חרדים בארה"ב: "תיירים מתייחסים אלינו כמו מיצג בגן חיות"

עדות טריה: היום בבני ברק, בעלז פינת ירושלים, חבורת צלמי קולנוע + ניצבים ועשרות משתתפים בסרט, אף אחד לא אומר מילה (קידוש ה' עלאק...) מישהו אחד, עם גב יהודי מעיר ומבהיר, שאנחנו לא גן חיות, וכבר מתנפל עליו חרדי עכשוי, קל דית ויפה נפש וגוער בו. וזאת במקום להטיס מהשטח את אותה חבורת הזבל, שבאה לתעד את חיינו. פיכס.

עדות שניה: בני ברקף היום, חבורה של כשלושים צעירים וצעירות, מטיילים משוטטים, מצחקקים ומחובקים, מביטים בסקרנות בחיות על שתים שבשמורת הטבע ששמה בני ברק, בקפוטות ובמגבעות רחבות התיתורא, ובשערות המששתלשלות להם מאחורי או מלפני האוזן, איזה יופי, חלק מצלמים , מתעדים את הרגעים הנחמדים, אחלה של סיור באפריקה, אמנם בלי דיוטי פרי, אבל גם בלי לשלם על כרטיס טיסה, חוויה אורינטלית, איך נקרא לזה, פיכס...

ועדות שלישית, הפעם של קידוש השם - סיפר לי רבה' בחיידר בני ברקי, שהורה בעל תודעה יהודית וגאוה יהודית עמוקה הגיע לביתו  בביום הפורים, כשבאותה שעה ילדי הכיתה שהו במעונו של המלמד, שרים בכלל ליבם שירי פורים.         והנה מתחת לבית עומדים חבורת צלמים חובבים, שעשו סיור תמונןת בעיר, (עוד תופעה חולנית של צלמים חובבבבבים שבאים להשאיר מאתנו תמונות, לשלב שאחרי הגירוש לים בחסות לפיד, ליברמן ושאר זוללי החרדים) הצלמים נעמדו בחוץ לקול השירה, וחיכו לרגע בו יוכלו לתעד, ההורה ניגש לחבורה הקשישים המצלמים, ואמר "בואו חברה, רוצים לעלות" הללו הביטו בחשש ביצור (שדיבר עברית!!!) אך חיוכו המס את הקרח, הוא רץ לבית, הסה את הילדים ואמר: ילדים האנשים הללו לא ראו בית יהודי ולא פורים יהודי, נעשה את המיטב שבידינו, כדי להאיר להם את החושך שיש להם בלב"   - הילדים, ילדי חיידר צדיקים, נענו, וכשנכנסה הקבוצה הם  עמדו נפעמים למראה של השירה, ושמחת הפורים, הם אפילו כובדו בכוס שתיה (המדריך הספרדי עוד ידע לברך, השאר כמעט שברו את הפלטות בשינים...)  - ומספר לי הרבה', "כשהם יצאו, נשמעה השיחב יניהם "וואי איזו שמחה אמיתית, לא ייאומן שכך נערים שמחים" לפתע הם ראו שההורה שהעלה אותם נמצא לידם, "תגיד" הם שאלו בעינים מקנאות, "מה זו השמחוה הזו, היא כל כך אמיתית?, "נכון" השיב האבא, "רק שהחינוך והשמחה הם לא מתחילים ונגצמרים בפורים, אלא ממשיכים ונבנים לאורך כל השנה"

זה, קידוש השם, זה, ולא הסיורים המיותרים שנזכרים לעיל!