ב-1958 טען מזכיר איחוד הקיבוצים והקבוצות בהרצאתו על התנועה הקיבוצית במדינה ש"דרושים חצי מיליון חקלאים למען השגת עצמאות כלכלית וחברתית". המזכיר מסביר שהחקלאות "הוא הבסיס הראשון לכלכלה בריאה". מה שמדהים במשפט הזה הוא שזה לא טענה של חקלאי מסוים, אלא המדיניות המוצהרת של ממשלת ישראל דאז - לנתב את הכלכלה הישראלית כך שתהיה מבוססת על החקלאות. הבעיה במדיניות זו שלחקלאות הישראלית כמעט ולא הייתה לה יתרון יחסי בתחום ונזקקה לתמיכות ממשלתיות ולהגנות בפני יבוא חופשי שנמשכות עד היום כדי להמשיך לשרוד.
עוד נקודה מעניינת שמצאתי בכתבה הזו הוא הבוז "הבן-גוריונית" שנרמזת מצד הדובר כלפי הערים. לדעת הדובר "המשבר הפוקד את התנועה הקיבוצית לא בא מסיבות חברתיות, או רעיוניות, אלא הוא רואה בו בריחה מעבודה קשה ואפורה, מן הבדידות שבכפר - אל האורות הנוצצים שבעיר". בסרט 'בן-גוריון, אפילוג' אומר בן-גוריון שהוא מתנגד לערים גדולות - "הן לא טובות לאנושות". למעשה, מה שרואים כאן זה את התחרות בין עבודה בחקלאות בכפרים לעבודה בתעשייה בערים ואת הניתוק המוחלט של מפלגת מפא"י מהמתרחש בעולם. בשלב זה של ההיסטוריה (בשנת 1958) ניצחון העיר על הכפר כבר הושג - רבים נהרו אליהן כי הן הבטיחו להם חיים טובים יותר, בריאים יותר ואפשרויות תעסוקה חדשות, כולל אפשרויות לעסקים, ידע, אמנות, תרבות ועוד. ואכן מהמאה ה-19, בעקבות המהפכה התעשייתית חלה עלייה ניכרת בעזיבת הכפר לטובת העיר וכבר בראשית הקמתה של ישראל רוב התושבים במערב חיו בערים.
עכשיו נחשו באיזה שנה נאמר המשפט הבא: "היכולת שלנו כמדינה עצמאית לספק לתושבים שלה מזון טרי: ביטחון תזונתי. כל מדינה חייבת להיות מסוגלת לספק את המזון שלה בעצמה, ללא תלות ביבוא. מה יקרה במצב של מלחמה? אסונות טבע? מצור ימי?"
אם חשבתם שהמשפט הזה נאמר ב-1958 אז אני לא מאשים אותכם. המשפט נאמר ב-2019 על-ידי דובי אמיתי (יו"ר התאחדות האיכרים). ומה מיוחד במשפט הזה? שלססמות כאלה אין תאריך פג תוקף. היום הניסיון מלמד אותנו שלא "דרושים חצי מיליון חקלאים" כדי לספק מזון לשני מיליון תושבים (גודל אוכלוסיית ישראל ב-1958), אלא שבשנת 2019 חמש עשרה אלף חקלאים המספקים מזון לתשעה מיליון תושבים הם יותר מדי (לא מעט מהחקלאים בישראל ממשיכים לשרוד רק בשל סובסידיות והגנה מהממשלה). היום אנו גם יודעים את הנזק הכלכלי שמטילה מדיניות ההגנות הייחודיות בענף החקלאות (באמצעות תמיכה במחירי שוק, הנעשית ע"י הטלת מכסי מגן על יבוא, קביעת מכסות ייצור, פיקוח מחירים ומחיר מטרה) שמוביל לכך שמחיר תוצרת חקלאית בישראל גבוהה בממוצע בכ-16% בהשוואה לעולם ושהמחירים בענפי החלב, הגבינות והביצים שהם הענפים בעלי הפיקוח הממשלתי ההדוק ביותר, גבוהים ב-68% מהממוצע במדינות ה-OECD וב-73% מהממוצע במדינות האיחוד האירופי.
מדברים כלכלה
נשלח מהאנדרואיד שלי
