|
|
| נשלח ב-31/10/2019 21:53 |
 |
| |
אני מקביסט ששוקמתי בעזרה למרפא, אספר את האמת על ''הדרת נשים'' של הרב פירר
בס''ד ראשית כל, לא קל לי לשבור את הבטחתי לעצמי לא לכתוב בפורום. אבל, עת לעשות לאמת, הפרו שתיקותיך. שנית. מי ממכרי כאן, שיהיה מחר או בימים הקרובים באיזור בית עזרה למרפא, יש לי בקשה קטנה, שתובא בהמשך. תודה. שלישית. אני יודע שאעשה לעצמי אאוטינג בכתיבתי על סיפורי האישי, אך כנ''ל, עת לעשות... אז כך: חליתי לפני כך וכך שנים, ולצערי זה גרם לנכות לא קלה. שכלל שיתוק ברוב צד שמאל, עין נפתחת ונסגרת מתי שהיא רוצה. גמגום, וריר נוזל מפי ללא שליטה, ואיבוד זכרון. אחרי נסיונות שיקום ואשפוזים רבים, שלא צלחו, המליצו לי על עזרה למרפא. אמרתי לעצמי: מה בדיוק יכולים לעשות בשטיבלאך הבעלזאי בב''ב לעשות, מה שהשיקום בבתי החולים הטובים בארץ לא הצליחו?! אז ''הטרחתי'' את עצמי לאינטייק (שתואם תוך ימים בודדים, ללא התערבות עסקנים , פרוטקציות, או של הרב פירר עצמו שייעץ לנו בנושא החולי). אז, כאמור ציפיתי לדוסיאדה, ומומחים מוסמכים מהפקולטה לקפה בכוילל עלום. ו... כשהגעתי, קיבלה את פני פקידת קבלה חרדית מטופחת ונחמדה, שהובילה אותי לחדר השיקום, שהוסב לשעה קלה לחדר צוות, מכיוון שבימים ההם המקום היה פצפון, וכל סנטימטר נוצל למטרות רבות. ובחדר... רוב נשי, שלא לומר סמולני חילוני, סרוג אחד, ומנהלת הצוות חרדל''ית. כאילו, איפה הקוגעל בשטיבל שציפיתי לראות?! היאך הרב פירר מכניס אנשים לא חרדים, ועוד רוב נשי לתוככי ב''ב עיר הקוטג'?! ובכן, הציוד לפיזיו היה די פרימיטיבי, לעומת הציוד בשיקום בביה''ח שהייתי. לא היה חדרים נפרדים לריפוי בדיבור וכד'... אבל... המקצועיות והיחס האנושי שחלחל ''מלמעלה'', ירד עד לאחרון העובדים. היינו ב2 חדרים ''גדולים'', אחד לגברים השם ירחם, ואחד לנשים, שבו היה גם המטבח השיקומי (איך, איך נתנו דוקטורט לשם כבוד לבן אדם סקסיסט שהעיז לשים מטבח אצל נשים?!), והפלא ופלא, כל מטופל בין זכר ובין נקבה. בין יהודי, ובין ערבי (ואתם בטח יודעים כמה אני ''אוהב'' ערבים) בין חרד, ובין אוכל שפנים, קיבל את מלוא הטיפול באהבה ובמקצועיות. ולמה חשוב להדגיש את המקצועיות שוב ושוב? כי כנ''ל לא היה מקום לטפל אחד על אחד, ויחד עם זאת דיברנו המטופלים עם המטפלים, אופסססס רוב המטפלות בנחת ובשקט, ולא היה שום שטיבלאך בעניין המקצועיות. סיכום ביניים: הייתי בשיקום 9 ירחי לידה, שבסופו יצאתי על הרגליים, רץ, ולא רק הולך, ללא גמגום, העיין חזרה לתפקד, ולימדו אותי טריקים איך לזכור דברים. השיא היה כשבאזור פורים באתי למטפלים, ואמרתי להם שאני רוצה להפתיע את משפחתי בליל הסדר, בללכת ללא מקל. הם ''הרגו'' את עצמם כדי לעזור לי להגשים את ההפתעה, וכששאלתי ''בתמימות'' בליל הסדר את ילדיי היכן המלח, והתשובה הייתה , נביא לך מהמטבח, ואני אמרתי: לא, אני יביא, קמתי והתחלתי לצעוד, נעשה שקט, הסתובבתי אליהם, וכולם בוהים בי עם עיניים פעורות , ופה פתוח, והם ''גמגמו'', אבא... אתה.. הרגע... הלללכככתתת ללא מקל. אז תודה לכל עזרה למרפא, ובייחוד למיילך פירר. אהההה. הכי חשוב: אגורה שחוקה לא לקחו, ולא ביקשו מאףףףףף אחד!!!!! סוף דבר: במסיבת השחרור המסורתית של מסיימי השיקום, רציתי לתת חוץ מהמתנות השיגרתיות, גם, משהו מהלב. וזה היה שיר שכתבתי על בסיס המילים של ''אילו הוציאנו ממצריים''. וכאן אני חוזר למה שביקשתי בראשית הפוסט המגילתי. מי שיכול לבקש מהם את השיר שכתבתי, כדי שאוכל לפרסמו, ושיראו מה בן אדם אחד עם האימפריה שבאה מאהבה, עשתה, מה שהמשוכללים והמתוקצבים ביותר, לא הגיעו. זהו: אני חוזר לשתיקתי. שאו ברכה, ותהיו בריאים. ושלא תצטרכו את פירר. שלכם: מקביסט! נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2019 22:59 |
|
| |
מחמם את הלב. שהקב"ה יתמיד בריאותך.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2019 23:09 |
|
| |
momeir
| מקביסט כתב: |  | בס''ד ראשית כל, לא קל לי לשבור את הבטחתי לעצמי לא לכתוב בפורום. אבל, עת לעשות לאמת, הפרו שתיקותיך. שנית. מי ממכרי כאן, שיהיה מחר או בימים הקרובים באיזור בית עזרה למרפא, יש לי בקשה קטנה, שתובא בהמשך. תודה. שלישית. אני יודע שאעשה לעצמי אאוטינג בכתיבתי על סיפורי האישי, אך כנ''ל, עת לעשות... אז כך: חליתי לפני כך וכך שנים, ולצערי זה גרם לנכות לא קלה. שכלל שיתוק ברוב צד שמאל, עין נפתחת ונסגרת מתי שהיא רוצה. גמגום, וריר נוזל מפי ללא שליטה, ואיבוד זכרון. אחרי נסיונות שיקום ואשפוזים רבים, שלא צלחו, המליצו לי על עזרה למרפא. אמרתי לעצמי: מה בדיוק יכולים לעשות בשטיבלאך הבעלזאי בב''ב לעשות, מה שהשיקום בבתי החולים הטובים בארץ לא הצליחו?! אז ''הטרחתי'' את עצמי לאינטייק (שתואם תוך ימים בודדים, ללא התערבות עסקנים , פרוטקציות, או של הרב פירר עצמו שייעץ לנו בנושא החולי). אז, כאמור ציפיתי לדוסיאדה, ומומחים מוסמכים מהפקולטה לקפה בכוילל עלום. ו... כשהגעתי, קיבלה את פני פקידת קבלה חרדית מטופחת ונחמדה, שהובילה אותי לחדר השיקום, שהוסב לשעה קלה לחדר צוות, מכיוון שבימים ההם המקום היה פצפון, וכל סנטימטר נוצל למטרות רבות. ובחדר... רוב נשי, שלא לומר סמולני חילוני, סרוג אחד, ומנהלת הצוות חרדל''ית. כאילו, איפה הקוגעל בשטיבל שציפיתי לראות?! היאך הרב פירר מכניס אנשים לא חרדים, ועוד רוב נשי לתוככי ב''ב עיר הקוטג'?! ובכן, הציוד לפיזיו היה די פרימיטיבי, לעומת הציוד בשיקום בביה''ח שהייתי. לא היה חדרים נפרדים לריפוי בדיבור וכד'... אבל... המקצועיות והיחס האנושי שחלחל ''מלמעלה'', ירד עד לאחרון העובדים. היינו ב2 חדרים ''גדולים'', אחד לגברים השם ירחם, ואחד לנשים, שבו היה גם המטבח השיקומי (איך, איך נתנו דוקטורט לשם כבוד לבן אדם סקסיסט שהעיז לשים מטבח אצל נשים?!), והפלא ופלא, כל מטופל בין זכר ובין נקבה. בין יהודי, ובין ערבי (ואתם בטח יודעים כמה אני ''אוהב'' ערבים) בין חרד, ובין אוכל שפנים, קיבל את מלוא הטיפול באהבה ובמקצועיות. ולמה חשוב להדגיש את המקצועיות שוב ושוב? כי כנ''ל לא היה מקום לטפל אחד על אחד, ויחד עם זאת דיברנו המטופלים עם המטפלים, אופסססס רוב המטפלות בנחת ובשקט, ולא היה שום שטיבלאך בעניין המקצועיות. סיכום ביניים: הייתי בשיקום 9 ירחי לידה, שבסופו יצאתי על הרגליים, רץ, ולא רק הולך, ללא גמגום, העיין חזרה לתפקד, ולימדו אותי טריקים איך לזכור דברים. השיא היה כשבאזור פורים באתי למטפלים, ואמרתי להם שאני רוצה להפתיע את משפחתי בליל הסדר, בללכת ללא מקל. הם ''הרגו'' את עצמם כדי לעזור לי להגשים את ההפתעה, וכששאלתי ''בתמימות'' בליל הסדר את ילדיי היכן המלח, והתשובה הייתה , נביא לך מהמטבח, ואני אמרתי: לא, אני יביא, קמתי והתחלתי לצעוד, נעשה שקט, הסתובבתי אליהם, וכולם בוהים בי עם עיניים פעורות , ופה פתוח, והם ''גמגמו'', אבא... אתה.. הרגע... הלללכככתתת ללא מקל. אז תודה לכל עזרה למרפא, ובייחוד למיילך פירר. אהההה. הכי חשוב: אגורה שחוקה לא לקחו, ולא ביקשו מאףףףףף אחד!!!!! סוף דבר: במסיבת השחרור המסורתית של מסיימי השיקום, רציתי לתת חוץ מהמתנות השיגרתיות, גם, משהו מהלב. וזה היה שיר שכתבתי על בסיס המילים של ''אילו הוציאנו ממצריים''. וכאן אני חוזר למה שביקשתי בראשית הפוסט המגילתי. מי שיכול לבקש מהם את השיר שכתבתי, כדי שאוכל לפרסמו, ושיראו מה בן אדם אחד עם האימפריה שבאה מאהבה, עשתה, מה שהמשוכללים והמתוקצבים ביותר, לא הגיעו. זהו: אני חוזר לשתיקתי. שאו ברכה, ותהיו בריאים. ושלא תצטרכו את פירר. שלכם: מקביסט! נשלח מהאנדרואיד שלי |
|
סיפור מרגש....יישר כח!
תנוח דעתך, מזמן הפסקנו להתרגש מעדת הכלבים הצבועים 'הליברלית'
בניגוד לכלבים במצריים, 'הליברלים' הללו כפויי טובה ברמה הזויה!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2019 23:09 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2019 23:21 |
|
| |
מקביסט, ידידי, כאחד שיודע מעט, בדגש על מעט, על שעברת, הריני, מעל מקלדת זו, שזה לא הרבה, לחזק את ידיך!! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2019 08:46 |
|
| |
חבל.
עד שמישהו כותב דברים שכל כך נכנסים ללב וכל כך לעניין, הוא מחליט שלא לכתוב יותר.
מאחל לך מכל הלב המון בריאות שמחה והצלחה, וגם כתיבה, למה לא?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2019 10:45 |
|
| |
| מקביסט כתב: | | אני מקביסט ששוקמתי בעזרה למרפא, אספר את האמת על ''הדרת נשים'' של הרב פירר
בס''ד ראשית כל, לא קל לי לשבור את הבטחתי לעצמי לא לכתוב בפורום. אבל, עת לעשות לאמת, הפרו שתיקותיך. שנית. מי ממכרי כאן, שיהיה מחר או בימים הקרובים באיזור בית עזרה למרפא, יש לי בקשה קטנה, שתובא בהמשך. תודה. שלישית. אני יודע שאעשה לעצמי אאוטינג בכתיבתי על סיפורי האישי, אך כנ''ל, עת לעשות... אז כך: חליתי לפני כך וכך שנים, ולצערי זה גרם לנכות לא קלה. שכלל שיתוק ברוב צד שמאל, עין נפתחת ונסגרת מתי שהיא רוצה. גמגום, וריר נוזל מפי ללא שליטה, ואיבוד זכרון. אחרי נסיונות שיקום ואשפוזים רבים, שלא צלחו, המליצו לי על עזרה למרפא. אמרתי לעצמי: מה בדיוק יכולים לעשות בשטיבלאך הבעלזאי בב''ב לעשות, מה שהשיקום בבתי החולים הטובים בארץ לא הצליחו?! אז ''הטרחתי'' את עצמי לאינטייק (שתואם תוך ימים בודדים, ללא התערבות עסקנים , פרוטקציות, או של הרב פירר עצמו שייעץ לנו בנושא החולי). אז, כאמור ציפיתי לדוסיאדה, ומומחים מוסמכים מהפקולטה לקפה בכוילל עלום. ו... כשהגעתי, קיבלה את פני פקידת קבלה חרדית מטופחת ונחמדה, שהובילה אותי לחדר השיקום, שהוסב לשעה קלה לחדר צוות, מכיוון שבימים ההם המקום היה פצפון, וכל סנטימטר נוצל למטרות רבות. ובחדר... רוב נשי, שלא לומר סמולני חילוני, סרוג אחד, ומנהלת הצוות חרדל''ית. כאילו, איפה הקוגעל בשטיבל שציפיתי לראות?! היאך הרב פירר מכניס אנשים לא חרדים, ועוד רוב נשי לתוככי ב''ב עיר הקוטג'?! ובכן, הציוד לפיזיו היה די פרימיטיבי, לעומת הציוד בשיקום בביה''ח שהייתי. לא היה חדרים נפרדים לריפוי בדיבור וכד'... אבל... המקצועיות והיחס האנושי שחלחל ''מלמעלה'', ירד עד לאחרון העובדים. היינו ב2 חדרים ''גדולים'', אחד לגברים השם ירחם, ואחד לנשים, שבו היה גם המטבח השיקומי (איך, איך נתנו דוקטורט לשם כבוד לבן אדם סקסיסט שהעיז לשים מטבח אצל נשים?!), והפלא ופלא, כל מטופל בין זכר ובין נקבה. בין יהודי, ובין ערבי (ואתם בטח יודעים כמה אני ''אוהב'' ערבים) בין חרד, ובין אוכל שפנים, קיבל את מלוא הטיפול באהבה ובמקצועיות. ולמה חשוב להדגיש את המקצועיות שוב ושוב? כי כנ''ל לא היה מקום לטפל אחד על אחד, ויחד עם זאת דיברנו המטופלים עם המטפלים, אופסססס רוב המטפלות בנחת ובשקט, ולא היה שום שטיבלאך בעניין המקצועיות. סיכום ביניים: הייתי בשיקום 9 ירחי לידה, שבסופו יצאתי על הרגליים, רץ, ולא רק הולך, ללא גמגום, העיין חזרה לתפקד, ולימדו אותי טריקים איך לזכור דברים. השיא היה כשבאזור פורים באתי למטפלים, ואמרתי להם שאני רוצה להפתיע את משפחתי בליל הסדר, בללכת ללא מקל. הם ''הרגו'' את עצמם כדי לעזור לי להגשים את ההפתעה, וכששאלתי ''בתמימות'' בליל הסדר את ילדיי היכן המלח, והתשובה הייתה , נביא לך מהמטבח, ואני אמרתי: לא, אני יביא, קמתי והתחלתי לצעוד, נעשה שקט, הסתובבתי אליהם, וכולם בוהים בי עם עיניים פעורות , ופה פתוח, והם ''גמגמו'', אבא... אתה.. הרגע... הלללכככתתת ללא מקל. אז תודה לכל עזרה למרפא, ובייחוד למיילך פירר. אהההה. הכי חשוב: אגורה שחוקה לא לקחו, ולא ביקשו מאףףףףף אחד!!!!! סוף דבר: במסיבת השחרור המסורתית של מסיימי השיקום, רציתי לתת חוץ מהמתנות השיגרתיות, גם, משהו מהלב. וזה היה שיר שכתבתי על בסיס המילים של ''אילו הוציאנו ממצריים''. וכאן אני חוזר למה שביקשתי בראשית הפוסט המגילתי. מי שיכול לבקש מהם את השיר שכתבתי, כדי שאוכל לפרסמו, ושיראו מה בן אדם אחד עם האימפריה שבאה מאהבה, עשתה, מה שהמשוכללים והמתוקצבים ביותר, לא הגיעו. זהו: אני חוזר לשתיקתי. שאו ברכה, ותהיו בריאים. ושלא תצטרכו את פירר. שלכם: מקביסט! נשלח מהאנדרואיד שלי |
|
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2019 09:46 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2019 10:24 |
|
| |
גם אני מתכבד להצטרף לברכות ,חזק ואמץ
| רודףסמלים כתב: | | מקביסט, ידידי, כאחד שיודע מעט, בדגש על מעט, על שעברת, הריני, מעל מקלדת זו, שזה לא הרבה, לחזק את ידיך!! נשלח מהאנדרואיד שלי |
|
הכרת הטוב שלך ראויה לכבוד וההערכה .
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2019 11:31 |
|
| |
ברוך רופא חולים
וברוך שובך ידידי, התגעגענו עלייך.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2019 15:29 |
|
| |
מרגש וממלא תקווה. יישר כח.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2019 11:47 |
|
| |
מרגש ומחזק יישר כוח,
יש פעמים בחשיפה אישית לשפוך אור ולחמם את הלב.
הרבה בריאות וכוח
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2019 12:57 |
|
| |
רבותי, התגובה ההולמת היחידה על מסע ההסתה והשיסוי של שדולת הכלבות והקרן החדשה ושאר עמותות השרצים היא אך ורק לחיזוק פועלו של הרב פירר והארגון הקדוש שלו
https://www.ezra-lemarpe.org/donation
כתושב בלגיה ומתנדב בארגון חסד באנטוורפן, אני יכול להעיד על מקרים רבים (כן, גם חילונים וגם נשים, ה"י) שאנו פוגשים כאן בבתי החולים (בליעז' ובבריסל) שהרב פירר שלח סייע והציל נפשות. פשוטו כמשמעו.
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
