בס"ד
זהו סיפור מהעבר,על דייט מסוג שונה.
שונה מדי-
-
-
-
ישבנו לנו מרוגשים בבית קפה מתוק ושקט.
שעת ערב כשרוח לילית מנשבת...
אני לוגמת בעדינות משייק התות הקריר.
שוחחנו על דא ועל אה
"כמה אחיינים יש לך"?אני מתעניינת בסקרנות.
"המון" הוא עונה נרגש.לא מסתיר עד כמה הוא נהנה ולחוץ לצאת בסדר לידי

"נגיד אחותי אמא ל 12 ילדים..." ענה בהתרגשות.
"וואו באמת המון...למה נראה לך שהיא הביאה כזה הרבה ילדים? שאלתי בסתמיות.
אך לא ציפתי לשמוע את התשובה המוזרה ביותר-
-
-
"כי היא אוהבת להתפנק" ענה בביטחון.
"מ-ה"? עניתי בתימהון כשהכוס נשמטת מידי על שולחן העץ.
"אתה רציני שזו דעתך"?
"כן.אני חושב שכך היא נהנת שכל הזמן מפנקים אותה,כי היא בהריון"
-
-
-
-
בלאק אאווט-
-
-
-
"אתה יודע כמה זה מאמץ את האישה להביא ילד לעולם?
כמה לילות היא לא ישנה?
כמה צער וכאב היא חווה בהריון ובלידה?
איך הגוף של אישה משתנה(ולפעמים מתכער)?
כמה פעמים בלילה היא צריכה לקום עבורו אחרי לידה?
כמה קשה לגדל ילדים?" עניתי במהירות.
"אמממ הת..כוו..נתי ש..." הוא התחיל לגמגם והבין שטעה בגדול.
"התכוונתי שכשהיא בהריון מפנקים אותה המון" אמר במהירות.
"לא סתם מפנקים.כי באמת מגיע לה"

"ואם זו הייתה הסיבה?
האישה הייתה מוותרת על כל הפינוק הזה.
כי הסבל שסובלת וכל המאמץ של הגידול הוא בהרבה יותר קשה מפירורי הפינוק שנותנים לה כשהיא בהריון" קבעתי בנחרצות.
"ייתכן שהבעל שלה לחץ עליה,להביא המון כי אסור למנוע, ייתכן שזה לחץ חברתי ועוד המון סיבות, אך מה שבטוח שלא הביאה 12ילדים בגלל הפינוק שמקבלת" הוספתי.
"נכון" הוא ענה לבסוף.הבין שדעתו מוזרה.

המשכנו לדבר כאילו כלום לא קרה.
הוא החזיר אותי לביתי ברכבו,כשהוא מחכה לראות ממני אות חיובי.
אך מלעשות...הוא כבר סומן בעיני כגבר בעייתי

אחד שלא רואה את הסבל של אחותו.
ואת הקושי והמאמץ שבגידול תינוקות והמון ילדים.
ומה שהוא רואה זה רק את הפינוק שמקבלת.
בחושבו שזו הסיבה לכך שמביאה הרבה ילדים.
לדעתי,גם לא ממש יעריך ויכבד את אישתו
ואת המאמץ שלה וההשקעה שלה בבניית הקן המשפחתי.
אלא ייראה בה "מתפנקת" בחסות ההריון

וזה לגמרי לא הסגנון שלי

...
יצא לי לצערי,לשמוע לא מעט גברים שבטעות לא ממש מבינים ומכבדים את התפקיד הנשי בבית.

אולי בהשפעת התרבות האירופית.
הרבה מהם עוד נוטים לדמיין שאם הם מביאים ביטחון כלכלי(ואולי גם דירה) אז הם מלכי הארץ.
ומה האישה?צריך לבדוק...כמה היא שווה

האם היא מלומדת?בעלת מטרות ושאיפות?
ההורים שלה תומכים?(תביא דירה?-אצל הליטאים)
אולי היא זכתה בלוטו?

אז ברצוני להבהיר קבל עם ועדה.

אישה שווה מעצם היותה בת מלך- היצירה המדהימה של ה'

גם אם האישה בחרה להיות מנהלת בית, היא שווה המון.
גם אם השאיפות שלה זה לעמוד ב2 הבלטות במטבח

האישה לא צריכה להוכיח את עצמה שהיא גם מצלחנית בחוץ,כדי לקבל הערכה מבעלה.
יש גם המון מה להעריך בה גם אם היא רק עושה את תפקידיה הנשיים.
התורה מלמדת אותנו להעריך את האישה בעיקר על לב טוב ומידות טובות.
ואם מחפש בה ממון?
נכתב במפורש שמי שמחפש ממון באישה יוצאים לו בנים לא כשרים.

מתי הבנתי כמה האישה שווה בבית גם אם היא "לא עובדת?"

כשביום סגרירי אחד קבלתי בדואר מכתב מקרן צדקה מפורסמת.
היה שם סיפור קורע לב על משפחה עם כמה ילדים,שנותרו יתומים- ללא אמא.
וחייבים להביא נשים שישמרו על הילדים/שעורי בית/ לבשל/לכבס/לנקות/לגהץ/לבדוק כינים וכל פעולות הבית...
כמה היה הסכום הכולל,לחודש,לכל הפעולות הנ"ל, לדעתכם?

-
-
-
-
-
-
לא פחות מ: 12,500ש"ח-
-
-
-
-
-
זה הסכום שאישה אחת קטנה ומתוקה-במשפחה ממוצעת חוסכת לבעלה כל חודש בזה שהיא אם בית.
ולא סתם אם בית.
אלא אם בית אוהבת

ועוד יותר מכך

לא ממזמן צדה את עיניי כתבה על פונדקאות בארץ.
לזוג חרדי,שלא היו להם ילדים המון שנים...
כמה העלות לילד שהם שילמו?
לא תאמינו אך הסכום הגיע ל500,000ש"ח לילד.
כשמחיר הנמוך ביותר שניתן להשיג,לא פוחת מ150,000ש"ח לילד.

כמובן שעל פי ההלכה הרי גבר מחוייב להביא בן ובת.
כך שמליון ש"ח בטוח הוא היה צריך לשלם

וזה עוד רק על הילד ללא טיפול ודאגה

...
ושלא נדבר על כך שבחור חרדי ממוצע חולם על שבט מכובד של לפחות 5 ילדים.
שז"א שווי של 2 מליון וחצי.
(*לא כולל שרות לילי

וד"ל)
כך שהאישה יכולה לגמרי לזקוף את גבה ולהצהיר.
"אני שווה מעצם היותי אישה.
מעצם היותי אמא שדואגת לבן זוגי ולילדיי"
אם היא גם מצליחה לפתח קריירה מוצלחת/ לעבוד במשהו שהיא אוהבת? מקסים מאד

אך זה לגמרי לא מראה שהיא שווה יותר או פחות.
הערכה למאמץ של האישה להביא ילדים לעולם ולגדל אותם באהבה,לדעתי,צריכה לקבל מקום מכובד יותר...ולא שולי

בדור שבו הכל מבולבל והכל משובש.
חשוב לדעת את ערך האישה.
ולהחמיא לה המון על כך

ו...בעיקר אנחנו הנשים.צריכות לדעת את ערכנו.
וזכויותינו

עפ"י תורה גם אם האישה לא בהריון ועדיין אין ילדים, עדיין הגבר אחראי לדאוג לרווחתה.לביגוד מכובד ולאוכל.
כך שגבר שלא יכול לספק זאת צריך לבוא אל עצמו בתלונות ולהרגיש רע עם עצמו,שהוא לא יוצלח

ולא לאישתו, שאמורה לקבל זאת בכבוד ובאהבה

.מלכתחילה.
אם היא עובדת ומוסיפה עוד מרשרשים מטוב ליבה,לקופה המשפחתית?
אז הבן זוג לגמרי צריך להעריך זאת,כל סכום שהיא מביאה,ולא לזלזל,כי היא לגמרי עוזרת לו בתפקיד-שלו.

ואם יום סגרירי אחד בחור המחמד,קם במצב רוח רע ושוכח להיות החבר האוהב והבעל המתוק ומתחיל לדמיין שהוא מתאמץ/ הביא יותר...
ושהאישה "מתפנקת" בבית

אז לא לשכוח להביט במחירון הנ"ל

פשוט לשלוף אותו ולהבין שאין יותר או פחות.
כל אחד תורם את חלקו לבניית הקן המשפחתי-המשותף.מתוך אהבה,חברות נשמתית והדדיות.

האיזון הנכון בחיים-
הגבר-
שר החוץ,לדאוג בעיקר לקן,מזון,כלכלת הבית לאישתו ולגוזלים מתוך כבוד,הערכה לאישה,אהבה ודאגה כנה.
וכמובן לעזור לאישתו בפעולות הבית-כפי יכולתו.

והאישה-
שרת הפנים,לדאוג לבית ולבן זוג ולהביא גוזלים לעולם מתוך רוגע ולטפל בהם,כמובן(;
ואם אפשרי אז כמובן לעבוד במשהו שעושה לה טוב/לעזור לבעלה מבחינה פיננסית- כפי יכולתה(אם הוא מתקשה.)

(כמובן,כל עוד שהעבודה לא משבשת את הסדר בבית ולא גורמת לאישה להתייחס לבן זוג ולילדים בחוסר אהבה ושפיות(; - כי אז באמת זלא שווה את הרווח. )
אבל-
-
-
-
אם האישה לא יכולה לעזור? עדיין אין זה מוסרי לזלזל בה.להשוויץ או לחשוב שניתן לשלוט בה.
כי "בעל המאה הוא בעל הדעה"

כי היא נותנת- אבל בדרכים אחרות

בשווי של מליוני שקלים.ומתוך אהבה וכיף

ובהחלט שמגיע לה גם להתפנק המון בדרך ועדיין שיעריכו אותה על המאמץ שלה למען המטרה המשותפת

באהבה,
חייכנית
