איווט ליברמן איבד את זה לגמרי

זה היה יום שלא אשכח בחיי, קמתי בבוקר כמו כל יום, רצתי לבית הכנסת לתפילה ומשם חזרתי הביתה לקחת את הילדים למוסדות החינוך.
*ואז זה התחיל!*
בדרך עם הילדים לגנים ובית הספר, אני רואה מודעה גדולה *Juden, wir fordern nicht, dass Sie hart arbeiten, sondern nur, dass Sie arbeiten* (יהודים, אנחנו לא דורשים ממך לעבוד קשה, רק שתעבוד).
הסתכלתי מסביב ואני רואה את כל השכנים נועצים בי מבטים בעיניים מאשימות.
תפסתי את ידיהם הקטנות של הילדים ומיהרתי להכניס אותם לתוך מוסדות החינוך, אך כשהגעתי לשם חשכו עיניי.
אל מול שער הכניסה עמדו שני חברי פרלמנט עם עוד כמה עשרות מפגינים עם שלט גדול מונף ועליו כתוב *Die Juden bernehmen die Erziehung unserer Kinder* (היהודים משתלטים על החינוך שלנו), קראו לזה אז 'ייהוד בחינוך'.

למען האמת היו אז הרבה עובדי הוראה מהקהילה שלנו, אבל תמיד חשבנו שאוהבים את זה שאנחנו עובדים.

הצצתי על השעון והבנתי שאם לא ארוץ מהר לא אגיע בזמן לעבודה, רצתי לחצר מתחת ביתי לקחת את האופניים ויצאתי מיד לעבודה שלי.
עבדתי כבר עשור באותה מכולת שכונתית, הייתי אחראי על הבאת המוצרים מהמשלוחים וסידורם במדפים.
הבעלים היו שותפים, יהודי מהקהילה שלנו ושכנו פרנץ.
פגשתי את הבוס היהודי בחוץ מחייך בצורה מוזרה, ברור ששמתי לב שמשהו חריג אצלו.
אחרי כמה דקות הוא קרא לי למשרדו ואמר לי שיש לו שני דברים לספר לי, הראשון הוא ששותפו בא אליו אמש והסביר שבעקבות המצב ברחובות הוא לא יוכל להמשיך את השותפות, לכן הוא מציע לו לקנות את חלקו בעסק.
הדבר השני שהוא אמר היה בשבילי בשורה ממש מרנינה.
בעקבות פרישתו של השותף, הוא ממנה אותי למנהל החנות ומעלה את שכרי.

כשסיימתי את העבודה רצתי מיד לבית הכנסת לשיעור מיוחד לקראת תשעה באב, הדרשן שהגיע דיבר על הייחודיות שלנו כעם שזוכר כל כך הרבה שנים את מקורו, ורק בדבקות ביהדותנו יש לנו סיכוי לשוב אל מולדתנו.

בערב חיכתה לי הפתעה בבית, הבן הגדול הגיע לביקור אחרי למעלה משנה שהיה בישיבה ולמד תורה.
מסיפוריו הבנתי שהוא לא ממש יושב ולומד כל היום, אלא שהפעם היה מבצע עם בחינות על כמה עשרות דפי גמרא והוא הצליח להיכנס להגרלה על כרטיס לרכבת לביקור בבית.
הגאווה שלו הייתה שווה הכל.
הוא הרגיש שהוא שייך לישיבה, ואני הרגשתי מספיק רגוע שהוא במסגרת טובה והוא לא יגיע לרחובות.

אחרי כמה ימים יצאתי ללוות אותו לרכבת בדרכו חזרה לישיבה, ומול העיניים ראינו את הזוועה.
מחוץ למכולת בו אני עובד עמדו כמה נערים עם מברשת וצבע שחור, הקיר מרוח בכתובת *Hier werden nur Juden und Hunde gekauft* (כאן קונים רק יהודים וכלבים)
הבוס שלי שכב מוכה וחבול מתבוסס בדמו.

את המשך הסיפור אתם בטח מכירים, הייתה מלחמה גדולה, המון אנשים נהרגו.
ואני פשוט נזכרתי בזה משום שהנכד שלי הראה לי הבוקר מודעה של אחד בשם איווט ובה כתוב *"אנחנו לא רוצים שתעבדו שעות נוספות, רק תעבדו"*.
זה פשוט הזכיר לי את הסיפור מאז.