אז אמנם אני עם חום, אופטלגין ודקירות בכל הגוף, אבל הסקופ הזה חשוב מדי מכדי למנוע טוב מבעליו. זה ההסבר שמבהיר איך נוצר כאן, במסלול עוקף חוק, איסור כמעט קטגורי על אירועים נפרדים שיש להם קשר ישיר או עקיף לרשויות.
א. בחמישה בינואר 2012 מינה היועץ המשפטי לממשלה צוות שנועד לדון בתופעת הדרת הנשים בהיבטיה המשפטיים. שבעה גברים ונשים, פקידים, היו בליבת הצוות.
ב. אף אחד לא ביקש מהיועץ להקים את הצוות או לכתוב את הדו"ח. הייתה החלטת ממשלה להקים צוות שידון בנושא תחת אחריות השרה לימור לבנת - ההמלצות בנות חמישה עמודים הוגשו.
ג. הדו"ח, שמונה שבעים ואחד עמודים, הוגש בשבעה במרץ 2013. מסמך מרשים מאוד מבחינה אקדמית ופילוסופית, שדן בתכליות ההפרדה ובוחן האם הן ראויות מול ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. ספוילר: הן כמעט שלא.
ד. אלא שהדו"ח הזה, שלא עבר קריאה בוועדות, לא עבר את בקרתם של נבחרי הציבור, לא עבר ניסוח מחדש ללשון חוקית, אלא קיבל פריבילגיה השמורה לדו"חות - התעלם מהחוק.
ה. החוק משנת 2000, חוק איסור הפליה במוצרים, קובע מפורשות כי אירועים לקבוצה דתית שזו דרכה לצורכם - תקינים. בפרוטוקולים של דיוני הוועדה אמר אחד היועמ"שים כי הדבר נועד לאפשר אירועי תרבות בהפרדה. הייתה הרבה עבודה על החוק החשוב והמבורך הזה.
ו. הכול נמחק בדו"ח של שבעת הפקידים. הרבה דיבור על זכויות יסוד, ניתוח משפטי, מסקנות למיניהן, וקביעת מדיניות *שונה* מזו שבאה לידי ביטוי בחוק. למעשה, מדובר בשינוי מוחלט של פני החברה היהודית בישראל, שלא עבר בחקיקה.
ז. היועמ"ש היה מרוצה מהדו"ח ואימץ אותו. הוא מינה מישהי בכירה לפעול ליישומו. אתם מכירים אותה - דינה זילבר.
ח. כל זה היה לפני שניתנה החלטת ממשלה בנושא. כמעט שנה לפני. בינתיים הדו"ח השפיע על כל מיני, גורמים. במאי 2014 יצאה החלטת ממשלה 1526, החלטה עילגת למדי, שדיברה על אופן מימוש הדו"ח, שלמעשה כבר מומש מבלי כל החלטה וסמכות.
ט. "לאחר שעיינה בדו"ח הצוות המשרדי לבחינת תופעת הדרת הנשים במרחב הציבורי שמינה היועץ המשפטי לממשלה ופעל במשרד המשפטים, ואשר המלצותיו המשפטיות אומצו על ידי היועץ המשפטי לממשלה בחודש מאי 2013... " בהחלטות הממשלה הבאות אפשר לראות כבר דיווחים על אירועים פסולים כמו מימונה בהפרדה באשדוד, רחמנא ליצלן, שלא יתקיימו יותר.
י. אז מה היה לנו כאן? צוות שממנה הדרג הפקידותי ללא כל בקשה מהדרג הנבחר, שמחבר דו"ח. דו"ח ששונה מהחוק הקיים, שנועד לאפשר את הגיוון בחברה הישראלית. דו"ח ששולל לחלוטין את קיומם של אירועים ציבוריים שאינם דתיים במובהק שיש בהם הפרדה - שהממשלה אימצה לאחר שהיועמ" אימץ. דו"ח שאפילו לא זכה לתקציר מנהלים, ובניגוד לכל חוק, תמציתי ומדויק, ניתנה לו במה רחבה לחלוטין להשתלט על כל כך הרבה תחומי חיים.
יא. השאלה האם לממשלה סמכות לדון בנושא שכבר עסק בו המחוקק הראשי - הכנסת, היא שאלה משפטית. היום אני קצת חלש שכלית ואין לי כוח לקרוא פסקי דין ארוכים; לכאורה עולה מאחד שקראתי שבנושא שהמחוקק נתן עליו את דעתו, לא תהיה סמכות לממשלה. מוזמנים להוסיף משלכם.
יב. אבל ברמה העקרונית, יש כאן אקטיביזם פקידותי מטורף לחלוטין, שבו שבעה פילוסופים מביעים את עמדותיהם ובכך מביאים לקביעת מדיניות שונה מהחוק הקיים שקבע המחוקק, ולפיכך נאלצים שופטים לאסור הפרדה באירועים, בגלל תפיסות של אוכלוסייה לא מייצגת ולא נבחרת בת שבעה אנשים ונשים.
יג. האשם הגדול הוא בממשלה שהייתה כאן במרץ 2014, שבלהט פופוליוסטיותה אימצה את הדו"ח הזה מבלי לחשוב על ההשלכות. וסחתיין על בצלאל סמוטריץ, שבשנת 2017 כתב מכתב מהודק, פילוסופי גם הוא, שמסביר את תהליך קבלת ההחלטות ומונה את הכשלים שבדו"ח זה. המכתב נשלח ליועמ"ש. אין מידע על המשך הדרך.
יד. וגם אני, שתומך באקטיביזם שיפוטי של בתי משפט. עומד כאן ונרתע, עומד ומתחלחל. הם שינו לחלוטין את היחס לאירועי תרבות ציבוריים בישראל, כשהחוק מנוגד לכך. הדבר הזה בלתי אפשרי לחלוטין, וצריך לרסן אותו.
צילום דינה: יוסי זמיר, פלאש 90.
במצב אחר הייתי מכניס קישורים, אבל היות שאני חולה ומסכן, תצטרכו לפנות לגוגל.
רן חורי
נשלח מהאנדרואיד שלי
