בס"ד
עוד סיפור
דייט מהעבר-
-
-
-
בית מלון.בידוק בטחוני-אני בפנים.
לפני שאני בודקת האם הבחור בסביבה,מנהג חכמים בידי,ללכת ולהביט במראה כדי לראות האם משהו זז ולוודא שהכל יושב במקום
אני יוצאת מ"אזור המראות"
.סוגרת את הדלת וצועדת לעבר הלובי ברוגע...
כנראה שהתעכבתי מעט ליד המראות
אני שומעת מרחוק בחור מדבר בקול רם ולחוץ
"אני כאן,אני לא מוצא אותה,תתקשר אליה"
אני חושבת לעצמי "מעניין מי זה הבחור הבארברי הזה שמדבר כך ועוד במקום כזה אקסקלוסיבי ושקט"
אני צועדת עוד קצת וקצה קרחון הבחור נגלה...
גבו של גבר שמנמן נגלה לעיניי...
והוא ממשיך לדבר בקולי קולות לנייד הקטן,שכמעט נמחץ בין אצבעות ידיו הגדולות "אני לא רואה אותה!!!
איפה היא? אולי תתקשר אליה?!היא מאחרת לי" אמר בקול כעוס וצורם לשדכן...
אני עוצרת את צעדי.מביטה בו,לא מרגישה נעים להגיד לו שאני בעצם כאן. צופה בו דקותיים,מהצד כשהוא מדבר עלי
בסוף הוא ניתק את הנייד בכעס.הביט לכל הכיוונים.
המבטים שלנו הצטלבו סוף סוף.
"את חייכנית"? שאל מרחוק בקול.
"כן" עניתי בקול שקט עם חיוך מבוייש
מתביישת שיש לי קשר אליו
הוא התקרב לעברי "אה חיכתי כאן ולא ראיתי אותך" דיבר בקול עדין פתאום כשהוא מחייך אלי קלות...
אינו מודע כלל לדציבלים הגבוהים, שהייתי עדה אליהם לפני כמה רגעים
"כן בדיוק הגעתי לא ממזמן...הלכתי רגע לנוחיות" עניתי.עדיין בהלם מהתפנית החדה בקולו...
"איפה תרצי לשבת?" שאל בחיוך,בעודו צועד לצידי...
"כנראה בספות,במרפסת בחוץ הפונה לים"עניתי
לפחות שאהנה מסוג של "נופש" עם רוח,מוזיקה קלאסית ונוף מתוק-אם לא מגבר,שלא מתאים לי,חשבתי לי
התיישבנו לנו והוא התחיל לספר על עצמו...על משפחתו,חייו וכל ההיסטוריה מעצם הוולדו בגלובוס
פתאום הפסיק את הרצאתו והביט על כוכבי השמים...ושאל בקול עמום
"את יודעת שכל אדם הוא כמו כוכב"?
"נכון" עניתי בעודי מביטה גם לעבר כוכבי השמים... נהנת מהנוף האלוקי
ואתה "כוכב" לא קטן בכלל,חשבתי לעצמי
כששמעתי אותו מדבר בקול עם המנקה,לקח לי הרבה זמן להרגע מכל מה שחוויתי ומהיחס שלו בפגישה...
