בס"ד
אמשול לך משל ותבין מכך את כוונתי.
היו היה ילד קטן יפה עיניים וטוב לב,הוא נהג לשיר ולהשתעשע עם בני גילו...
אביו היה גם הוא טוב לב וחכם אך חלוש היה וכחוש עד מאד,כחותיו הפיזיים היו קלושים מאד ובקושי יכל לסחוב שק אחד של תפוחי אדמה.
כשהיה צועד לשוק מדי שבוע,היה נוהג לקחת איתו את בנו מחמדו.
לא היה לו די דינרים בארנקו ולכן לא יכל לשלם בעבור כך שיעזרו לו לסחוב את קניותיו עד לביתו.
.בנו טוב הלב,היה לו לעזר רב,בתחילה היה מביא לו לסחוב את שק התבלינים הקטן.
לאחר שבוע הוסיף את על גבו את עצי ההסקה,עבור התנור הביתי...
כשעבר עוד שבוע הוסיף אף את שק הדגים והבשר...
בנו עשה זאת בשמחה ובחדווה אף שכוחותיו היו דלים.
אביו היה משבחו ומקשיב לכאביו בדרך ונותן לו עיצות איך לסחוב את הכל בלי ליפול ובלי להפצע מאבן סוררת באדמה וכמובן איך לעקוף אדמה בוצית
לאחר שבוע אביו חשב שניתן להעמיס עליו גם את התרנגולת שקנה לכבוד שבת.בנוסף לכל הרשימה שכבר העמיס עד כה(שהרי כל שבוע קנה את אותם המצרכים)
התרנגולת קרקרה בקול וניסתה לברוח מידי הילד הקטן אך הוא בגבורה אחז אותה בכנפייה בעודו מנסה לסחוב את שק התבלינים,הבשר והדגים כשעצי ההסקה על גבו, הוא הלך לצד אביו בדממה וניסה להסביר לאביו שקצת קשה לו העומס,אביו הבין לליבו אך כחוש היה ולא יכל לקחת את השקים מדידיו הקטנות של בנו מחמדו,סחב הוא כבר שק תפוחי אדמה וזה די והותר עבור כוחו. בתגובה שיבח את טוב ליבו והסביר לבנו ברוך ואהבה איך להיות שמח מהדרך ...
איך להינות מהעצים והשמיים היפים,להודות לה' שבכלל יש לאביו כסף לקניית המצרכים ושר שיר יפה שיענים את דרכם הארוכה עד לביתם הקט.
הילד שתק בדממה וכיבד את אביו וליבו הטוב לא נתן לו לסרב לעולם.הוא תמיד היה לצידו בטוב וברע.
במיוחד שראה הילג הקט שכך נוהגים רבים מאבות הכפר שהיו כאביו,כחושים אך אביו לפחות היה אדם חיובי ושמח וזה הקל עליו.
היו בתים בכפר שמנהגם היה שאם הילד התלונן האב היה כועס ולא מבין ללב הילד שקשה לו,
ואם הילד היה חולה אביו היה סוחבו בכח לשוק כדי לעזור לו בסחיבה.
היו בתים שאף שהילד הקטן היה חולה ותשוש מאד אף אז האב לא הבין וסנט בבנו וציווה עליו לעזור ולסחוב אם רוצה הוא לאכול בבית ולא להקרא "אוכל חינם"
אך הוא לפחות זכה באב שמבין למצבו טוב לב ועדין היה אביו.אומנם כחוש אך מבין הוא שילדו עדיין קטן וכוחו פחות אף ממנו ונפשו הקטנה עדינה היא.
וכך המשיך האב בדרכו...
יום סגרירי אחד בנו מחמדו חלה והיה חלוש,שיעולו הכבד נשמע בכל הבית,אך אביו היה חייב את עזרתו וביקש ממנו בקול רך ויפה שיגיע עימו לשוק.
הבן הבין את לב אביו ולמרות חולשתו צעד איתו לשוק כמו בן אוהב...
אביו העמיס עליו את המצרכים אך הוסיף לו גם את שק הגזר כתוספת לכל השקים הקבועים,התרנגולת ועצי ההסקה.
הילד צעד בשביל כשאביו תומך בו ומנסה לעזור לו לסחוב ולתת לו יד שלא ייפול בדרך העקלקלה ולתת לו ממחטת בד שינגב את אפו הנוזל...
אך במורד ההר,הבן הקטן וטוב הלב מעד ונפל...
כל תכולת השקים נשפכה על הארץ,התרנגולת ברחה...
עצי ההסקה נפלו לנהר והוא כולו התמלא בבוץ...
הילד הקטן ניסה להתיישב כולו פצוע,שותת דם ודואב והחל לבכות,לצרוח מכאב ולילל...
אביו חיבקו והבין לכאבו,לצרחותיו ולבכיו...
אמר לו ברוך שזה בסדר למעוד בחיים ושהכל משמיים,זה בסדר שהם ישובו הביתה כמעט בידיים ריקות.
ליטף אותו,חבש את פצעי בנו עם סמרטוט שמצא בכיסו והסביר לו ברוך שהוא ילד טוב לב והוא לא מצפה ממנו להיות תמיד מושלם ועצם זה שעוזר לאביו בזמנו הקשה זה הנחת רוח הכי טובה שלו.
הבן חייך לאביו חיבקו וצעד עימו יד ביד לביתם הקט.
אביו טוב הלב אף שכחוש היה מכל מה ששניהם חוו באותו יום,הבין ללב ילדו הקט והרך,הבין הוא שביקש מילדו טוב הלב עזרה,שקשה לגילו ובמיוחד למצבו כחלש מהשפעת. ידע הוא שעמיס עליו יתר על המידה,הבין את צרחותיו ובכיו ולא כעס כלל שאיבד את כספו הדל ונותר בחוסר מצרכים בסיסיים עד שישיג שוב דינרים,בליבו הרגיש אף צער שהגיע למצב שנזקק הוא לעזרה מילדו הקט ושלא מספק לבנו ילדות נעימה ושמחה...אך הודה לה' בליבו שנתן לו בן זך כזה שמכבדו ועומד לצידו אף שהוא חלוש וקטן וגם כשחולה הוא.
הביט אביו בעיניים אוהבות על בנו מחמדו,
צעג בצעדים כחושים,לקח את כוס העץ הפשוטה
חימם לבנו מים חמים מעצי ההסקה אחרונים שנותרו בביתו הדל,זרק לתוך הכוס קוביית סוכר כדי להמתיק לבנו מחמדו את חייו,והוסיף כמה עלים להכנת התה.
הוא צעד בצעדים חלושים והגיש לבנו מחמדו ששכב במיטה חולה וכאוב, את התה המהביל.
ואמר לו בשקט "בני,אני אוהב אותך אהבה רבה ושמח עד מאד שה' נתן לי מתנה,בן טוב לב כמוך" ונשק לו על לחיו הקטנה והרכה...
בנו חייך אליו
שדמעה של אושר זלגה מעיניו הקטנות והטובות...
הילד הקטן התרומם מעט בכוחותיו הדלים וגמע מהשתייה החמה והמתוקה בשקיקה...
יותר ממה שהשתייה הייתה מתוקה.המילים החמות, האהבה הרבה שאביו נתן לו,ההבנה לליבו הקטן והטוב שרצה רק לעשות טוב אך מעד בטעות וגרם לאביו הפסד של מצרכים יקרים,דבר שכאב לליבו הקטן. שידע כמה מצרכים אלו חשובים לאביו הטוב.
מילותיו של אביו ניחמו אותו ונסכו בו כחות חדשים.
השתייה החמה והמתוקה שנעשתה והוגשה באהבה בידי אביו הכחוש,גרמה לו להרגיש הילד הכי מאושר ואהוב בתבל.אף שנולד לבית עם אב חלש...
הילד שתק בהתרגשות ואמר לאביו בשקט "אבא גם אני אוהב אותך מאד. ואף שקשה לי תמיד אני אוהב לעזור לך בשמחה"
עיני אביו אורו.
ידע אביו שאין יותר עשיר ממנו אם זכה שבנו מחמדו אוהבו אהבת אמת שאף שחלש הוא וכחוש,גאה בנו באביו ולא נוטשו.
סדקים של חיוך עלו בעינייו העייפות.
שלף הוא מהארונית הקטנה את כינורו הישן.
והתיישב לצד בנו אהובו והחל לנגן ניגון מרגש ולזלמזם שיר ישן.
בנו מחמדו חייך קלות והחל לזמזם ביחד איתו.
עד שהחלו לשיר ביחד עד ששקעה השמש,כך נרדם הילד הקט עם חיוך על פניו.
אביו כיסה אותו ברוך ונשק לו על מצחו ולחש:"זכיתי באוצר יקר"
בנו הקטן,אף שנימנם שמע את לחישתו וחייך...
ולחש לאביו בחולשה כשעינייו עצומות "זכיתי אף אני, באוצר שהוא אבא אוהב כמוך"
וכך חיו באושר ובשלווה עד עצם היום הזה.
הנמשל:
הם בני הזוג
הילד-האישה האהובה שנשא בשמחה.
האבא-בן זוג,חרדי ממומצע,טוב לב אך כחוש מבחינה פיננסית.השקים והמצרכים-הריונות,ילדים וקשיי החיים.
מטרת דברי: שיבינו את הילד הקטן,הרך וטוב הלב,את כוחו הפיזי החלוש בהתאם לגילו.
יבינו לליבו אם מעד מעומס,יחבקו אותו ויבינו לבכיו,צרחותיו וכאבו,כאב במשל שהבין את לב בנו שמעד ולא היה מושלם,תמך והבין לליבו ואמר לו ברוך מילים טובות ונתן לו אהבת אמת(ולא גער/סנט בו/השפילו,כאבות אחרים)אלא המתיק את כאבו וסיבלו,שימח את ליבו ובתמורה לזה זכה לילד שאוהבו באמת.
"מעשיך ירחקוך ומעשיך יקרבוך"- בן/בת זוג המשקיעים כל ימיהם בהתנהגות אוהבת,בהדדיות ובהתמדה.
זוכים לאהבה שעליה חולמים כולם.
אז אולי לא הכל יהיה מושלם.
לא תמיד יהיה דינרים.
השק ייפול והאישה תמעד.
לפעמים היא תבכה ותצרח בכאב.
לפעמים הגבר יפסיד דברים שחשובים לו כי חלושה היא עד מאד.
אך עדיין עוזרת היא לו למרות כוחה החלוש.
אך אם יהיה מי שיבין לליבה,לא יכעס על מעידותיה.
אלא יבין לכאבה,יעזור בבית,ישמח את ליבה במה שעושה לה טוב בלב,יגיד לה ברוך מילה מנחמת ואוהבת,ינגב את דמעותייה.ויגרום לה לחייך ולהיות מאושרת:)
אז יזכו שניהם ב"זכו שכינה ביניהם"
ואף ה' ייתן לו אפשרות להתחזק ולהשיב לה כגמולה הטוב כרבי עקיבא שהבטיח לאישתו כתר מזהב בשעתו הקשה כשאהבה ותמכה בו.
כפי שכתוב: "כבדו את נשותיכם בשביל שתתעשרו"
שנזכה כולנו בעז"ה להיות תמיד אוהבים ונאהבים מתוך אושר ועושר
