמוע שוב את הטענות שהחרדים דואגים רק לעצמם ושליעקב ליצמן לא אכפת מהצפיפות בבתי החולים מאחר ועבור מקורביו הוא ממילא משיג יחס מיוחד.
כאשר כולם דואגים לעצמם, תהא זו שטות לנהל משא ומתן מתוך רוחב לב ועדינות נפש. אבל מצד שני אסור לאבד את הרגישות, את רגש האחריות ואת ההבנה שהציבור החרדי איננו חי לבדו במדינה. חברי הכנסת החרדים דווקא למדו בשנים האחרונות להתנהל ביתר צניעות, לפעול בשקט ולמשוך פחות אש, אבל עדיין יש מה לשפר. חלק קטן ממצביעי המפלגות החרדיות מחככים אמנם ידיים בהנאה ומתחממים מול חומה של מדורת השנאה, אבל זו איננה סיבה לנציגים שלנו לשפוך עליה שמן. ויודעים מה, מותר לפעמים לשפוך עליה גם מעט מים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2019 10:37 |
|
| |
מצדרביעי
| avishai323 כתב: | | שרן השכל ויהודה גליק שווים 2 קולות כל אחד. קצת פחות מאמסלם ששווה אולי 200 קולות.
שקד לא תלך איתו בחיים. היא מכוונת גבוה לליכוד. |
|
יש משהו במה שאתה אומר, אבל:
לאחר מחשבה, על פניו נראה שצעירי גבעת שמואל-פתח תקוה-קטמון ועוד- שהצביעו לבנט-הם כיום חסרי בית פוליטי.
כך שאם פייגלין יצליח ליצור חיבור עם מישהו בסגנון של בנט ושקד (גם אם לא הדמויות הפרסונליות האלו) זה יכול להצליח...
תוקן על ידי מצדרביעי ב- 27/05/2019 09:14:41
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2019 17:35 |
|
| |
| מצדרביעי כתב: | | שרן השכל ויהודה גליק שווים 2 קולות כל אחד. קצת פחות מאמסלם ששווה אולי 200 קולות.
שקד לא תלך איתו בחיים. היא מכוונת גבוה לליכוד.
יש משהו במה שאתה אומר, אבל:
לאחר מחשבה, על פניו נראה שצעירי גבעת שמואל-פתח תקוה-קטמון ועוד- שהצביעו לבנט-הם כיום חסרי בית פוליטי.
כך שאם פייגלין יצליח ליצור חיבור עם מישהו בסגנון של בנט ושקד (גם אם לא הדמויות הפרסונליות האלו) זה יכול להצליח...
תוקן על ידי מצדרביעי ב- 27/05/2019 09:14:41 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2019 17:35 |
|
| |
עוד כמה שעות לתוצאות הסקר ?
|
|
|
|
|
