בס"ד
שים לב שדיברתי על עזרה כ"תיקון" להתנהגות לא טובה,ומניעת משהו שאוהב,שזה עדיף על סטירה,ניתן ללמוד על עוד שיטות,בתור אחות זה הדרך היחידה שלי.
בתור אמא בעז"ה,ברור שאלמד שיטה יעילה יותר,שהרי די מהר מגיע הגיל שחטיף כבר לא ממש עונש עבורם
לא דיברתי על בקשת עזרה,זה בהחלט לא טוב להפוך את העזרה למסחר...
מה שאני עושה עם האחיות הקטנות,זה מבצע,עם נקודות
בתור אחות,אין לי אפשרות להתערב בחינוך,חוץ ממבצעים...
אך הבנתי שאם משתפים את הילד מגיל קטן בעזרות הבית,בדברים שמתאימים לו,הוא דווקא שמח לתת יד.
רק צריך תמיד לזכור להגיד מילה טובה ולהחמיא
להדגיש בילד את הטוב.
כשגודלים ניתן לעשות רעיון מתוק שראיתי,טבלה של חלוקת תפקידים שבועית,כל ילד שמח לתת מעצמו,אך לא אוהב שמתעקשים איתו על עזרה שהוא לא אוהב לעשות, אין טעם להתעקש אלא להיות קשובים ולבוא לקראת.
וכמובן להיות גמישים יותר ולהתחשב אם יש מבחן,אך עדיין לא לוותר על לקיחת חלק בבית
אגב,אני מבינה שאתה תתן סטירה כדי שהילד יעזור
כאילו שיש לך שיטה "חכמה" יותר
חינוך ילדים(וגם זוגיות),זה פרוייקט לא פשוט ולכן צריך וחייבים ללמוד איך לחנך,כמו שלומדים מקצוע
לכן הרבי רצה שכל בחורה תלמד הוראה,שאף אם לא תעסוק בהוראה,תדע איך לנהוג עם ילדיה
אך הכלל הגדול גם למי שלא לומד:(הן בזוגיות והן בחינוך)
"ואהבת לרעך כמוך" ו "מה ששנאי עליך על תעשה לחבריך", אז ק"ו לילדיך.
אז לפני שמענישים/מעירים/שופטים את הילד, צריך להכנס לנעליו ולחשוב איך אתה היית רוצה שינהגו איתך?אם אתה היית ילד קטן ותלותי כמוהו?
כמו שאתה לא אוהב שמכים אותך/שמשפילים אותך/מעירים לך כל הזמן/שופטים אותך ללא הבנה,גם הילד הקטן הזה ,שנולד אצלך לא מעוניין שכך תנהג בו, תבדוק עם עצמך איך כן היית רוצה שינהגו איתך(ברחמים/כבוד/חמלה/אהבה/הבנה/ביקורת שבאה רק אחרי אהבה ודאגה ולא ממקום של כעס
)
