עיונים בשיטת הרמב"ם בנושאים מחשבתיים

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

תוקן על ידי דורש_אמת ב- 16/12/2019 09:20:36

תוקן על ידי דורש_אמת ב- 16/12/2019 09:37:27

11.      מעשה בראשית, מעשה מרכבה, פרדס. לפי הרמב"ם, מעשה בראשית הוא, תיאור העולם הגשמי, כלומר הגלגלים וארבעת היסודות. ומעשה מרכבה הוא, תיאור המלאכים, והאלוהות. הרמב"ם קורא למלאכים שיכלים נבדלים כפי שהזכרנו; ובאלוהות הוא מבאר, שה' אחד, קדמון, נצחי, אינו גשמי, ואין לתארו בתארים גשמיים כתארי בני האדם. ועוד כתב, שכל עניינים אלו נקראים פרדס. (יסודי התורה פרקים א-ד; פה"מ חגיגה ב,א)

 בנוגע להגדרת פרדס, זה מה שנאמר במסכת חגיגה דף יד,ב.

 תנו רבנן: ארבעה נכנסו בפרדס, ואלו הן: בן עזאי, ובן זומא, אחר, ורבי עקיבא. אמר להם רבי עקיבא: כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים! משום שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. בן עזאי הציץ ומת, עליו הכתוב אומר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. בן זומא הציץ ונפגע, ועליו הכתוב אומר דבש מצאת אכל דיך פן תשבענו והקאתו. אחר קיצץ בנטיעות. רבי עקיבא יצא בשלום.

 הרמב"ם מבאר, פרדס, הבנת ענייני הטבע ומה שממעל לו. וביאר הרמב"ם במורה נבוכים (ב,ל), ששם מים שנזכר בפרשת מעשה הרקיע, מתבאר ב-3 אופנים.

 1-      המים המוכרים לנו הנמצאים על האדמה, בימים ובנהרות.
2-      הרקיע, שלפי מושגי המדע של הרמב"ם הורכב מהאויר, והוא היה מעל המים התחתונים. שהרי לפי שיטת הקדמונים מעל יסוד המים נמצא יסוד הרוח, והוא הרקיע. וכינה אותו מים, כי אמרו חכמים, הוגלדה טיפה אמצעית ונהפכה לרקיע.  
3-      העננים הנמצאים מעל האויר, הנושאים בתוכם גשם, כלומר מים. וזהו שנאמר ויבדל [=הרקיע] בין המים אשר מתחת לרקיע [=הנמצאים בימים ובנהרות], ובין המים אשר מעל הרקיע [=הנמצאים בעננים].

והמשיך הרמב"ם במורה נבוכים, לבאר, שלכך מכוונים דברי רבי עקיבה: "אמר להם ר' עקיבה כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, שכך כתוב: דובר שקרים לא יכון לנגד עיני". וכוונת רבי עקיבה ללמדנו, שהעננים אינם מים, אלא הם אד שיש בכוחו להוריד מים, והם מים בכוח ולא מים בפועל. (ע"כ שיטת הרמב"ם על פי ביאור שם טוב, ואפודי, שם במו"נ)

לעומת שיטת הרמב"ם, רש"י ביאר (חגיגה יג,א) שמעשה בראשית ומעשה מרכבה הם ברייתות. וכך מוכח גם מהתלמוד חגיגה יג,א, שם הובא שמעשה מרכבה הוא דרש הפסוקים בתחילת ספר יחזקאל, ונחלקו התנאים עד איזה פסוק נחשב מעשה מרכבה, מכאן שדרשת הפסוקים, שהיא נקראת ברייתא, הוא מעשה מרכבה. היוצא מכך, דרשת הפסוקים בפרשת בראשית, היא ברייתא, והוא מעשה בראשית.

בנוגע לפרדס, פירש רש"י: "נכנסו לפרדס - עלו לרקיע על ידי שם". ותוספות פירשו: "נכנסו לפרדס - כגון על ידי שם ולא עלו למעלה ממש אלא היה נראה להם כמו שעלו וכן פי' בערוך".

מי שיתבונן, יראה שפרשנות הרמב"ם אינה הולמת את התלמוד. וכי מי שיעסוק בפילוסופיה אריסטוטלית, של עולם הגלגלים וארבעת היסודות, עולם השיכלים הנבדלים והגדרת האלהות, ימות או יפגע או יצא לכפירה! מה סוד יש בעיסוק זה? מה סכנה יש בעיסוק זה? הפילוסופיה בסה"כ מתארת את העולם לפי הבנת הקדמונים, ואין בדבר סכנת מות או סכנת נזק.

ועוד דבר אינו מובן בשיטת הרמב"ם, מדוע הזהיר רבי עקיבה אזהרה נמרצת, שלא יטעה אדם לחשוב שחומר העננים זהה לחומר המים הידוע לנו? מה כל כך נורא אם אדם יטעה ויחשוב שחומר העננים זהה לחומר המים הידוע לנו!

על כורחנו, מעשה הכניסה לפרדס הוא הרבה יותר נשגב מהבנת הרמב"ם, וכפי שכתבו תוס' בשם הערוך, שאומרים שם, ועל ידו עולה הנשמה וצופה בעולמות עליונים. והאזהרה מלומר מים מים, מפני ששומרי היכל השיש [=אחד ההיכלות שבשמים], שואלים את הנכנס בשערי היכל זה מה אתה רואה, ואם יאמר מים, יזיקוהו.

וכבר ערכתי על כך אשכול "אל תאמרו מים מים".

https://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=3149643

וזה לשון רבנו חננאל

ת"ר ד' נכנסו לפרדס. אלו הן בן עזאי ובן זומא אחר ור' עקיבא. אמר להם ר' עקיבא כשאתם מגיעים אל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים משום שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. פירוש כינוהו פרדס מעין גן עדן שהיא גנוזה לצדיקים כך אותו מקום הוא מקום בערבות שהנשמות של צדיקים צרורות בו. ומפורש בהיכלות שהיו החכמים הראוין למדה הזו מתפללין ומנקין עצמן מכל דבר טומאה וצמין ומטבלין ומטהרין והיו משתמשין בשמות וצופין בהיכלות ורואין [היאך] משמרות המלאכים במעמדם והיאך היכל אחרי היכל ולפני' מהיכל. וצוה אותם ר"ע כשאתם מגיעין להביט באובנתא דליבא [=הצופה במרכבה אינו עולה פיזית לשמים, אלא רואה את הדברים בלבו] אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שאין שם מים כל עיקר אלא דמות בעולם נראית והאומר מים נהדף שנמצא משקר ובלשון הזה מפורש בהיכלות רבתי מפני ששומרי היכל פתח שיש מטילין ומשליכין אלף אלפי גלי מים ואין שם אפי' טפה אחת. א"ר עקיבא נראה כמי שיש בו גלי מים ואין בו אפילו טפה אחת אלא אויר זיו אבני שיש טהור שהן כלולות בהיכל שהיה זיו פניהם דומים למים והאומר מים הללו מה טיבן נהדף כו' ואינם עולים בשמים אלא צופים ורואים באובנתא דליבא [=הצופה במרכבה אינו עולה פיזית לשמים, אלא רואה את הדברים בלבו] כאדם הרואה ומביט מתוך אספקלריא שאינה מאירה. ובן עזאי הציץ כלומר הוסיף להזכיר בשמות כדי להביט באספקלריא מאירה ומת. בן זומא הציץ ונפגע כלומר נטרפה דעתו. אחר קיצץ בנטיעות. כיון שכינו המקום ההוא פרדס אמרו קיצץ בנטיעות, כלומר דיבר כלפי למעלה, דכיון דחזא למטטרון דאתייהבא ליה רשותא הדא שעתא למיתב למכתב זכותא דישראל אמר גמירי דלמעלה באותו מקום אין שם ישיבה שמא שתי רשויות הן. יצתה בת קול ואמרה שובו בנים שובבים חוץ מאלישע אחר שגלוי וידוע לפניו שאינו חוזר בתשובה שלמה לעולם. שאילו היה חוזר לא היה נטרד שאין הפרגוד ננעלת בפני בעלי תשובה מיד מחיוה למטטרון שתין פולסי דנורא. ח"ו שיש עליו דין אלא להראות לאלישע שיש לו אדון שהוא עליו. 

תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 17/12/2019 22:09:54

תוקן על ידי דורש_אמת ב- 18/12/2019 05:56:07

תוקן על ידי דורש_אמת ב- 18/12/2019 06:08:42