עיונים בשיטת הרמב"ם בנושאים מחשבתיים

בעניין השגת והכרת האלוהים, במה עדיפות השיר בסרטון על פני המילון?

אם לאחר "קריאת המילון" אתה מבין ויודע,
אז הנ"ל מיותר עבורך. 

אם כך יש לנו לפחות שלושה דרכים להכרת האלוהים:
א. סוקרטס למתקשים בהבנה.
ב. שיר.
ג. מילון

כל הדרכים מובילות לאלוהים
אני חושב שבכוונה אלוהים סלל כמה דרכים, כדי שלכל אחד תהיה דרך ייחודית. כמו התפילות של שנים עשר השבטים, שכל שבט תפילתו עולה לשמים דרך שער ייחודי

אז אם ככה, כדאי שתגדיר מהי ידיעת האלוקית וכיצד היא נעשית? 
הבאת דוגמא של "ויקרא יעקב את שם המקום פניאל" - איך אתה רואה מכאן שאירוע חוויתי יכול להביא להכרת האלוקים, ואיך אתה רואה מכאן שרק אירוע חוויתי יכול להביא להכרת האלוקים? והאם שיר נקרא "אירוע חוויתי"? ובכלל, האם קריאת התנ"ך היא אירוע חוויתי? אם לא, מהיכן אתה יודע מיהו האלוקים של התנ"ך?

הכרת אלוהים בדרגה הגבוהה ביותר, היא ההכרה שאי אפשר להכיר את אלוהים
וזאת היא הכרתו של משה רבנו, שהסתכל באספקלריה המאירה וידע שלא ראהו

הגות ותיאולוגיה המתיימרת להכיר את אלוהים ואת האלוהות היא למעשה מיתולוגיה
או כמו שניסח זאת ליבוביץ בחריפותו - הגות העוסקת באלוהות היא אלילות




  

לו יהי כדבריך - מה רע באלילות?

ב_עקנין

מה עניין הבחירה לכאן? השאלה היא למה זה רע? מה הבעיה בזה? צריך להסביר. התחכמות באמירות פשטניות, כמו "תיאולוגיה תיאורית היא אלילות" "קבלה זה אלילות" או "אלילות זה רע", זה לא אומר כלום. אלו סתם כינויי גנאי המוצמדים לקבלה וגם כינוי גנאי ("רע") המוצמד לאלילות, ואין להם שום משמעות מלבד שהאומר חושב את דעתו לנכונה באופן חד משמעית, ונצמד אליה כמו לכל דוגמה ואקסיומה שהיא. ולו יהי שאולי תיאולוגיה תיאורית היא פחות רצויה - אם היא האמת, האם אתה יכול לומר: הכרת האלוקים (האמת) בדרגה הגבוהה ביותר היא לדעת שאינך יכול להכיר את אלוקים (האמת), ולחשוב שאנו יודעים את אלוקים (האמת) זו כפירה באלוקים האמיתי (באמת האמיתית). האם זה סביר? מבחינה לוגית, משהו פה לא עובד. אם זה אמת, מה איכפת לי שיש אנשים שקוראים לזה בכינויי גנאי וחושבים שהם מבינים יותר טוב מכולם? קבל האמת ממי שאמרו. אפשר לברר אם זה אמת או לא ומדוע, אבל לדחות את זה רק ע"י הדבקת כינוי גנאי, זה לא מסביר כלום. מעבר לזה, שזה במישור התיאולוגי, יש פה גם שאלה ברמה הממסדית: האם רלוונטי לטעון ש"כולם טועים" בגלל דעה שכל מה שיש לה לומר הוא כינוי גנאי, גם אם הכינוי גנאי הזה הוא במילים אקדמאיות ותורניות? אפשר לומר שיש תיאוריה שלמה של הרמב"ם למה זו הדרך הנכונה, אבל א. כמו שאמרתי צריך להסביר את זה עד הסוף. ב. יש גם תיאוריות אחרות, וזה אינו שונה מכל תחום ביהדות שעומד במחלוקת, בפרשנות או בהלכה (שזה נכון כמובן גם לתחומי יהדות אחרים במחלוקת, כמו נושאים אמוניים שונים בין הפילוספים או המקובלים, או דעות שונות לגבי המוסר המדוייק הרצוי, כמו שהיו בין האסכולות בתנועת המוסר והחסידות וגם לפני כן)

תוקן על ידי אליקים7241 ב- 07/01/2020 07:57:33

"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי."


https://youtu.be/nDBWIC6PeWA

והנח במה שהמשלנו בו שאיש שלם היצירה מאד נולד ומתה אמו אחר שהניקתו חדשים ונפרד אביו לבדו להשלים גידול הנולד ההוא באי נגזר עד שגדל והשכיל וידע; והוא לא ראה כלל אשה ולא נקבה מנקבות שאר בעלי החיים; ושאל ואמר לאיש אחד מאשר אתו איך נמצינו ועל אי זה ענין נהוינו? וענהו הנשאל כי כל איש ממנו אמנם נתהוה בבטן איש ממיננו כמותנו הוא נקבה בצורך כל ושהאיש ממנו היה קטן הגוף בתוך הבטן יתנועע ויזון ויצמח מעט מעט והוא חי עד שיגיע אל גבול כך מן הגודל יפתח לו שער בגוף למטה שיצא ממנו ולא יסור היותו צומח אחר כן עד שישוב כמו שתראנו. והנולד ההוא היתום ישאל בהכרח ויאמר וזה אחד ממנו כשהיה קטן בבטן והוא חי מתנועע צומח האם היה אוכל ושותה ומתנשם בפיו ונחיריו ויוצא? ויאמר לו לא! והוא ספק ימהר להכחיש זה ויעמיד המופת על כל הענינים האלה האמתיים שהם נמנעים בעשותו ראיה בנמצא השלם הנח ויאמר כל איש ממנו כשתכלא ממנו הנשימה קצת שעה ימות ויבטלו ממנו תנועותיו - ואיך יצויר שיהיה איש ממנו בתוך כיס סתום מקיף בו בתוך גוף מדת חדשים והוא חי מתנועע? ואילו בלע אחד ממנו צפור היה הצפור ההוא מת לשעתו בהגיעו באיצטומכה וכל שכן בבטן התחתון! וכל איש ממנו אם לא יאכל המזון בפיו וישתה המים בימים מועטים ימות בלא ספק ואיך ישאר חדשים האיש חי מבלתי מאכל ומשתה? וכל איש ממנו כשיזון ולא יוציא - בימים מועטים ימות בכאב גדול; ואיך יעמוד זה חדשים בלא יציאה? ואילו נקב בטן אחד ממנו - ימות אחר ימים; ואיך יחשב שזה העובר היה טבורו פתוח? ואיך לא יפתח עיניו ולא יפרוש כפיו ולא יפשוט רגליו וכל אבריו שלמים אין חלי בהם כמו שחשבתם? כן ימשך לו ההקש כולו שהאדם אי אפשר בשום פנים שיתהוה על זאת הצורה:

כמו שאותו יתום לא יכול לתפוס ולהכיר את אותה המציאות שבה הוא היה עובר במשך 9 חודשים ברחם אימו
כך האדם לא יכול להכיר את האלוהות שהיא מעבר למציאות הגשמית שהוא שקוע בה

ואפשר לקחת עוד דוגמה,
מי שמכיר אדם עיוור מלידתו - שינסה להסביר לו מה זה צבע אדום (או כל צבע אחר)
מציאות הצבע היא מעבר השגת והכרת האדם העיוור מלידתו, כך גם האלוהות ואלוהים מעבר להשגת האדם

ולכן כל הגות שהאדם הוגה על אלוהים ועל האלוהות - היא למעשה פרי הכרה דמיונית בלבד !

תוקן על ידי ב_עקנין ב- 12/01/2020 23:37:17