*מ"יוזמת שלום" ל"תכנית ההתנתקות". איך זה קרה?!*
◇השתלשלות האירועים כהווייתן◇
◇ ביום רביעי בלילה - מתרחשת התפתחות דרמטית. בני האדמו"ר ישבו למפגש בארבע עיניים עם אחי ראש הישיבה.
כביכול, לא עוד "עסקים כרגיל" וטיפול מקומי בסוררים. אלא הכרה רשמית של המערכת בבעיה.
בני האדמו"ר מדברים נוסטלגיה מהמתיחות בתקופת הפני מנחם מול האדמו"ר הנוכחי. הם גם מציגים הקלטה בה הראש ישיבה מתבטא נגד שיטת הלימוד של היום. ועוד טענות מהסוג הזה.
הרי"ד והרד"ח מנסים לקחת את השיח לצעדים אופרטיביים יותר. מסבירים כי נוסטלגיה לא תועיל כעת, והקלטות סתר שהוצאו במרמה לא יפריעו להחלטות פומביות.
בני האדמו"ר מעלים את סוגיית השטיבל באלקנה והמנין בשמחת תורה והרי"ד והרד"ח מסבירים שאין לראש ישיבה איפה להתפלל, להבטחה שניתנת שלא יאונה לו כל רע, הם מסבירים שראש ישיבה לא חרד על עצמו אלא מחפש פתרון לאותם אברכים נרדפים שחוששים להיכנס לבית המדרש. בכל הנוגע לעליית כל הנערים וכיבודים בכלל, ראש הישיבה מוכן לוותר ככל שיצטרך, הם מבהירים. הוא מוכן גם להתחייב שלא לערוך בשבתות סעודה שלישית אם יש טיש בבית מדרש וכל כיוצא בזה.
הריד והרדח מעלים את שתי הדרישות מצידם.
1. להציג פתרון למנגנון יעיל שימנע טרור.
2. לאפשר לרוצים ללמוד בעיון לעשות כך. בתוך ישיבת גור או מחוצה לה לפחות ללא רדיפות, הרעיון למגמה בעיון בתוך גור נשללת, והדיון נסוב על הרדיפות אם היו, הרי"ד מזכיר סיפורים מוכרים שאירעו.
שוב, אין החלטות מעשיות. לסיום מסכמים כי כל צד יעשה חושבים, *ומחליטים שלא ייעשה שום צד מבלי לעדכן צד את רעהו.* חשוב לזכור את ההחלטה הזו להמשך.
◇ יום חמישי לא נמשכים המגעים מלבד גישושים בערוצים עוקפים על פרטים שונים. הריד והרדח מסכמים עם ראש הישיבה על פגישה דחופה לגיבוש קווי יסוד לטיוטה ראשונית.
בדיעבד מתברר כי בלילה התקיימה אסיפה טעונה בבית האדמו"ר וההחלטה נעה לכיוון של "לנתק" את ראש הישיבה ואנשיו מקהל אנ"ש. אך הדברים עדיין לא סופיים.
◇ יום שישי. הרדח עולה לבית ראש הישיבה לסגור עניינים להסכם ראשוני. הם לא יודעים מהאסיפה.
לא חולף זמן רב וישנם דיווחים שכל היוזמה לשלום נגנזה.
כעבור שעה הראש ישיבה מתבשר על הודעת "ההתנתקות" לשטיבלאך שתופץ הערב, אין הסכם, חבל על המאמץ.
איש לא מעדכן את הריד והרדח. ההחלטה חד צדדית לגמרי. הם מתבשרים על כך עם ראש הישיבה ממקורותיהם שלהם. החלטת האסיפה לפעול במשותף - לא החזיקה מעמד יותר מיממה ומספר שעות. הדרישה למניעת הטרור והישיבות לא נידונה ולא הוצע מאומה בנידון.
◇ בהמשך א"ב זילברברג עם ר' נחמיה פונים במפתיע ישירות ליוזפא רוזנברג והצעה בפיהם. יבוטל המניין בשמחת תורה ואחרי החג נשב על הסכם שלום כדבעי.
יוזפא עונה על אתר - אבטל מיד את ה'שמחת תורה' אבל מי ערב לשלום אחרי החג? והוא מציע מיד, אבוא לשבת חוה"מ לבית מדרש, ארכוש כיבוד כלשהו - גלילה - והיה ואעבור את זה, בזאת נדע כי פניכם לשלום ונבטל הכל.
התשובה של אב"ז היתה מיידית "לא בא בחשבון". הרעיון נפל.
◇ בהמשך לאחר שהודעת "ההתנתקות" כבר מתפרסמת, מגיעה "דרישה" חד משמעית ללא מו"מ לראש הישיבה דרך הרי"ד לבטל את השמחת תורה ללא תנאים! הטיעון הוא (למול ההסברים שהוצגו ברביעי) שהמניין בשמחת תורה כוונתו לערוך "הכתרה" לראש ישיבה ובדין שיבוטל.
התגובה של ראש הישיבה - לא הכתרה ולא בדומה לה, אלא מניין לאנשים שחוששים להיכנס לבית המדרש.
הדרישה ממשיכה בליווי הוכחה. במניין בשמחת תורה יובאו
* כסאו של הפנ"מ
* הסטנדר שלו
* ספר התורה המיוחס
* טלית עם עטרה
הכל לצורך ההכתרה...
הראש ישיבה והריד לא ידעו אם לצחוק או לבכות. מישהו בודה מעשיות מליבו ומחייב אותנו לפיהן... הם הגיבו בהבטחה בפה מלא כי לא היתה ולא תהיה כוונה להכתרה. ובאשר למניין הם מחכים מליל חמישי לפתרון בתוך כל עיסקת השלום שפרחה והלכה. השיחה הסתיימה ללא מענה.
עד כניסת השבת המשיכו לעבור הודעות ואיומים חד צדדיים על הדרישה לבטל את המניין, ללא מתן אפשרות לתגובה או מו"מ כלשהו, (מה שיהפוך בפי הלבלרים בהמשך ל"נסיונות לשלום עד הרגע האחרון") כל זה - חשוב לזכור - לאחר שהודעת "ההתנתקות" כבר אצל גבאי גור בכל הארץ.
◇ המסקנה המתבקשת: לא שלום ולא יוזמה היתה כאן. אבל היה כאן נסיון להטלת מסך עשן להכנעת ראש הישיבה בתמורה לאי אלו כיבודים והבטחות.
הדרישות שהועלו לא זכו לדיון רציני, ומשנוכחו לדעת כי בני הפני מנחם רציניים בכוונותיהם למו"מ אמיתי. התבטלה "היוזמה" וחזרה הדרך הישנה והאהובה של טרור חרם ו"ניתוק" מקהל אנ"ש.
◇ בקרב אנשי ראש הישיבה ש"נותקו" מקהל אנ"ש, עברה שבת תחת הלם מחד גיסא, ושמחה של התרת הספיקות מאידך גיסא. המצב ללא הכרעה בחודשים האחרונים היה בלתי נסבל, אך ראש הישיבה הצהיר שלמרות הכל הוא לא יפלג ו"ויתנתק" ויגרום למחלוקת. כעת הוא "נותק" בעל כרחו.
לא נוספו שום גינוני כבוד ולא השתנה מאומה בסדרים הרגילים. העממיות הפשטות והשקיעות בתורה ממשיכים כרגיל, דגש מיוחד ניתן בשבת לחיזוק מידת השתיקה והסבלנות מול רדיפות, לצד מאמץ לוודא העדר סממני רביסטווע וכדומה. תפילת הדרך נאמרה שם בכוונה גדולה.
בתקווה לקיום הייעוד *"בשובה ונחת תוושעון* ".
https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=1569069163234847&id=992262017582234&__tn__=K-R
