שני חסידי גור: בן האדמו"ר תקף אותנו מינית; בחסידות טייחו את המקרים

החסידים אמרו ל"הארץ" כי אברהם מרדכי אלתר פגע בהם במשרדו בישיבת "נר ישראל", וכי בכירים במוסד הורו להם לא לספר על כך לאיש ■ האדמו"ר גילה על התלונות שנים לאחר שהוגשו, ולא דיווח עליהן לרשויות. הוא ובנו מכחישים את הטענות ■ החסידות שילמה 300 אלף שקל כדי למנוע את פרסום הסיפור ■ הממונה על הצניעות בגור: "הוא צדיק ולא פגע באף אחד. מי שאומר את זה משקר"

במשך שנים מנסה ש', חסיד גור, לשכוח את מה שקרה בחדרו של אברהם מרדכי אלתר, בנו של האדמו"ר. גם לאחר שנישא והפך לאב לא סיפר על כך לאיש. "לא מדברים על דברים כאלה בגור", הוא אומר, "זה לא נמצא בשיח. הבושות הכי גדולות אצלנו הן דברים כאלה. אף אחד לא מספר ולא מדבר".

ש' וחבר נוסף בחסידות מעידים בסדרת שיחות עם "הארץ" כי אלתר הבן תקף אותם מינית לפני כשני עשורים בבניין ישיבת "נר ישראל" של החסידות בירושלים. שורה של מקורות מציירת תמונה של טיוח המקרים, שאירעו במשך שנים והיו ידועים לבכיר אחד לפחות בחסידות החזקה והמשפיעה בישראל.

האדמו"ר עצמו, הרב יעקב אריה אלתר, קיבל מידע על התקיפות שיוחסו לבנו רק לאחר שנים. אלתר, מהחשובים שבמנהיגים בחברה החרדית, הורה להוציא את הבן מהישיבה, אך לא דיווח על כך לרשויות ולא הציע סיוע למתלוננים. כשחשש שהדברים יפורסמו, שילמה החסידות מאות אלפי שקלים כדי למנוע זאת. האדמו"ר ובנו מכחישים את הטענות, וסירבו להגיב מעבר לכך.

המתלוננים ששוחחו עם "הארץ" עשו זאת בחשש גדול מפני המחיר שבחשיפה אפשרית, לדבריהם תוך שהם מסכנים את עצמם. "אם השם שלי ייצא, זה יסכן אותי באופן אישי", אמר אחד מהם. השני הוסיף: "אני לא יכול לסכן את עצמי ואת משפחתי. יש לי סיוטים רק מהמחשבה שאולי השם שלי יתגלה".

אלתר הבן, כיום בשנות ה-60 לחייו, הבכור מבין חמישה בנים וארבע בנות, היה בעל מעמד מיוחד בישיבה. הוא לא החזיק בתפקיד רשמי ופעילותו הסתכמה בשיעור שבועי על פרשת השבוע, אך היתה סביבו מה ש-ש' מתאר כהילה. "הוא נחשב דמות מאוד רוחנית", אומר ש', "כולם הסתכלו עליו מלמטה".

"זה קרה כשהייתי בן 16 בערך", מתאר ש'. "הוא קרא לי לחדר שלו בישיבה, נעל את הדלת ואמר שאתקרב אליו. בהתחלה הוא ליטף, לאחר מכן התחיל עם סטירות של חיבה וצביטות בלחי. לא האמנתי ולא חלמתי על שום דבר, לא הבנתי מה עבר עליו, מה הוא רוצה. לא חשדתי בדבר.

"הוא התחיל לדבר, ועוד פעם, ועוד פעם, התקרב יותר ויותר. לא הבנתי, לא חשדתי בשום דבר עד שהוא פתח לי את החגורה. הייתי המום, חשבתי לעצמי, 'מה זה'. הוא פתח חזק יותר, ולא הרשיתי לו. הוא אמר לי 'תתן, תתן', ניסה להוריד לי את המכנסיים. לא נתתי לו בשום פנים. נאבקתי. הייתי המום ונסער".

לדברי ש', הוא ניסה להימלט מהחדר, אך הדלת היתה נעולה והמפתח היה בידיו של אלתר. "הוא הכריח אותי להישבע שלא אספר לעולם על מה שהיה פה. לא היתה לי ברירה, אז הסכמתי. הוא אמר לי, 'מה אתה חושב, מה עשיתי לך, מה רציתי, מה זה היה'. עניתי 'אין לי מושג, אני לא יודע', והוא השיב: 'נראה לך משהו? אתה חושד במשהו?'. אמרתי 'לא, שום דבר, הכל בסדר'. ואז הוא שחרר אותי".

ש' עמד בהבטחתו, והדחיק את המקרה. הוא לא דיווח עליו לשום גורם, גם לא לאביו. כעבור שנה שמע על תלמיד בישיבה שטען כי הותקף אף הוא בידי הרב. כשבדק את השמועות, אישר בפניו אותו תלמיד כי נפל קורבן למעשה דומה.

לצד השיעור הקבוע שהעביר, היה אלתר לומד עם בחורי הישיבה ומשוחח אתם. מנהלי הישיבה, בהוראת האדמו"ר, הקצו לו חדר פרטי. א', תלמיד נוסף המעיד על תקיפה מינית, מספר כי למד איתו בחברותא בעת שהותקף.

"ללמוד איתו היה כבוד גדול. באחת הפעמים הוא נעל את החדר, קרא לי אליו וניסה לתפוס אותי בכוח. הצלחתי לברוח". הוא אומר כי חשש לספר על מה שקרה לו בחדרו של בן האדמו"ר, וכי ממילא לא הבין לגמרי מה בדיוק קרה. "פחדתי, אבל גם לא קלטתי מה זה היה. לא עלה בדעתי מה הוא בדיוק רוצה".

כשחזר ללמוד בחברתו של אלתר, ניסיון התקיפה שב על עצמו, והפעם לדבריו צלח. "הוא נעל את הדלת, ותפס אותי 'שם'. המפתח היה במנעול, פתחתי אותה וברחתי בהיסטריה. הוא רץ אחריי, אבל הגעתי לאחד המשגיחים (בנושאי משמעת, א"ר) וסיפרתי לו מה היה. הוא ניסה להרגיע אותי ולעודד אותי".

א' מעיד כי המשגיח חזר אליו למחרת, ועדכן כי בהתייעצות עם דמות מרכזית בחסידות – אברהם יוסף אירנשטיין, הממונה על מערך הצניעות - נאמר לו כי חל איסור לדבר על המקרה. "אירנשטיין אמר למשגיח להורות לי לנתק את הקשר עם אלתר, ושלא אספר על כך לנפש חיה.

"הבנתי מהשיחה איתו שאני מסתכן אם אספר את זה, שהבן של האדמו"ר קדוש. חשתי מאוים". האיום הזה התפרש בעיניו כסיכון רוחני – נזק בעולם הבא – וגם בעולם הזה. "שתקתי, לא סיפרתי להורים, לחברים, לאף אחד בישיבה. זה הציק לי נורא". גם כשהתחתן הסתיר את מה שאירע לו, ולדבריו, השפעות המקרה הורגשו גם ביחסיו הזוגיים כך שלא הצליח לקיים יחסים עם אשתו.

מאז המקרה ושיחת ההבהרה עם המשגיח, התחמק א' מקרבתו של אלתר. גם ש' אומר כי לא דיבר עם אלתר מעולם על הפגיעה שגרם לו. "הוא יכול לעבור לידי ואני לידו, ואנחנו כאילו שקופים. אין בינינו שום קשר. כאדם צעיר, כאב לי השקר הזה. איך העולם מעריך אותו ומכבד אותו? בפנים הוא בן אדם כזה, שמסוגל לעשות דברים כאלה, ובחוץ הוא בן האדמו"ר, שחינכו אותנו שהוא הדבר הכי קדוש. זה לא הגיוני".

חינוך לצניעות מגיל שבע
חסידות גור, שהוקמה בפולין לפני 160 שנה, היא החסידות העשירה בעולם, ונחשבת לקיצונית ביותר בכל הנוגע למשמעת, לצניעות וליחסי מין. השפעתו של האדמו"ר על הציבור בישראל חורגת מתחומי החסידות, בעיקר בנושאי הסטטוס קוו. נציגה בכנסת הוא סגן השר יעקב ליצמן מאגודת ישראל, המקורב לאדמו"ר שנים ארוכות ונחשב לעושה דברו.

האדמו"ר ישראל אלתר, דודו של האדמו"ר הנוכחי, קבע לאחר קום המדינה תקנות מחמירות בנושאי אישות, המוכרים בקרב אנשי גור בשם הקוד "יידישקייט" – דרך החיים היהודית, בתרגום מילולי מיידיש. הבולטות ביותר הן איסור על בעל ואשה ללכת יחד ברחוב ולקרוא זה בשמו של זה, ודרישה למעט בקיום יחסי מין.

עוד בפולין, לפני המלחמה ולפני שמונה לאדמו"ר, העמיק אלתר בעיסוק בנושא. הוא קיבץ סביבו קבוצה של מדריכים שכונו "קומנדנטים" (מפקדים ביידיש) או "ריידנערס" (נואמים), והפקיד אותם על הוראת הכללים המחמירים לבחורי ישיבות ולאברכים, בהתאמה, ועל אכיפתם. כשמונה בישראל לאדמו"ר לאחר פטירת אביו ושיקם את החסידות שרבים מחסידיה נספו בשואה, החיל את הכללים המחמירים באופן גורף.

המערך ההיררכי שהקים ישראל אלתר, המכונה "הבית ישראל", הכפיף לכל אברך ריידנער המוצמד אליו ביום חתונתו. הוא מלווה אותו בשנים הראשונות לחיי הנישואים, מדריך אותו ומייעץ לו, ובעיקר עוקב אחריו ומפקח עליו. עם זאת, ההדרכה בנושאי "יידישקייט" מתחילה הרבה לפני כן: בעבר כל נער בר מצוה היה מתקבל לשיחה ראשונה אצל הבית ישראל, וכיום המסרים בנושא מועברים כבר בגיל שבע. בכל תלמוד תורה של החסידות ישנו ממונה על החינוך ליחסי האישות. לאחר השיחה הראשונית ועד לחתונה, בכל חצי שנה מתקיימת פגישת רענון.

"מסבירים לילדים שאסור לגעת או להסתכל במקום הברית (איבר המין, א"ר)", אומר מקור בחסידות, "מבהירים לילדים כמה זה קדוש וחשוב. על אינטראקציה עם בנות אין צורך בכלל לדבר, זה כבר מוטמע מגיל אפס. הילדים רואים בבית שאין קשר ממשי בין ההורים, כשהאבא פונה לאמא הוא מסמן לה 'פסססט'".

חסיד אחר מוסיף כי גם שיחות על היחסים בין המינים הן טאבו בקרב בחורי הישיבות בגור. "מי שיעלה נושא כזה, עף מהישיבה לצמיתות. לא מדברים על זה בשום אופן. אתה לא יכול בכלל להעלות את זה על דעתך". הוא מסביר כי האזהרות נושאות אופי דתי: "אומרים לילדים, 'אם אתה עושה משהו בנושא, הקדוש ברוך הוא ישנא אותך ואתה לא שווה כלום'. זו היהדות מבחינת גור, זה יותר חמור מחילול שבת. אם אתה נגוע בזה, הגיע סוף העולם. זו החמורה שבעבירות".

"הוא רק קירב את הבחורים"
אירנשטיין הוא מנהל מערך הקומנדנטים, ומונה בימיו של "הבית ישראל". הוא מנצח על פעילותם של עשרות ריידנערס, הזוכים ליחס מועדף מהאדמו"ר. בשיחה עם "הארץ", הכחיש כי הורה למתלוננים לשתוק, ודחה על הסף את הטענות לתקיפות מיניות מצד אלתר הבן, שנשאר בישיבה שנים לאחר התלונות. "אלה שטויות והבלים, זה בכלל לא היה", אמר אירנשטיין, "הוא לא עשה שום דבר עם אף בחור, לא פגע באף אחד. זה שקר וכזב. הוא יהודי צדיק. אף בחור לא יספר שהוא נגע בו, ומי שאומר את זה משקר".

לדבריו, בירור שנעשה בחסידות לפני כעשור, בעקבות טענות דומות שעלו אז, העלה כי אברהם מרדכי רק "קירב" את הבחורים, ולא נגע בהם במקומות אסורים. הוא טען כי "יש פה אנשים שמחפשים את חסידות גור", כשהוא מכוון לפילוג בחסידות בחודשים האחרונים, והתריע כי פרסום הטענות יהיה חילול השם ופגיעה "בציפור הנפש של האדמו"ר", כדבריו.

מקור בחסידות, שביקש לשמור על עילום שם בשל רגישות הנושא בחברה החרדית, סותר את אירנשטיין. לדבריו, כשנודע לאדמו"ר על הטענות נגד בנו הוא שלח את אחד ממקורביו לברר את הפרטים, בין היתר עם המתלוננים עצמם, והם אישרו זאת בפניו. גם לאחר מכן, הם לא זכו להכרה בפגיעות שחוו לטענתם, ולא קיבלו טיפול או תמיכה מאנשי החסידות. בנוסף, אומר המקור, כעס האדמו"ר על אירנשטיין כיוון שלא עדכן אותו בתלונות אף שסבר כי הן שקריות, והחרים אותו במשך שבועות. כיום מצויים השניים ביחסים טובים.

המידע על המעשים הגיע לאדמו"ר לפני כעשור ובתום שנים של הסתרה מצד אנשיו, כשמקורב אליו שהיה חשוף למידע איים להביא לפרסומו בעקבות סכסוך ביניהם. "האדמו"ר היה בלחץ היסטרי", אומר המקור, "הגיע אליו אדם שהציג עצמו כמתווך, וסיפר שעומדת להתפרסם כתבה גדולה על הפרשה. הוא הסביר כי אפשר לסגור את הסיפור תמורת תשלום של 300 אלף שקל לעיתונאי". הסכום המבוקש הועבר למתווך, מבלי שנוצר קשר עם העיתונאי. לדברי המקור, האדמו"ר עצמו אישר את התשלום. מקורות המצויים בפרטי הפרשה הציגו גרסאות סותרות לגבי קיומה של אותה כתבה או האפשרות ש"המתווך" בדה אותה ולקח את הכסף לכיסו.

בתום הבירור החליט האדמו"ר להעביר את בנו מישיבת "נר ישראל" ברחוב אביתר הכהן בירושלים למוסד אחר של החסידות ברחוב רלב"ח, והורה לשמור על הנושא בקרב קומץ שותפי סוד. חודשים לאחר מכן, ב-2010, נסגרה "נר ישראל" בהוראת האדמו"ר.

תלמיד לשעבר בישיבה, שלא נפגע בעצמו, סיפר ל"הארץ" כי מעשיו של אברהם מרדכי היו ידועים למשגיחים בישיבה, אך הם לא הזהירו את התלמידים. "באחד הימים הכנסתי ארוחת צהריים לחדר שלו, וביציאה זיהה אותי משגיח שצעק עלי 'למה אתה נכנס לשם'", סיפר התלמיד, שביקש שלא להזדהות מחשש לשלומו, "לא הבנתי מה הוא רוצה ממני, חשבתי שזו זכות. לא אמרו לנו שאסור להיכנס".