שמונים מליון ש"ח "דמי שתיקה" במוצאי שבת

 ++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
בעקבות הארת אחד המשתתפים, לכתוב  את אותה ההלכה פעמיים ברציפות, כדי לשנן אותה שתהא שגורה (הלוואי)
ההלכה ביום שלישי ושבת תהא זהה.
+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

ספר הלכות לשון הרע ורכילות
                                  דיני המספר לשון הרע

                                           סימן ד
                                    אופני התר לספר לשון הרע

ב.  לספר על רשע שעבר עברה שבין אדם למקום:

                                        אם המספר יודע שהוא רשע.


   מי שבחן דרכו של אדם מסוים שאין פחד אלוקים לנגד עיניו, ותמיד מתייצב על דרך לא טוב, כמו הפורק מעליו עול מלכות שמים, או מי שעובר במזיד כמה פעמים עברה אחת המפורסמת לכל שהיא עברה, אם כן נראה מזה שלא מחמת שגבר יצרו עליו עבר על דברי ה', כי אם בשרירות לבו הוא הולך, מותר להכלימו ולספר בגנותו, בין באותה עברה בין בעברה אחרת, בין בפניו בין שלא בפניו, עד שיחזור למוטב, וכל שכן אם הוכיחו בזה ולא חזר. ואם אין הדבר מפורסם בישראל לאיסור, אסור לדבר עליו עד שיוכיחו אדם שראוי לסמוך על דבריו, דאם לא כן שמא יחשוב החוטא שאין הדין עם המוכיח. ואם אין כאן מי שראוי לסמוך על דבריו, יראה לו בספר שהדבר אסור. ואם גם זה אי אפשר, יודיע הדבר הזה לאנשים חשובים שראויים לסמוך עליהם והם יוכיחוהו, אולי ישמע להם. ואם גם להם אינו שומע, יודיע גנותו לכל, וכדי להודיע ולפרסם גנותו לכל, צריך תנאים אלו:
 -  שהוא בעצמו ראה את העוולות שעל ידן הוסכם בעיניו שהוא רשע, ולא מהני שמיעה מאחרים (אם לא שנתחזק בעיר לרשע, כמבואר לקמן).
-  אם הם מהעברות שלא נתפשטה ידיעת איסורן בישראל, ולא נודע לחברו האיסור רק על ידי שהוכיח אותו, צריך שיתבונן היטב על פי דרכי התורה אם הוא באמת עוון, ולא יחליט מיד את הענין בדעתו לרע.
-  שלא ידבר מצד שנאה, או כדי ליהנות מגנותו, אלא יכוון לתועלת, כדי שיתרחקו בני אדם מדרך זה, כשישמעו שמגנים פועלי אוון. וגם אולי הוא בעצמו ישוב כשישמע שהבריות מגנות אותו עבור זה. או יכוון לתועלת, שידעו הכל שהוא רשע כדי שלא יצמח לעתיד חילול השם חס ושלום, שאם יבוא עליו עונש מן השמים ידעו שצדיק ה'.
-  שלא להגדיל העוולה יותר ממה שהיא, כדי שלא יהיה בכלל "מוציא שם רע".
-  שלא יטמין את עצמו לגנותו בצנעא, ובפניו יחניף לו, אלא יספר בפרהסיא, אם לא שהוא מפחד ממנו או מפני חשש מחלוקת, שאז מותר לספר בצנעא.
-  ודע שבכל הנזכר לעיל יכול השומע לקבל רק בדרך חשש, אבל לא להאמין ולהחליט בלבו שהוא אמת, אפילו שמע משנים, עד שיתברר הדבר לאמיתו.