סיכום ביניים (זמני, עד תוצאות האמת):
1. דווקא יש מנצח ברור לבחירות. הפרקליטות וגרורותיה. לנתניהו היו 70 מנדטים בקלות בגוש על סמך הישגיו, אבל זה לא קרה בגלל שהגוף הכי חזק במדינה, שאין עליו שום ביקורת אפקטיבית משום סוג, החליט לערוף את ראשו. זה הסיפור.
על סמך אישומים מעורפלים והיסקים מאולצים, ובסיוע לחץ לא הוגן על עדי מדינה, יחד עם מערך הדלפות שיטתי, מגמתי, ומאד לא חוקי, שנועד להשפיע על דעת הקהל בצמתים קריטיים. כל זה התאפשר בקלות יחסית בזכות כתבי חצר שהם יותר דוברים מעיתונאים, ורוח גבית משורת פאנלים שבהם יש מגוון עצום של דעה אחת.
התוצאה היתה שחצי מהישראלים משוכנעים שנתניהו גנב ומושחת בלי שבדל מכל זה הוכח או אפילו נראה בר הוכחה. דיברתי עם אינספור אנשים שחושבים ש"ברור" שנתניהו אשם, אף על פי שרובם לא יודעים במה. כל המערכות האלה - מהפרקליטות דרך היועצים ועד לבית המשפט העליון שהרחיב את סמכותו לאחרונה לדיון גם בחוקי יסוד - יתעצמו עכשיו. השימוש הלא חוקי בהם יחקר בערך כמו פרשת רות דוד. ומכאן גם צמחה לנו מפלגת כחול לבן, שסיפורה פשוט: בראשית הלכה צהלה להרכין ראשה בכניעה בפני רחביה.
.
2. רק בתנאים האלה, לאחר הגיוס המלא של מערכות האכיפה כנגד ראש ממשלה מכהן, אפשר לנפח לגודל שווה לליכוד בלון אוויר חם, ברית אופורטוניסטים, שבראשה - איך לומר? עצימות אינטלקטואלית נמוכה. מישהו יודע מה האג'נדה של האנשים האלה? מה מחבר בין אחד שבא מהליכוד לאחת שבאה ממר"צ? אני לא הצלחתי להבין אפילו דבר אחד שהם מתכננים לעשות. אז איך קרטון אריזה ריק קיבל 32-4 מנדטים?
היו רק שני דברים שחיברו בין כול האנשים האלה:
א. הרצון בכיסא (או בניסוחו ההפוך: רק לא ביבי).
ב. הכניעה מראש בפני אדוני הארץ האמיתיים: פרקליטות, יועמ"שים ובית המשפט. הקשבתי לנאום הראשון שנכתב לגנץ וזה היה הדבר היחיד שנאמר שם באופן מודגש ומפורש, תחת הסיסמא הגנה על שלטון החוק. כבר אז הלכו לקנוסה. זה היה רגע הלידה, וזה היה התנאי לזה שמיזם בלי תוכן יזכה להוולד בלי קושי: בזה הובטח שחשרת ענני החשדות, שהלכה והצטברה מעל ראשי המפלגה, עננה שבשום הקשר לא ברור למה היא לא חמורה לפחות כמו, אם לא יותר, מהחשדות כנגד נתניהו, העננה הזאת תזכה להתעלמות גמורה כמעט - חסינות שלמה מחקירות, ודחיקה לשולי הסיקור. מכרזים תפורים של המימד החמישי, חוק ישראל היום, ביריונות, איומים, מסמך הרפז, סיקור אוהד תמורת הצבעה בעד החוק (שנתניהו לא הצביע בעדו), רכילות על התנהגות מינית שלו עסקה באיש ימין היתה פותחת מהדורות, אפילו איזה מיטו קטן - שום דבר. כחול לבן כמו שאר השמאל, כמו השותף של אפשטיין, החוקר הנודע של קרן וקסנר - לכל אלה יש חסינות שחמגשיות יכולות רק לחלום עליה.
כל מה שצריך היה כדי שהבלון הפורח ימריא על אוויר חם, הוא להבטיח לאדוני הארץ האמיתיים שלא יפריעו את שנת הצהריים שלהם. "נגן על שלטון החוק" - כלומר על מעמדם של אוכפי החוק, מעל החוק. זה היה הדיל, ועכשיו אי אפשר יהיה לשבור אותו. זו קונסולידציה של כוח המדינה בידי פקידיה, שתוכל עכשיו להמשך בזמן שאתם תצפו בבובות של פוליטיקאים משתתפות במחזה הסחת דעת בקדמת הבמה.
.
3. כי על אף ההתקפה של מנגוני אכיפת החוק על הצדק ועל הדמוקרטיה, למרות כל התותחים וכל הליכלוכים, ולמרות התגייסותה הכמעט מוחלטת של העיתונות המתרפסת - עדיין לימין היה רוב. זה הימין שביקש להשיב שפיות למערכת, לשקם בלמים ואיזונים ולהזכיר לאוכפי החוק שהחוק חל גם עליהם, לפקידים שהם עובדים אצל השרים, ולא להפך, לשופטים שהם לא יכולים לשכתב את החוק, ובטח לא את החוקה, ועוד כמה דברים שבדמוקרטיה שפויה הם טריביאליים. ולמרות הכל, הוא עדיין הרוב. שזו עדות לשפיות ולשיקול הדעת של רוב הבוחרים הישראלים. אבל אז קרה דבר חמור מאד:
4. נוכל פוליטי חסר מצפן וחסר מצפון, רימה את בוחריו. חמישה מנדטים שהיה ברור לכולם שהם שייכים לימין, נגנבו אחרי הבחירות, ושלחו את כולנו לעוד סיבוב.
כל זה היה מספיק כדי להזהיר את מי שעיניו בראשו שאסור להצביע לאיש הזה. אבל לא לכולם עיניים. ונמצאו מספיק אנשים שיתנו את קולם לאדם מסוכן, על סמך ההנחה המופרכת שהוא פתאום הצמיח מצפון ועקרונות.
ועכשיו, מצביעי ליברמן היקרים, הכנסתם בכוחות מוגברים פלוגת ח"כים שנשלטת על ידי ג'וקר שאין לצפות שום מהלך שלו, אלא אולי על סמך חיבתו למרטין שלאף איל הקזינואים. שזה אחרי הכל מטאפורה נהדרת להימור הפסיכי שלכם נגד הבית. אבל זה לא קזינו של שלאף. ופה הבית מפסיד. אז תודה לכם.
זה מעבר לימין ושמאל, בקונסטלציה הזו זה נזק מערכתי ליציבות השלטון, והוא מקרין גם כלפי חוץ. כל השחקנים האחרים בזירה הבינלאומית יכולים להניח שהפכנו למשהו כמו איטליה, ולכן שאפשר מרגע זה לכפכף אותנו בשעת הצורך.
.
5. שיטת הבחירות שלנו היא בלתי אפשרית וצריך להחליף אותה בדחיפות בכזאת שמייצרת גושים, לא כזאת שהופכת את הגושים יותר ויותר תלויים בקבוצות מיעוט ואנשי שוליים קפריזיים, ועוד גרוע מזה ביזמים פוליטיים שמשחיתים קולות ולא עוברים את אחוז החסימה.
.
6. בבלאגן המדכדך שנוצר, יש שאדם מתפתה להתנחם בזה שלא באמת יש לנו דמוקרטיה, ושהבחירות, אחרי הכל, לא באמת חשובות. ההגה האמיתי של הספינה הרי נמצא מתחת לסיפון, ו"שומרי הסף" אוחזים בו, בזמן שדיירי הספינה מצטלמים עם הרפליקה שליד החרטום, על רקע הים הכחול, בחברת פוליטיקאים המפליאים לסובב במיומנות צעצוע עץ שאינו מחובר לדבר.
.
