הדרך הקלה לעודד גברים חרדים לעבוד - הפסקת הפינוק לחילונים

החילונים צריכים לוותר על הדרישה למעונות יום בחינם ■ ב2014 נקבע כי רק ילד ששני הוריו עובדים יוכל להתקבל למעון מסובסד, ושיעור הגברים החרדים שדיווחו על עבודה זינק ב70% ■ ממשלת נתניהו והחרדים שקמה ב-2015 חיסלה את הניסוי המוצלח

התשלום עבור מעון יום מסובסד על ידי המדינה הוא כ2,000 שקל בחודש לפעוט, ו2,600 בחודש לתינוק. סכום זה נתון לשינויים והנחות בהתאם למצבה הכלכלי של המשפחה, לפי החישוב של הכנסה לנפש למשק בית — ובהתאם למספר הילדים שיש לאותה משפחה במעונות יום מסובסדים במקביל.

כך, למשפחות עניות ומרובות ילדים יש אפשרות לשלם רק 650 שקל בחודש למעון יום לילד, או 850 שקל לתינוק — חיסכון של כ1,500 שקל בחודש עבור כל ילד. זהו חיסכון עצום, ממש "להיות או לחדול" עבור משפחות עניות ומרובות ילדים, בעיקר משפחות חרדיות.

הבעיה העקרונית אינה רק בהנחה הניכרת שמקבלים החרדים במעונות היום המסובסדים של המדינה. מעונות היום נמצאים בפיקוח של משרד העבודה והרווחה, משום שהם הוקמו כחלק מהמאמץ של המדינה לעודד נשים לצאת לעבוד, אי־אז בשנות ה50, כדי להפוך את משקי הבית בישראל לכאלה שבראשם שני מפרנסים במקום אחד בלבד. בשל כך, התנאי שהוצב לצורך קבלה למעון מסובסד הוא שהאם עובדת.

בעשרות השנים שחלפו מאז נהפכה ישראל למדינה שבה שיעור תעסוקת הנשים הוא מהגבוהים בעולם. למעשה, שיעור התעסוקה של נשים יהודיות־חילוניות הוא השני בעולם המפותח — אחרי איסלנד — וגם הנשים החרדיות עובדות בשיעורים גבוהים מאוד.

מי שאינם עובדים הם הגברים החרדים, עם שיעור תעסוקה מגוחך של כ50%, לעומת 87% תעסוקה אצל יהודים שאינם חרדים. משום שהמחוקק לא התנה את הקבלה למעונות יום מסובסדים בתעסוקת האבות אלא רק בזו של האמהות — משקי בית חרדיים שיש בהם מפרנסת יחידה ממשיכים ליהנות מהסבסוד ומההנחות במעונות.

כך החברה החרדית מנצלת לרעה את רוח החוק. מי שהבחין בכך היה שר האוצר לשעבר, יאיר לפיד. ב2014, בעת כהונתו, שונו הקריטריונים של הקבלה למעונות היום המסובסדים ונקבע תנאי של תעסוקת שני ההורים. התוצאה היתה מדהימה: באותה שנה נרשם זינוק של 70% במספר האבות החרדים עם ילדים במעונות יום, שדיווחו כי הם עובדים.

אמנם זרוע התעסוקה של משרד הכלכלה לא ידעה לומר אם הזינוק נבע מהצטרפות של 70% מהאבות החרדים לשוק העבודה — או שמא מדובר באבות חרדים שכבר עבדו קודם באופן לא־מדווח (ב"שחור"), ובעקבות שינוי תנאי הקבלה החלו לדווח על עבודתם.

בכל מקרה, מדובר בהשפעה חיובית ביותר מבחינת המדינה, שבאמצעות שינוי קריטריון יחיד הצליחה להניע גברים חרדים לעבוד או לפחות לדווח על עבודתם ולשלם עליה מסים.

ניסוי מוצלח — וחד־פעמי

ואולם הניסוי המוצלח היה חד־פעמי: זמן קצר לאחר מכן פירק ראש הממשלה בנימין נתניהו את השותפות שהיתה לו עם יאיר לפיד, הקדים את הבחירות לכנסת ה𔂾, ולאחר ניצחונו ב2015 חתם עם המפלגות החרדיות על הסכמים קואליציוניים שביטלו את התניית הקבלה למעונות מסובסדים ביציאה של האבות החרדים לעבודה. התוצאה: דעיכה בהצטרפות של גברים חרדים לשוק העבודה.

כך הוחמצו ההשלכות הרות הגורל של הניסוי, שלימדו אותנו שהחרדים מגיבים לתמריצים כלכליים, ושאם המדינה תתחיל להתנות את קבלת הסיוע הממשלתי ביציאה לעבודה (קריטריון של מיצוי כושר השתכרות, שני בני הזוג עובדים או מחפשים עבודה) — ניתן לשנות את פני החברה החרדית ואת פניה של ישראל כולה.

הסבסוד למעונות, ששוויו אלפי שקלים בחודש, הוא תמריץ אדיר לעידוד יציאה לעבודה של גברים חרדים, ודי בו כדי לחולל מהפך היסטורי בהרגלי האי־עבודה בחברה החרדית (במקביל לטיפול במתווה הגיוס).

וכאן אנחנו מגיעים לדרישה ההרסנית של הציבור החילוני דווקא, שהמדינה תספק מעונות יום בחינם לכולם. דרישה זו, אם תתממש, תעלה 15-20 מיליארד שקל בשנה — לעומת 1.2 מיליארד שקל בשנה שהמדינה מוציאה כיום על סבסוד מעונות יום ל25% מהילדים בגילאי 0-3. חמור מכך: היא מחסלת את היכולת להניע גברים חרדים לעבוד.

אם מעונות יום יהיו בחינם לכולם, יאבד המנוף האדיר לשינוי פניה של החברה החרדית ומי שייפגעו מכך יותר מכל הם החילונים. אם החרדים לא יונעו לעבוד בשלב זה, שבו הם כבר 12% מהאוכלוסייה (ויהיו 32% עד 2065) — לחילונים אין עתיד בישראל בכל מקרה. לכן, כדאי להתחיל להבין מהו סדר העדיפות החשוב יותר.

הבעיה לא תיפתר עם מעונות חינם לכולם

בעולם אין כמעט מדינות שמספקות חינוך חובה חינם מגיל 0. במרבית המדינות מדובר בחינוך מבחירה, והיקף הסבסוד שלו חלקי — בהתאם למצבה הכלכלי של המשפחה. גם מחקרים כלכליים, שלימדו על החשיבות העצומה של חינוך איכותי בגיל הרך להמשך ההתפתחות לאורך חיי הילד, דיברו בעיקר על ילדים ממשפחות חלשות — לא כאלה ממעמד הביניים, שיכולות לקנות לילדיהן חינוך איכותי בכל מקרה.

בישראל, רק 25% מהילדים בגילאי 0– נמצאים במעונות מפוקחים, שהיקף הסבסוד הממוצע שלהם הוא 40%. הבעיה במעונות הללו היא האיכות הירודה שלהם — היחס בין מספר אנשי הצוות לילדים הוא מהגרועים בעולם, וההכשרה של אותם אנשי צוות גרועה ביותר. ברור שהמדינה חייבת לשדרג את איכות המעונות המסובסדים — וברור גם כי עליה לפקח על איכות המעונות הפרטיים: 75% מילדי הגיל הרך נמצאים במסגרות שאינן מפוקחות כלל, והכאוס חוגג.

ואולם הפתרון אינו יכול להיות בניית מעונות בחינם לכולם. מהלך כזה, שאינו אפשרי בגלל העלות האסטרונומית שלו, יביא בעיקר להגדלת מספר המעונות — ככל הנראה על חשבון שיפור איכותם. מדיניות כזו גם תעודד ילודה, וזאת בזמן ששיעור הילודה בישראל הוא הגבוה ביותר במדינות המפותחות (ממוצע של 3.1 ילדים לאישה ושבעה ילדים לאישה חרדית — לעומת ממוצע 1.7 ילדים לאישה ב–OECD). על הדרך, המדיניות גם תעודד את המשך האי־עבודה ההרסנית של הגברים החרדים. אין בכך כל היגיון.

לא בכדי כתבו בבנק ישראל לפני כחודש, בדו"ח שעסק ב"העלאת רמת החיים באמצעות העלאת הפריון", כי יש להימנע ממדיניות של מעונות יום חינם לכולם. אין הכוונה להפיכת השירות במעונות היום, ובוודאי המימון הציבורי, לאוניברסלי... התועלת המחקרית המוכחת של מסגרות חינוך לגיל הרך היא בעיקר לאוכלוסיות חלשות, ולכן הכלי צריך להתמקד בהנגשת מערכת איכותית לאוכלוסיות אלו". ואם מישהו מתקשה להבין רמזים, הוסיפו בדו"ח כי "חשוב שהסיוע הציבורי יעוצב בצורה שאינה פוגעת בתמריצים ליציאה לעבודה של ההורים, ובמסגרת זו ייבחן מיקוד ההקצאה של הסבסוד הציבורי במערכת הקיימת".

בקיצור, בבנק ישראל מאמינים שהקריטריונים הקיימים — אלו שמאפשרים למשפחות בלי אב מפרנס להתקבל למעונות מסובסדים — צריכים להיבחן מחדש.

היחידים שצריכים להיות זכאים למעון יום במימון של המדינה הם ילדים ממשפחות חלשות, שבהן שני ההורים עובדים. אם הרוב החילוני יתפנק וידרוש סבסוד במעונות היום לכולם, לממשלה לא תהיה ברירה כנראה אלא להיכנע — והדבר עלול לעלות לחילונים ביוקר. אם קבלת סבסוד במעונות היום לא תותנה ביציאת שני ההורים לעבודה — גורלה הכלכלי־חברתי של מדינת ישראל ייחרץ. בכל תרחיש, על התנאי הזה אסור לוותר.

_________________