בס"ד
טוב זלא הדיון אם זה חברה משפיעה או לא...
אלא מי הכי עקשן
ואכן חשבתי עוד קצת והגעתי למסקנה ש...העקשנות לפרטים הקטנים נשמרת בעיקר כשחיים בקהילה סגורה ומאוחדת...
כך שאחד מפקח על השני,שאם אחד "ירד" בעקשנותו,יהיה את חברו שיזכיר לו/משפיע/מנהל החיידר
(אני רק מקווה שלא מסלקים מהמוסדות אבא ששינה את משקפי הראייה למסגרת מוזהבת במקום פלסטיק
)
ובעצם גם על זה מושתת ההצלחה בציבור הליטאי, הקהילה "שומרת" על החבר בה,לא לרדת בעקשנות הדתית גם אם הוא חפץ בה...
ההבדל שזה נעשה בד"כ על דברים באמת בעיתיים(חוץ מהקטע שהאב יוצא לעבוד,שהוא נקרא מהדר ונוהג עפ"י תורה ובציבור הליטאי,במיוחד בעבר נתפס כאדם שירד בעקשנות הדתית ולכן היה צריך ליישר קו/להיות מנודה מהקהילה,שזה מוסדות לימוד,שהרי על בית הכנסת,אין להם שליטה אבסלוטית
פעם חשבתי שזה טוב.כך האדם משמר את עצמו והחברה החרדית שומרת על סדר מופתי.
אמרתי זאת בהתפעלות,לאישה חבדית-שליחה בבית חב"ד,עד כמה שיפה בעיני שבציבור הליטאי,יש נייד כשר והכל מאד מסודר ו"נקי" כשבחב"ד בגלל שאין משטר איומים,זה נותן אופציות לכל אחד לבחור מה נכון לו ואין סדר בנושא...
היא הביטה בי בתדהמה...
וענתה:"זה נכון שבחב"ד אין איומים,אך הכל אמיתי.
אין הסתרות של נייד כשר כלפי חוץ-קהילה ונייד "טמא" בבית/טלוויזיה בארון.
כך שלא שאצלם הכל וורוד,גם להם יש נסיונות ולא הכל הרמטי ונקי שם,רק שהם טורחים להסתיר את הנפילות שלהם"
והוסיפה "לא ממזמן שמעתי על חרדיה,שילדתה סיפרה לה שראתה סרט מצוייר ,ישר היא אמרה לה שתשמור זאת בסוד שאף חברה לא תדע,כדי שזה לא יגיע לאף אמא/מנהלת המוסד..."
כך שבמקום לחנך את הבת במה שהיא מאמינה בו,היא מחנכת אותה לפחד מהקהילה.
במקום לחנך את הילד שעושים כך וכך כי זה אסור הלכתית ושזה לא משמח את ה' שהוא מתנהג כך הפחד והדגש הראשוני עסוק בפחד מהקהילה/שידוכים/איום על סילוק מהמוסדות.
מה שיוצר חברה עם משטר של כפייה/איומים שבעצם קוראים תיגר על התורה,שמכירה בדבר שהאדם חוטא ונופל ושיש לו אפשרות לקום ולעשות תשובה.
מה שהם בעצם אומרים ...טעית?אתה שרוף בחברה.
ואין מקומך איתנו.
כמובן בלי מכות ואלימות(תלוי איפה
)
מה שאין כן בחב"ד תוכל לראות אב לא דתי עם אמא שהתחזקה מאד וכבר חרדייה,שולחים ילדים למוסד חבדי ומתקבלים בשמחה...
אף אמא לא תתקשר שיסלקו אותם מהמוסדות/שהאב ישים כיפה בשביל המוסד.
כשהאב רואה שמקבלים אותם בסבר פנים יפות במוסד/בבית הכנסת ואיך הילד שלו מחונך טוב...
הוא מרצונו בסוף מתחזק ושם כיפה ומתקרב ליהדות ממקום שמח ולא כפייתי ומפוחד מ"מה יגידו"...
ולכן לא תשמעו בחב"ד שיש קהילת אנוסים שחיים בסתר כלא דתיים ומחופשים לחרדיים...
ולא על חסיד שנראה חנוק אבל חילוני מבפנים...
כי חב"ד דוגלת בשיטה של א.מ.ת ובסוף האהבה מנצחת וכולם מתחזקים מרצונם
אז לסיכום...
השיטה של איום וכפייה- היא דרך קצרה שהיא ארוכה,זה נראה שזה פותר את כל הבעיות,אך הבעיות מתחת לשטיח ולא מטופלות בגלל הפחד...
והשיטה של קבלת האדם כפי שהוא עם כללים שמכבדים את המקום- דרך ארוכה שהיא קצרה,זה נראה חברה "מבולגנת" שבה כל אחד יכול לעשות מה שבא לו...אך בסופו של יום רובם מתחזקים ולא נוטשים את דרך התורה והמצוות ואף רבים מהם נהיים בעצמם שליחים
כשאם היו מסלקים אותם מהמוסד/את בניהם,ספק אם הם היו שומרי מסורת
הרבי אמר שכשמסלקים ילד מהמוסד צריכים לעשות זאת בזהירות ואחרי התייעצות רבה מכיוון שעלולים לנתק את כל הצאצאים שלו מתורה ומצוות... הרבי לא רואה בילד,כילד בודד אלא רואה את ההמשך של מעשה פעוט שנועד ל"שמירת הקהילה" כמשהו שצריך להמנע ממנו ככל האפשר...
מילא אם העקשנות הייתה רק לדברים שהתורה אסרה...
אך לסלק ילדים על כל טעות שההורה לא עושה לפי כללי הקהילה?
זה עקשנות שמסכנת את העתיד של הילדים ושל ההורים כחרדים שומרי תורה ומצוות
כך שאם פעם חלפה בראשי מחשבה שאולי הכי טוב שילדיי ילמדו במוסד "שמור" וחרדי,היום אני חושבת שזה סכנה.
כי בחברה שבה אסור לטעות ומי שטועה נפסל ומסולק לאלתר,בלי להבין שאם ההורה טעה,הילד לא צריך להיות אשם וזכותו להמשיך להיות כמו כולם ולהיות שומר תורה ומצוות,זה מסכן לדעתי גם את המצב הרוחני של ההורים(שהרי אם ילדם מסולק/מאויים,בגלל שהעיזו לטעות,הם גם יכולים להרגיש "דחויים" ולרדת בדת יותר) וגם של הילד
מחברה שאמורה לפחד מה' נהפכנו לחברה שמפחדת מהקהילה וממה יגידו
