הנה פוסט מפורט ובהיר מהיום,
(אבישי, אני מזמין אותך אחת ולתמיד למצוא את ההבדלים הברורים בין זה לבין לפיד)
חלופה של העצמה (סינרגיה), בין הזהות הישראלית והיהודית - במקום עימות ביניהן.
***
כמו ברוב התחומים, גם בשאלת הדת והמדינה - כלומר שאלת זהותנו הלאומית, אנו רגילים לראות בכנסת ובשוט החקיקה, את הדרך לפתרון.
כך הפכה השאלה היסודית ביותר בחיינו, שאלת ה "מי אנחנו", למלחמת כיפוף ידיים המובילה לקיטוב ולשנאה שרוב רובו של הציבור אינו מעוניין בה.
בחייהם האישיים, מצויים מובילי המאבק בשני העולמות ואינם רואים בכך סתירה.
לליברמן, נושא דגל המאבק בחרדים, יש אישה ובת דתיות.
נתניהו מנהיגם של מחנה הימני-חרדי-דתי, הוא ליברל חילוני.
גנץ שמעיד על עצמו שהוא חובב תנ"ך, למד בנעוריו אצל הרב דרוקמן, באותה ישיבה התיכונית שבה למדנו גם השר ישראל כ"ץ ואני.
אין ספק כי כמוהם, גם אצל רובה המוחלט של החברה הישראלית, בין אם הצד הדומיננטי בזהות הוא הצד היהודי, ובין אם הוא הצד הישראלי – ישנה פתיחות ורצון להיתרם גם מן הצד השני. כלומר אין באמת בעיה של סתירה בין הישראלי ליהודי, אלא שכל אחד מעוניין לשלב בין הזהויות בדרכו.
מה שיוצר את הבעיה אצל שני הצדדים היא לא הסתירה כביכול בין היהודי לישראלי, אלא הפחד מכפיה. הוצאת יסוד הכפיה מהמשחק, אינה רק פתרון הבעיה -
הוצאת יסוד הכפיה מהמשחק, היא הוצאת הבעיה עצמה.
איך עושים זאת?
את רוב השאלות שבמחלוקת, תחבורה ציבורית ופתיחת עסקים בשבת, שמירת הכשרות, נישואים וגירושין - יש להעביר מן המרחב הלאומי (הכנסת) למרחב הקהילתי.
שם, בקהילה, יוחלט אם תהיה תחבורה ציבורית בשבת, אם העסקים ייפתחו, ואת מי העיריה מוכנה לרשום כזוג מוכר (ברית הזוגיות). כל רב יוכל לחתן כדת משה וישראל במידה ויעשה זאת על פי תקן החופות שתקבע הרבנות. כל עוסק, חברה או תאגיד, יורשו להציע שרותי שמירת כשרות על פי סטנדרט אחיד שתקבע הרבנות.
***
חינוך ולימודי ליבה.
שיטת השוברים, שיטה המחזירה את האחריות לחינוך הילדים, להוריהם, תוך שהיא מפקידה בידם שובר חינוך משמעותי מאוד, למימוש בכל מוסד ושיטה חינוכית מוכרת שיחפצו – תיצור תחרות שתעלה את הרמה החינוכית בכל הזרמים.
חזקה כי רוב רובם של ההורים, שהאחריות לחינוך ילדיהם תשוב לידיהם, ובידם השובר והאמצעים למימוש אחריותם, יבחרו בנאמר במשנה (מסכת קידושין) "חייב אדם ללמד בנו אומנות" ולא ימנעו מילדיהם את המקצועות הלימודיים שיאפשרו להם להתפרנס בבגרותם.
***
שירות צבאי
סוד גלוי הוא, שרוב חייבי הגיוס בישראל, אינם משרתים שירות משמעותי אם בכלל - וממש לא מדובר רק בחרדים.
במודל אליו אנו שואפים להגיע בהדרגה – מודל צמצום השירות הכפוי והרחבת צבא הקבע, כולם, כולל כולם, מתגייסים, מתחיילים, עוברים אימון קצר (רובאי 2) ומשתחררים בתוך שבועות אחדים. מתוך מי שרוצה להתנדב להמשך שירות, בוחר הצבא את מי שהוא באמת צריך ומעוניין בו, ומשלם לו משכורת ראויה.
***
שרותי דת ורבנות
כל קהילה תמנה לעצמה רב כרצונה. ושכרו ישולם מתוך "מס התרבות" העירוני שיהיה סוג של "מס רשות". לא רוצה לשלם? אל תשלם, אבל גם לא תהנה מהשירות הזה.
בשלב הבא, רבני הקהילות יבחרו מתוכם את רב העיר, ורבני הערים יבחרו מתוכם את הרב הראשי. הפוליטיקאים לא יוכלו להתערב.
כך, יופרד מוסד הרבנות מהפוליטיקה ויקבל מעמד עצמאי, מרומם ומאחד.
***
לסיכום:
אנו יודעים מניסיוננו כי גישה זו מוצאת עניין רב אצל שני הצדדים. מדובר ב WIN WIN קלאסי.
• גם יו"ר בהכנסת וגם ח"כ סתיו שפיר, תומכים בעברת שאלות השבת למרחב הקהילתי.
• גם ח"כ איכלר וגם אהוד ברק מדברים על צבא מקצועי.
• גם רבנים רבים וגם חילוניים גמורים, מסבירים את הצורך שבהפרדת הרבנות מן הפוליטיקה.
כולם ללא יוצא מן הכלל, ישמחו להחליט בעצמם היכן וכיצד ילמדו ילדיהם.
אנו מצויים במשבר זהות הנראה כבלתי פתיר, אך זוהי ההזדמנות לפתרון אמיתי, לא פתרון של פשרה שתמיד תתפורר אלא פתרון של סינרגיה מתוך אמון וכבוד הדדי של כל צד כלפי בחירותיו של רעהו.
כשנפסיק לאיים אחד על השני בחקיקה, נפסיק גם לפחד אחד מהשני. או אז נתחיל להתעניין אחד בשני ולהיתרם ללא חשש – כל צד ממעלותיו של רעהו.
כך ורק כך יחל התהליך של גיבוש הזהות המשותפת ונכדינו וניננו כבר לא יבינו על מה בכלל התווכחנו.
מצע זהות נמצא כאן רלוונטי יותר מתמיד.
תוקן על ידי מצדרביעי ב- 25/09/2019 09:33:09
תוקן על ידי מצדרביעי ב- 25/09/2019 09:33:37
