האמת, משימה קשה לסכם עשור, הוא מורכב מכל כך הרבה חלקים...
אני אתחיל בכל זאת.
אלבום העשור:
ההתלבטות היא ללא ספק בין מי לה' אלי לבין לעולם ועד, בכל אחד מהם יש כמה שירים שעולים על אחרים וכמה שלא כבשו אותי.
כרגע הנטייה היא לבחור את 'לעולם ועד', בעיקר בגלל הרכב הקולות שקשה לעמוד בפניו. יש בו גם מגוון מעבדים ושילוב של מקהלת בוגרים, אלמנטים שמקפיצים לי את השירים והאלבום בכלל.
DVD העשור:
יבוא, אני חושבת שזה הDVD המוקפד ביותר שיצא העשור, מבחינת הבמה, הקלטת סולואים מחדש (לא הדבקה מהאלבום שמע) ועוד. אני מעדיפה DVD שמקיף הופעה אחת (טוב, שתיים) וקבוצת ילדים אחת. הקפיצות שיש במיאמי בקונצרט פשוט מציקות לי בעין, אי אפשר לעקוב אחרי השיר והילדים, כל שנייה הבמה, התלבושת והילדים משתנים. ב'בשמחה רבה' ההופעה לא מקיפה מספיק, אבל הבונוסים בdvd הזה שווים ביותר.
פספוס העשור:
יהודה גורקין – יש דברים שגם כאשר עובר יותר מעשור, עדיין מהדהדים.
השירים המפוספסים:
לא רק ילדים מפוספסים, יש גם שירים שלא קיבלו מספיק במה (תרתי משמע).
כי לך – שיר ארוך אבל מהפנט, אי אפשר להישאר אדישים מולו. בוצע רק בסוכות ע"ד כחלק ממחרוזת סולו.
תורה תבלין – מילים מדהימות, לחן שתפור למילים במדויק וביצוע מרגש. בוצע בקיץ ע"א ביחד עם מיאמי מזרח. מעניין, שגם יוסי גרין בחר להלחין את המילים האלו ואף הפיק לשיר הזה קליפ, אבל לדעתי הלחן של גרין לא משרת כל כך את המילים.
במקום להשתמש בשירים האלה בהופעות, ירחמיאל בחר את הטוב וישיש שהם יפים אבל יותר שגרתיים.
בשמחה רבה ולא בשמים היא – כמו שציין אפרים, לבשמחה רבה היה פוטנציאל של להיט, לדעתי גם ללא בשמים היא (השיר הראשון שאהבתי באט אט ולא הבנתי למה הוא ממוקם כל כך בסוף). בשמחה רבה קיבל כירוגרפיה משמימה ושניהם בוצעו בפסח ע"ה, ובהמשך ירחמיאל בחר להמשיך עם קול קול ואט אט.
מרן דיבשמיא – אחד השירים המיוחדים באלבום האחרון. הוא קיבל ביצוע של הקבוצה הקודמת, אבל זה לא בערך לביצוע של הקבוצה הנוכחית שהעלה אותו בכמה רמות.
מגן – שיר שמעלה רגשות נוסטלגיים והוא אפילו לא בוצע על הבמה.
בשאר הקטגוריות אני צריכה לגבש החלטה סופית...
