הרה"ר אלוקים לאו

מספר הערות אגב בקשר לפסק ביה"ד הרבני ופסיקת בג"צ:

פסק הרבנים הנ"ל (להבדיל מפסק הרה"ר) אכן מרחיק לכת, כי בעוד הרמ"א מתייחס לאי סיוע למעגן בקבירת קרוביו כדי לאלצו לתת גט, ביה"ד הנ"ל כתב בהחלטתו כך: "מצוה על כל מי שיכול לסייע להתיר את האשה מעגינותה, לפיכך יש להימנע מלעשות טובה לבעל ו/או לדבר עמו ו/או לצרף אותו למנין ו/או לישא וליתן עמו ו/או לקברו", כלומר למנוע את קבורת המעגן עצמו לאחר מותו כדי להפחיד אותו בחייו.
והתמיהה העולה על בית הדין, כיצד הם יכולים לאסור על הציבור לקבור את המעגן למרות שלאחר מיתתו האשה כבר ניתרת מעגינותה ? 
יש לציין שגם הבג"צ בפסיקתו (בסעיף כ"ח) העתיק מלשון הרמ"א "לקוברו" במקום "לקוברם", ויש להניח שאם היה שם ת"חד שמעיין ברמ"א בפנים - כמתבקש מבית משפט רציני - הוא היה מבחין בכך וטוען כמוני.
לדעתי בית הדין לא היה אוסר לסייע לו לאחר מותו, המטרה היא רק להלחיץ אותו.

ובהערת אגב נוספת: גם התייחסות בג"צ לכך תמוהה כשלעצמה, כביכול בית הדין מונע מהמעגן את הזכות להיקבר ב'קבר ישראל', ולא היא, בית הדין אסר על הציבור לסייע בהבאתו לקבר ישראל ותו לא מידי, בפרט כאשר ידוע לבית הדין שישנם מספיק חילונים שיסכימו לבצע זאת ולמעשה המת יגיע ל'קבר ישראל' גם אם לא בקבורה דתית.

בכל מקרה אלו הערות צדדיות לנושא, כי פסק הרה"ר מתייחס לקבורת קרוביו בעוד מעגן בחייו וזהו רמ"א מפורש!

תוקן על ידי אפיקטוזין ב- 21/08/2019 22:08:12

אפיקטוזין,

אכן קבורה לא נזכרת במקור דברי ר"ת, אך הרמ"א מתייחס במפורש רק לקבורת בניו.
ההגיון פשוט, שכן את בניו חייב הוא לקבור, ואת אמו, למשל, חייבים בעלה או שאר בניה לקבור, ואין כל הגיון בסנקציה שאינה קשורה בהכרח אליו.

פשטות דברי הרמ"א כדעת רוב האחרונים, כי הרחקות אלו הן רק במי שעיקר דינו בכפייה, רק שמחשש גט מעושה יכולין לגזור וכו'.
גם אם נניח שדייני אגוה"ר בארה"ב והרה"ר גדולים מרוב האחרונים שנמנעו בכל דרך מלקבוע חיובי גיטין וכ"ש כפייה, במקרה דנן אין איש יודע מה בדיוק דינו, אם מצווה לגרש, חיוב או כפייה, בעיקר כאשר לא הם ולא הרה"ר דנו את הדין מתחילתו כראוי.
מה גם שפורסם היום כי במקרה דנן האיש קיבל היתר ק' רבנים ואף הפקיד גט בבי"ד מוכר לפני כמה שנים, אך האישה נמנעת מלקבל סמכות בי"ד לענייני הממון, ובכה"ג אינו נקרא סרבן ואין דינו בחיוב גט או כפייה, ואף אין כל מקום להרחקות. 

על עיקר ההרחקות כבר נודע מש"כ המהריב"ל ח"ב סי"ח:
גם על זאת ההרחקה הסכימו עליה הסמ"ק וה(מהר"י) קולון ז"ל ולא מצינו מי שיחלוק עליהם. ומכל מקום לא ראינו לרבני הדור הזה שנהגו בכך, אדרבה זכורני כי נועצו לב יחדיו רוב החכמים לעשות זאת ההרחקה ורב גדול ומובהק שהיה בימים ההם מיחה בדבר.

אכמ"ל בזה, ועי' מש"כ בחזון איש אה"ע ק"ח סקי"ב שאם היה העישוי בהרחקות אלו שלא כעיקר הדין הגט פסול, והביא דברי מהריב"ל ופסק שיש להחמיר לדינא, ומכוחו הורו כן לדינא פוסקי זמננו כהגרי"ש אלישיב, הגר"ש וואזנר, הגר"מ שטרנבוך, הגר"ע יוסף ועוד רבים, שיש להמנע מהרחקות אלו והנשים בספק א"א, והדברים ידועים.

בכל מקרה, הרה"ר אינו 'מחדש חדשים' ואין בכוחו לפסוק מה שלא עלה מעולם על דעת גדולי הפוסקים מימי ר"ת עד עתה, ואף מעולם לא נחשד על ידיעה רחבה בנושאים וחילוקים אלו או אחרים. 

לא חושב שיש מי שיחלוק על העובדה כי כוחו של הרה"ר אינו מבקיאותו וגדלותו הנודעת בשערים, אלא רק מהחוק הישראלי הקובע את דרך בחירתו ואת סמכויות בתי הדין מטעם, ו'פסיקותיו' כשלעצמן חסרות מהות ועניין לולא חוק זה.
ככל שקבע בג"ץ, בין היתר בהסתמך על הנ"ל, כי אין כל סמכות לקבוע סנקציות הנוגעות לקבורה, הרי שאין החלטתו זו אלא מגלומניה ריקה מתוכן, ולא לחינם חזר בו מיידית ללא כל תנאי, כפי שפורסם היום. 

לו מעט דעת היתה ברה"ר, היה מצופה ממנו לצרף הסכמה ל'פסקו' החדשני מדיינים ותיקים כהגר"מ שטרנבוך או הגרז"נ גולדברג למשל, כפי שלפחות ניסה לעשות אוריאל לביא ב'פסקו' לזיכוי גט.

"ואיש לפי מהללו", פוק חזי מי שיבח ורומם אתמול את 'נאורותו' ו'רוחב דעתו' של הרה"ר, וכדי בזיון וקצף.

שבת קל"ט:
תניא רבי יוסי בן אלישע אומר אם ראית דור שצרות רבות באות עליו צא ובדוק בדייני ישראל שכל פורענות שבאה לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל שנאמר (מיכה ג, ט) שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו בונה ציון בדמים וירושלים בעולה ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו ועל ה' ישענו וגו'. רשעים הן אלא שתלו בטחונם במי שאמר והיה העולם לפיכך מביא הקב"ה עליהן ג' פורעניות כנגד ג' עבירות שבידם שנאמר (מיכה ג, יב) לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער. ואין הקב"ה משרה שכינתו על ישראל עד שיכלו שופטים ושוטרים רעים מישראל שנאמר (ישעיהו א, כה) ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סגיך ואסירה כל בדיליך ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה וגו'.