| נשלח ב-26/6/2019 10:19 |
 |
| |
| סקופער כתב: |  |
בא נעשה קצת סדר ונבין על מה אתה מדבר. אתה מדבר על השנים האחרונות או על השנים שלפני? הרי עד 2009 מחירי הדירות בירושלים לא היו מי יודע מה גבוהים, והרבה אברכים קיבלו דירות בירושלים. גם השנים האחרונות שהיו דירות בגילה ובנווה יעקב במליון מאה או מאתיים הרבה קנו שם. קיבלו מצד הכלה 700-800 והשאר צד החתן שם או לקחו משכנתא.
בכל אופן, גם אברך שקיבל דירה שלמה, אחרי כמה שנים הוא מוצא את עצמו עם 7 ילדים, אשתו גננת שמרוויחה מינימום, והוא מקבל בכולל גג 2000 ש"ח. אתה חושב שאפשר לקיים משפחה כזאת עם 6000 ש"ח? אפי' אם אין להם משכנתא וחובות על הדירה הסכום הזה מגוחך. אם אתה חושב שהשווער כולא את החתן ואונס אותו לחיות כמו עני ולאכול פת במלח תאכל, אז אתה טועה. המלמדים של הבן שלי הם קיבלו דירות, הם אנשים מוכשרים, הם למדו כמה שנים יפות בכולל, והם באו לעסוק בהוראה כי היו צריכים פרנסה. מה כ"כ מסובך בזה? אז מי שהוא אולי קצת יותר מוצלח מצליח להיות ר"מ בישיבה או משהו כזה, ויש כאלה שהולכים להיות מלמדים ויש כאלה שכותבים סת"ם. זה שקיבלת דירה לא מבטיח לך שלא תצטרך לצאת לפרנס כל חייך. זה תלוי עם האשה מביאה משכורת מכובדת או מביאה משכורת רעב, זה תלוי אם יש תמיכה מהמשפחה מסביב, זה תלוי בגיל של הילדים, שהרי ככל שהם גדלים ההוצאות עולות. להזכירך, אם יש לך 3 בנים בישיבות ועוד 2 בנות בסמינר, רק הוצאות החינוך שלך זה באזור ה-5 או 6 אלף ש"ח. מי משלם את זה? תבוא לראש ישיבה ותספר לו שקיבלת דירה ולכן אתה לא יכול לצאת לעבוד כי השווער יעשה לך עיניים, ולכן אתה לא יכול לשלם לו שכר לימוד מלא? אתה רציני?
תוצאות דבריי, מי שאין לו ברירה והמצב הכלכלי שלו קשה, הוא ואשתו עושים הכל בכדי לפרנס את הבית. כל אחד בדרכו שלו. קבלת הדירה או אי קבלתה לא רלוונטי בכלל לעניין הזה. ברור שמי שיש לו דירה משלו בלי חובות או משכנתא הרבה יותר קל להתמודד כלכלית, אבל ביוקר המחיה של היום זה לא מספיק כלל וכלל.
אגב, נתינת דירה לא מחייבת שהחתן באמת יישב וילמד. אני מכיר לא מעטים שקיבלו דירה ויצאו לעבוד. נתינת דירה זו השקעה שאב הכלה מאמין ששווה לו להשקיע בכדי שהחתן שלו יקים עם בתו בית של תורה. לפעמים מצליחים ולפעמים לא. ממש כמו בביזנס. אף אחד לא מחייב את אב הכלה לשלם. אפשר למצוא חתנים בזול. לפעמים יש מזל לאנשים שלוקחים חתן בזול ומצליחים איתו יותר מהחתן ביוקר. צריך סייעתא דשמיא בחיים.
|
|
אני לא מדבר סתם באויר
אני מדבר על סיפורי חיים
אני מכיר אברך כיום הוא בן 40, בזמנו חמיו מכר את הדירה, שאלתי אותו למה הוא מוכר, הוא אמר לי כי הוא מחתן וצריך לשלם דירה, הזוי.
הוא קנה לו דירה ברמת שלמה, ואותו אברך יושב עד היום בכולל, כשאשתו עובדת קשה לפרנסה, ויש לו ששה ילדים
סיפור דומה על אברך בנווה יעקב, קיבל סידור מלא יושב ולומד עדיין בכולל
עוד סיפור ועוד סיפור וכל אחד הוא סיפור חיים שלם, על חיים שנהרסים כדי לקנות דירות סידור מלא לתכשיטים
אני מבין שאתה מדבר על סיפורים יוצאי דופן, אבל בגדול ליטאים אינם יוצאים לעבוד גם בגיל מאוחר תמצא אותם ממלאים את הכוללים, אני לא מחדש כאן כלום, אז די להתחכם.
אגב, אותו אברך עומד תיכף להשיא את בתו בכורתו, אודה ולא אבוש שאני לא מרחם עליו על כך שהוא יצטרך עכשיו לתת סידור מלא לחתן שלו, ואולי למכור את הדירה שהוא קיבל בתמורה לאשה, על דאטפת אטפוך.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2019 10:27 |
|
| |
| איש_חשוב כתב: | |
חסידים שוטים מופלגים
1.הרב וואזנר זצ"ל ור ניסים שליט"א סבורים שיש לאוו של לא ילבש על דיאודורנט וג'ל וכל מוצרי טיפוח ......
2.השטריימל זה חוקות האמורי לא פחות מבלורית !!!!!
ראית פעם את הקווקזים בזמן בשנת ת"ש, כולםםםם עם שטריימלך ...
2. ובאותה שנה, שנת ת"ש הלכו הנאצים ימ"ש בכובע קנייטש. אוכל להביא תמונות אם תבקש, למרות שזה ידוע
|
|
נכון, אין לבוש יהודי מקורי (לפחות בימינו) יש חרדים שלובשים את אופנת המאה ה17 ויש את אופנת המאה ה-19
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2019 21:19 |
|
| |
איש,
אתה מערבב כאן שני נושאים. א. האם אברכים נשארים ללמוד בכולל עד גיל מבוגר. ב. האם הם בכלוב של זהב כלשונך, כלומר, נשארים בכולל רק בגלל השווער או הלחץ החברתי וכדו'.
אני לא טענתי שאין אברכים שנשארים ללמוד בכולל כל ימי חייהם. ההיפך, ב"ה יש כאלה לאלפים. התורה היא רחבה מני ים, ואברך שלמד טוב נשים ונזיקין, רוצה לדעת גם קבת בעיון, וכן נדה ומקוואות, וערובין, קדשים וטהרות, וכן במחשבה ובנסתר יש אין סוף לאן להתקדם. אברך שרואה ברכה בעמלו נשאר ללמוד ומתקדם, ותאמין לי, שאם תלך למשל לישיבת מיר, ותציע לאברכים בגיל 40 לצאת לעבוד כמנהל משרד 8-9 שעות ביום עם שכר בגובה השכר הממוצע במשק, סביר להניח ש-90 אחוז לפחות יענו לך בשלילה. פשוט אברך ששקוע עשרים שנה ברוחניות ומאוהב בזה לא יעזוב את בית המדרש אלא אם כן הוא אנוס ממש. איזו הרגשה נוראית זה לעזוב את חיי הרוח אחרי כ"כ הרבה שנים ולהתחיל להתעסק רוב היום בענייני חול ארציים. אם אין ברירה - אין ברירה, אבל לכתחילה מאן דכר שמיה אצל האברכים הנפלאים האלה.
אמנם יש כאלה שאין להם באמת ברירה והם צריכים יותר פרנסה לביתן ולכן יוצאים לפרנס את ביתם, כל אחד במה שמוצא נכון לעצמו.
מה שכתבת שאברכים כלואים בכלוב של זהב מנותק מהמציאות, הם אינם כלואים והם לא מרגישים שהם בכלא. ההיפך הוא הנכון, הם בבית המדרש מתוך הדחק ומתוק הרבה קשיים ארציים, אבל טוב להם בקב חרובים שלהם. עוד הבנה בתוס', עוד קושיא בראשונים, חילוק יפה באחרונים, הלזה תקרא כלוב של זהב?
לא אכלא שפתי מלומר שיתכן שיש באמת כמה חתנים שהצליחו לקבל דירה או רובה, ובאמת אינם מתאימים ורוצים לשבת וללמוד, ולכן מאי נעימות נשארים בכולל זמן מה. אבל רובם ככולם מהחברה האלה מוצאים את הדרך אחרי זמן מה למלא את רצונם ותאוותם מחוץ לבית המדרש, עם רצון השווער או בלעדיו. אבל שוב, אלה אחוזים בודדים אם בכלל.
רוב רובם של באי בית ה', ובפרט מהמבוגרים שבהם, שמחים לשבת באהלה של תורה, שמחים לזכות להיות חלק מעמלי התורה המקיימים את העולם. גם השווער שלהם שנתן מפת לחמו עבור בתו וחתנו זוכה ושמח לראות נחת ממשפחה זו עם כל הקושי. וסביר להניח שגם אברך זה שחי בדחקות יעשה הכל בכדי שיזכה גם הוא לחתן כזה שיקים עם בתו משפחה לתפארת עם בנים ההולכים בדרך ה'. איזה נחת יותר גדול יש לסבא מלראות את בניו שקועים ועמלים בתורה עם אבא ת"ח? זה שווה כל הון שבעולם, ובוודאי זה עדיף שבעתיים מאשר להיכנס לחובות רק בכדי לקנות סקודה אוקטביה חדשה או לרוץ להשתטח על קברי צדיקים באירופה. הכל עניין של סדרי עדיפויות בחיים. האברך הליטאי מוכן לחיות בצמצום כל חייו כדי לשקוד בתורה וכדי לחתן את ילדיו עם סידור כזה או אחר, ואילו האבא החסידי יש לו סדרי עדיפויות אחרים ואכמ"ל ... נהרא נהרא ופשטיה...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2019 03:10 |
|
| |
אתה בעצם מודה שישנם כאלו שאינם מתאימים לשבת וללמוד כל היום, בחינת לא זכה נעשית לו סם המוות
אתה טוען שישנם היוצאים לעבוד מכורח הפרנסה, ובכך אתה מעקר ומשבש את הויכוח בינינו כשאתה מכניס אותם לתוך הקלחת כשמי דיבר עליהם בכלל
השאלה העיקרית היא רק כמה יש כאלו שלומדים כי כך מקובל, וכי השווער נתן דירה, וכי בתו - האשה חונכה שמי שיוצא מהכולל הוא סמרטוט, אתה טוען שהם אחוזים בודדים אני טוען שקצת יותר, אבל בכל מקרה כל אחד הוא עולם ומלואו וגם אם זה אחוזים בודדים, עדיין השיטה פסולה, לימוד תורה מתוך הדחק והלחץ של השווער שדוחק את עצמו ואת חתנו אתו יחד.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2019 09:06 |
|
| |
סקופער
מחילה מכבודו, א"א לומר על כל מי שמתקשה בלימודו ש"לא זכה - נעשית לו סם המוות". עי' ברמב"ם בהל' ת"ת, ושכן בשו"ע הרב פ"ד מהל' ת"ת. וכבר כתוב לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה.
אני מכיר הרבה אברכים שהתקשו בשנים הראשונות ואח"כ נתפסו ללימוד ולבסוף נהיו ת"ח גדולים.
אבל אתה כואב לך על האחוזים הבודדים שנמצאים בכולל אע"פ שהם לא מתאימים לשם או לא רוצים להיות שם ונמצאים שם באונס. ועל זה אשיב במשל. בכל בית ספר או ת"ת יש כיתות, בכל כיתה נאמר יש בערך 30-40 תלמידים או תלמידות. הרי זה ברור שלא לכולם יש את אותו ראש, את אותה הבנה, את אותה עמקות, ואע"פ כן, בית הספר או המורה קובע איזה רף לימודים. השאלה כעת מה עושים, האם מציבים רף גבוה בידיעה ברורה שלפחות עשרים או שלושים אחוז מהכיתה לא בנויים לה, או מציבים רף נמוך בידיעה ברורה שעשרים אחוזים הכשרוניים של הכיתה ישתעממו בה בגלל היעדר אתגר לימודי. מה שלא יוחלט, יהיו לאנשים תלונות.
לעניינינו, כל שיטה ושיטה אינה מתאימה לכל הציבור. תמיד יהיו כאלה שנפגעים מהשיטה. הציבור הליטאי נוהג בשיטה כפי שהוא נוהג, בידיעה ברורה שיהיו כמה שלא ייהנו מהשיטה הזו. הציבור החסידי נוהג כפי שהוא נוהג בידיעה ברורה שיש כאלה שמפסידים מהשיטה שלהם. לכן, אני לא רואה שום הנהגה לציבור שמאימה במאת האחוזים לכלל הציבור. אבל הציבור בנוי מיחידים, ועל כל יחיד ויחיד מוטלת החובה לראות את הכוחות של עצמו ולדעת לכוון את עצמו לאפיק הנכון עבורו. העיקר שיכוון לבו לאביו שבשמים. אדם שאין לו הכוחות והיכולת לשבת וללמוד כל היום ויוצא לפרנסתו ונשאר ירא ה' ומחנך את ביתו לאהבת תורה ויראת שמים, אין עליו כל תביעה. כל אחד נמדד ונבחן לפי הכוחות שלו ולא לפי מה מקובל. אנחנו בעלמא דשיקרא של סטיגמות ומה יאמרו, אבל בשמים האדם נבחן כלפי עצמו.
כאמור, אם כל חסרונות השיטה הליטאית, עדיין איני רואה אלטרנטיבה טובה יותר לציבור ששם את לימוד התורה כמרכז חייו. זו הדרך היחידה להצמיח גדולי תורה בקנה מידה. איני חושב שמישהו מאמין שאפשר להצמיח ת"ח בד בבד שיעסקו רוב היום בפרנסה כלשהי. אני כאדם עובד שזוכה לשלב גם הרבה לימוד בקושי, יכול להעיד שהדבר קשה מנשוא. בימים של עבודה לחוצה, אתה בא בסוף היום גמור ובקושי רב מצליח ללמוד משהו כדבעי. וגם בימים שהעסק זורם טוב ואני יכול לשבת וללמוד רוב היום, עדיין קשה לעשות את הניתוק, ובראש מסתובב כל הזמן מחשבה על העיסקה הזו ועל העובד הזה וכו'. איני יכול להשוות עצמי לחבריי האברכים ששקועים כל היום בעולמה של תורה בעיון רב בלי טרדות, וההישגים התורניים שלהם בהתאם. אבל כל אחד לפי המתאים לו ולפי מה שהוא צריך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2019 10:59 |
|
| |
איך הגעתם לפילפולים האלו?
כאילו שלרובכם השיער לא מיתדלדל אחרי כמה עשורים.
לי בכלל נראה שיש פה וויכוח קופירייטרים לייצרני תכשירי שיער.
וההמלצה שלי, קצף מרכך של פאנטן. (בידקו בהוראות אם הוא מתאים גם לזקן ופאות).
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2019 12:02 |
|
| |
| סקופער כתב: | | איני יכול להשוות עצמי לחבריי האברכים ששקועים כל היום בעולמה של תורה בעיון רב בלי טרדות, וההישגים התורניים שלהם בהתאם. אבל כל אחד לפי המתאים לו ולפי מה שהוא צריך.
|
|
מניח שלא התכוונת להכליל
בוודאי שיש רבים וטובים שעושים שטייגען בלימוד ויש להם סיפוק גדול והישגים כבירים.
אבל מן הראוי לציין שלא כל האברכים שיושבים בכולל הם בלי טרדות.
יש רבים שיושבים שכל הזמן הראש שלהם חושב מאיפה יחזירו את ההלוואה ומאיפה ייקחו הלוואה חדשה..
ויש כאלו שפותחו עסק קטן של מכירת כיפות, ציציות, אופניים וכל מה שיעלה על דעתך. וכל הזמן הראש שלהם עסוק בביזנעס..
ויש כאלו שיושבים עם עיניים כבויות ומכריחים את עצמם להמשיך להתנדנד מול הגמרא..
ויש כאלו שהם סתם בטלנים שמתעסקים כל הזמן בנעייס..
אפשר להמשיך.. אבל הנקודה הובהרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2019 16:37 |
|
| |
| סקופער כתב: | | מחילה מכבודו, א"א לומר על כל מי שמתקשה בלימודו ש"לא זכה - נעשית לו סם המוות". עי' ברמב"ם בהל' ת"ת, ושכן בשו"ע הרב פ"ד מהל' ת"ת. וכבר כתוב לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה.
אני מכיר הרבה אברכים שהתקשו בשנים הראשונות ואח"כ נתפסו ללימוד ולבסוף נהיו ת"ח גדולים.
אבל אתה כואב לך על האחוזים הבודדים שנמצאים בכולל אע"פ שהם לא מתאימים לשם או לא רוצים להיות שם ונמצאים שם באונס. ועל זה אשיב במשל. בכל בית ספר או ת"ת יש כיתות, בכל כיתה נאמר יש בערך 30-40 תלמידים או תלמידות. הרי זה ברור שלא לכולם יש את אותו ראש, את אותה הבנה, את אותה עמקות, ואע"פ כן, בית הספר או המורה קובע איזה רף לימודים. השאלה כעת מה עושים, האם מציבים רף גבוה בידיעה ברורה שלפחות עשרים או שלושים אחוז מהכיתה לא בנויים לה, או מציבים רף נמוך בידיעה ברורה שעשרים אחוזים הכשרוניים של הכיתה ישתעממו בה בגלל היעדר אתגר לימודי. מה שלא יוחלט, יהיו לאנשים תלונות.
|
|
קשיים בלימוד? זה לא זכה??
אני מדבר איתך על ראש טוב שיודע ומבין היטב כל דבר, אבל אין לו מה שנקרא "זיץ פלייש" הוא לא בנוי לשבת ללמוד כל היום, כי יש אנשים שלא מסוגלים לשבת כמה שעות ולעיין, וכשאתה מושיב אחד כזה בכוח, ונא לא להצטעצע במילים, האברך הזה ממשיך לשבת בכוח בכולל, זה לא זכה, כי הוא כל הזמן פוזל לכיוון השעון מתי ייגמר הסדר
השוואה לכתת חיידר אינה נכונה, קודם כל ילד חייב להיות בחיידר גם אם הוא מתקשה לשבת ללמוד כל היום, כי מי שבגיל כזה יוצא לרחוב הסיכוי חלש מאוד שהוא יישאר עם כיפה בכלל, אבל בהחלט מן הראוי היה לעשות כיתות נפרדות לילדים מתקשים בכיוון זה, שתי הצדדים יצאו נשכרים, צד המחנכים וצד התלמידים
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2019 16:39 |
|
| |
| איש_חשוב כתב: | |
| איני_מכיר כתב: | |
חסידים שוטים מופלגים
1.הרב וואזנר זצ"ל ור ניסים שליט"א סבורים שיש לאוו של לא ילבש על דיאודורנט וג'ל וכל מוצרי טיפוח ......
2.השטריימל זה חוקות האמורי לא פחות מבלורית !!!!!
ראית פעם את הקווקזים בזמן בשנת ת"ש, כולםםםם עם שטריימלך ... |
|
1. האם הליטאים השוטים המופלגים אכן מתנזרים מכל מוצרי הטיפוח? כי שמעתי שאפשר ממש להיחנק כשליטאי מבושם עובר בתוך ד' אמות
2. ובאותה שנה, שנת ת"ש הלכו הנאצים ימ"ש בכובע קנייטש. אוכל להביא תמונות אם תבקש, למרות שזה ידוע
|
|
_________________
כשאדם גדול טועה טעות קטנה.
אצלו היא טעות קטנה!
אך אצל האחרים היא טעות גדולה!
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2019 16:42 |
|
| |
_________________
כשאדם גדול טועה טעות קטנה.
אצלו היא טעות קטנה!
אך אצל האחרים היא טעות גדולה!
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2019 00:03 |
|
| |
סקופער
| איש_חשוב כתב: | | מחילה מכבודו, א"א לומר על כל מי שמתקשה בלימודו ש"לא זכה - נעשית לו סם המוות". עי' ברמב"ם בהל' ת"ת, ושכן בשו"ע הרב פ"ד מהל' ת"ת. וכבר כתוב לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה.
אני מכיר הרבה אברכים שהתקשו בשנים הראשונות ואח"כ נתפסו ללימוד ולבסוף נהיו ת"ח גדולים.
אבל אתה כואב לך על האחוזים הבודדים שנמצאים בכולל אע"פ שהם לא מתאימים לשם או לא רוצים להיות שם ונמצאים שם באונס. ועל זה אשיב במשל. בכל בית ספר או ת"ת יש כיתות, בכל כיתה נאמר יש בערך 30-40 תלמידים או תלמידות. הרי זה ברור שלא לכולם יש את אותו ראש, את אותה הבנה, את אותה עמקות, ואע"פ כן, בית הספר או המורה קובע איזה רף לימודים. השאלה כעת מה עושים, האם מציבים רף גבוה בידיעה ברורה שלפחות עשרים או שלושים אחוז מהכיתה לא בנויים לה, או מציבים רף נמוך בידיעה ברורה שעשרים אחוזים הכשרוניים של הכיתה ישתעממו בה בגלל היעדר אתגר לימודי. מה שלא יוחלט, יהיו לאנשים תלונות.
קשיים בלימוד? זה לא זכה??
אני מדבר איתך על ראש טוב שיודע ומבין היטב כל דבר, אבל אין לו מה שנקרא "זיץ פלייש" הוא לא בנוי לשבת ללמוד כל היום, כי יש אנשים שלא מסוגלים לשבת כמה שעות ולעיין, וכשאתה מושיב אחד כזה בכוח, ונא לא להצטעצע במילים, האברך הזה ממשיך לשבת בכוח בכולל, זה לא זכה, כי הוא כל הזמן פוזל לכיוון השעון מתי ייגמר הסדר
השוואה לכתת חיידר אינה נכונה, קודם כל ילד חייב להיות בחיידר גם אם הוא מתקשה לשבת ללמוד כל היום, כי מי שבגיל כזה יוצא לרחוב הסיכוי חלש מאוד שהוא יישאר עם כיפה בכלל, אבל בהחלט מן הראוי היה לעשות כיתות נפרדות לילדים מתקשים בכיוון זה, שתי הצדדים יצאו נשכרים, צד המחנכים וצד התלמידים |
|
גם אברך שקשה לו בלימודיו בכולל ומסתכל על השעון לפעמים זה עדיין לא בגדר "לא זכה נעשית לו סם המוות". תסתכל קצת במקורות שכתבתי לך ותראה כדבריי.
בכל אופן, לשיטתך, כמה אחוזים מהנמצאים בכולל באמת לא צריכים להיות שם? גם אם נאמר שזה עשרה אחוזים עדיין חושבני שבגלל עשרים אחוזים לא משנים את כל השיטה המוצלחת להצמיח גדולי תורה ועשרות אלפי אברכים עמלי תורה. אמת מה נהדר המראה ברחובות ירושלים ובני ברק, קרית ספר וביתר, כל בוקר אלפי אלפי אברכים יוצאים לעמל יומם - לימוד התורה. ואת כל זה אתה רוצה לבטל בגלל שלכמה מהם זה לא מתאים באמת?
הרי עסק שאומרים לך עליו שיש בו 80 -90 אחוז הצלחה זה עסק מצוין וכל אחד היה רוצה להשקיע בו, אז פה נבטל את זה בגלל כמה שלא יכולים (ושהם עצמם יכולים לדאוג לעצמם ולעסוק במה שירצו, וטענת לא נעים לי מהשווער אין לה אחיזה ממשית)?
סוף דבר, אני מבין את הצד שכנגד, זכות כל עדה וקהילה להנהיג דרך משלה, אבל הערעור על הדרך הליטאית ובפרט עם טענות כ"כ מגוחכות, אני חושב שזה לא כ"כ במקום.
ועוד הערה קטנה: כתבת שמי שיוצא מהחיידר לרחוב אין לי סיכוי להישאר עם כיפה. ואני אומר שמי שיוצא לרחובה של עיר, גם אם הוא בן 20 או 30 קשה לו מאד לשמור על אותה רמה רוחנית שהיה שומר אם הוא היה בכולל באוירה תורנית מוקף אנשים צדיקים ויראי שמים. ועינינו הרואות כמה כאלה שעזבו את בית המדרש ושינו צורה. אז אמנם אצל החסידים נשארים בדרך כלל עם אותו לבוש, אבל הפנימיות כבר לא אותה דבר. ואני יכול להעיד על כך, כי אני בא מדי יום במגע עם חסידים כאלה שכלפי חוץ נראים חסידים צדיקים אבל כשהאייפון יוצא והפה מתחיל לדבר אתה מבין עם מי יש לך עסק. ואיני מכליל כמובן, רק רוצה לומר, שמאד קשה לשמור על צורה של בן תורה ברחובה של עיר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2019 15:28 |
|
| |
| סקופער כתב: | | מחילה מכבודו, א"א לומר על כל מי שמתקשה בלימודו ש"לא זכה - נעשית לו סם המוות". עי' ברמב"ם בהל' ת"ת, ושכן בשו"ע הרב פ"ד מהל' ת"ת. וכבר כתוב לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה.
אני מכיר הרבה אברכים שהתקשו בשנים הראשונות ואח"כ נתפסו ללימוד ולבסוף נהיו ת"ח גדולים.
אבל אתה כואב לך על האחוזים הבודדים שנמצאים בכולל אע"פ שהם לא מתאימים לשם או לא רוצים להיות שם ונמצאים שם באונס. ועל זה אשיב במשל. בכל בית ספר או ת"ת יש כיתות, בכל כיתה נאמר יש בערך 30-40 תלמידים או תלמידות. הרי זה ברור שלא לכולם יש את אותו ראש, את אותה הבנה, את אותה עמקות, ואע"פ כן, בית הספר או המורה קובע איזה רף לימודים. השאלה כעת מה עושים, האם מציבים רף גבוה בידיעה ברורה שלפחות עשרים או שלושים אחוז מהכיתה לא בנויים לה, או מציבים רף נמוך בידיעה ברורה שעשרים אחוזים הכשרוניים של הכיתה ישתעממו בה בגלל היעדר אתגר לימודי. מה שלא יוחלט, יהיו לאנשים תלונות.
קשיים בלימוד? זה לא זכה??
אני מדבר איתך על ראש טוב שיודע ומבין היטב כל דבר, אבל אין לו מה שנקרא "זיץ פלייש" הוא לא בנוי לשבת ללמוד כל היום, כי יש אנשים שלא מסוגלים לשבת כמה שעות ולעיין, וכשאתה מושיב אחד כזה בכוח, ונא לא להצטעצע במילים, האברך הזה ממשיך לשבת בכוח בכולל, זה לא זכה, כי הוא כל הזמן פוזל לכיוון השעון מתי ייגמר הסדר
השוואה לכתת חיידר אינה נכונה, קודם כל ילד חייב להיות בחיידר גם אם הוא מתקשה לשבת ללמוד כל היום, כי מי שבגיל כזה יוצא לרחוב הסיכוי חלש מאוד שהוא יישאר עם כיפה בכלל, אבל בהחלט מן הראוי היה לעשות כיתות נפרדות לילדים מתקשים בכיוון זה, שתי הצדדים יצאו נשכרים, צד המחנכים וצד התלמידים
גם אברך שקשה לו בלימודיו בכולל ומסתכל על השעון לפעמים זה עדיין לא בגדר "לא זכה נעשית לו סם המוות". תסתכל קצת במקורות שכתבתי לך ותראה כדבריי.
בכל אופן, לשיטתך, כמה אחוזים מהנמצאים בכולל באמת לא צריכים להיות שם? גם אם נאמר שזה עשרה אחוזים עדיין חושבני שבגלל עשרים אחוזים לא משנים את כל השיטה המוצלחת להצמיח גדולי תורה ועשרות אלפי אברכים עמלי תורה. אמת מה נהדר המראה ברחובות ירושלים ובני ברק, קרית ספר וביתר, כל בוקר אלפי אלפי אברכים יוצאים לעמל יומם - לימוד התורה. ואת כל זה אתה רוצה לבטל בגלל שלכמה מהם זה לא מתאים באמת?
הרי עסק שאומרים לך עליו שיש בו 80 -90 אחוז הצלחה זה עסק מצוין וכל אחד היה רוצה להשקיע בו, אז פה נבטל את זה בגלל כמה שלא יכולים (ושהם עצמם יכולים לדאוג לעצמם ולעסוק במה שירצו, וטענת לא נעים לי מהשווער אין לה אחיזה ממשית)?
סוף דבר, אני מבין את הצד שכנגד, זכות כל עדה וקהילה להנהיג דרך משלה, אבל הערעור על הדרך הליטאית ובפרט עם טענות כ"כ מגוחכות, אני חושב שזה לא כ"כ במקום.
ועוד הערה קטנה: כתבת שמי שיוצא מהחיידר לרחוב אין לי סיכוי להישאר עם כיפה. ואני אומר שמי שיוצא לרחובה של עיר, גם אם הוא בן 20 או 30 קשה לו מאד לשמור על אותה רמה רוחנית שהיה שומר אם הוא היה בכולל באוירה תורנית מוקף אנשים צדיקים ויראי שמים. ועינינו הרואות כמה כאלה שעזבו את בית המדרש ושינו צורה. אז אמנם אצל החסידים נשארים בדרך כלל עם אותו לבוש, אבל הפנימיות כבר לא אותה דבר. ואני יכול להעיד על כך, כי אני בא מדי יום במגע עם חסידים כאלה שכלפי חוץ נראים חסידים צדיקים אבל כשהאייפון יוצא והפה מתחיל לדבר אתה מבין עם מי יש לך עסק. ואיני מכליל כמובן, רק רוצה לומר, שמאד קשה לשמור על צורה של בן תורה ברחובה של עיר. |
|
אני לא מבין מאיפה הבאת את זה
אתה מכניס מילים לפי ועונה עליהן, וזה לא פעם ראשונה
לא כתבתי שצריך להפסיק את העסק הגדול והיפה הזה, דיברתי נטו על הילוך האימים על ראשו של האברך הליטאי, מבחינת השווער ומבחינת האשה שחונכה בסמינר שאברך היוצא לעבוד הוא גוי גמור
אני טוען, תנו לאברך לשבת ללמוד מרצונו, בלי לחצים.
אתה שואל מה מספרם באחוזים? איך אפשר לענות על כך? אבל אתה רואה שאצל החסידים שאין את הלחץ ואת הזרם שלושת רבעי יוצאים לעבוד בגילאי ה30-40 (אם לא יותר)
חלקם הגדול עובד במלמדות, אבל גם אלו שלא, הרי הם עדיין יושבים ולומדים מידי יום במסגרות ושיעורים, היום נפוץ בחסידויות מסגרות לימוד מיוחד לכל חסידות כמו עמוד היומי.
סיימת בדבר שהוא ממש השמצה וחוטא לאמת
אברך חסידי שיוצא לעבוד קונה לעצמו אייפון? השתגעת לגמרי?
עוד מעט אתה תאמין לעצמך
אברך שרוצה לקנות אייפון, קונה, ללא קשר לעבודה או לא
וכל אותם עשרות אלפי אברכים חסידים שיצאו לעבוד, רובם המוחלט אינו צורך סמארטפון מכל סוג שהוא, אני מכיר אישית מאות אברכים שעובדים ויש להם טלפון כשר למהדרין
אין קשר בין יציאה לעבודה לסמארטפון
|
|
|
|
|
|
