*אמש התקיים ערב נשים מרגש לנשות קהילת "גור תורה"*
בכניסה, קיבלה כל משתתפת "ספר תחינות" הלוא יש כל כך הרבה על מה לבקש ולהתפלל. בתוכו הודפס מכתבו של מורנו מרן ראש הישיבה מגור לכבוד המעמד.
לצד שולחנות ערוכים התקבצו בנות כל שולחן, מכרות ושאינן, כולן הרגישו משפחה - אותן חוויות, אותן התמודדויות. אותו כאב ונחישות.
את הערב הנחתה *הרבנית חוה וקסלשטיין, א"ח להרב שליט"א*. מי כמוה, שנתנה חלב ודם בשביל האמת והתורה, ראויה להנחות ערב כזה.
לב כולן התמלא ושמח עם *הגב' ביין* שסיפרה כי מתחילה מחר עבודה חדשה, היא מורה מוערכת לאנגלית ולא נשארה מובטלת הרבה זמן.
נשים מאושרות סיפרו על הבחורים שלהן, שמצליחים בישיבה, שזורחים מאושר בגלל לימוד, שקיבלו טעם חדש בתורה.
*הרבנית, א"ח למורנו מרן ראש הישיבה מגור,* פתחה בדברים קצרים וקולעים, על שבט מנשה, שאת קרבן נשיאו קוראים בזאת חנוכה. כשביקשו בני גד וראובן להשאר בעבר הירדן, השאיר איתם משה גם את חצי המנשה. ברגע שחצי שבט כאן וחציו בארץ, יהיו קשרים. שבט אינו יכול להפרד. יבואו מפה לשם, יתחתנו, יסעו לשמחות, ידברו. והמסר היה ברור מאד - שבט מנשה מסמל את האחדות הזאת, את העובדה שגם אם נהרות זורמים בינינו, אנו רוצים לחיות בשלום, אנו מזמינים בשמחה כל אחד, ומשתדלים לראות כל אחד מעלת חברינו, כפי שחתמה הרבנית אלתר, ולא חסרונם.
*הרב ישראל לוין,* אצלו לומדות כיום עשרות בנות מצויינות שנזרקו או נמלטו מסמינרי גור, הרחיב על מעלת האשה היהודיה. סיפר על הרה"ק מקאסוב שאמר לחסידו: שטיא, אשתך מבקשת חצי עוה"ב שלך? הרי היה עליך לבקש ממנה מחצית עוה"ב שלה!
על מסך הוקרנו ההסרטות מכינוס הקהילה בתמיר ביום חמישי, בהן עמד *מרן ראש הישיבה מגור* על זכותן של נשים בתורה. כאן נשים לא רק 'ממתינות לבעליהן' ולא רק 'שולחות ילדיהן' - הן בונות בעצמן, בכוחן ובמסירותן, את בי הכנישתא.
בתוכנית אמנותית הועלה סיפורו של אחז מלך יהודה, התינוק ששרד ממלכות בית דוד, וגדל בבית ה', בבית קודש הקודשים. סבתו המרשעת עתליה, המלכה, הצליחה לפגוע בכל אחיו ואחיותיו, אבל אל בית ה' לא הגיעה.
*המורה גולדברג בתו של הרב החסיד ר' נחום קרנביסר-מנאמני ביתו של מרן הבית ישראל זצ"ל* הפליאה לרגש את הקהל בתוך התוכנית, בדברים אודות החלום לגדל ילדים בבית ה'. סיפרה על הקושי הגדול, שרק מתוכו יכול לצמוח בניין של אמת, כמו לוחות שניים, שניתנו רק אחרי שהראשונים נשברו וסחפה את כולן עם הומור לבבי אודות "חברותיה" לשעבר המתעלמות ממנה והציעה דרכים משעשעות כיצד לדון לכף זכות את אותן נשים.
תחושת השליחות הלכה והעצימה, כאן בונים קהילה חדשה ולכל אחת ואחת יש חלק בבנין.
נשלח מהאנדרואיד שלי
