חילונים משלמים 4,371 שקל מסים בחודש, חרדים משלמים 1,517 שקל - וזה הסיפור הגדול הבא
בפעם הראשונה מאז נכנס לתפקידו, צועד הנגיד אמיר ירון לתוך שדה מוקשים - נתוני התעסוקה והמסים בחברה החרדית ■ מערכת הבחירות השלישית רק תלבה את היצרים, אבל לאחריהן תידרש התייחסות עניינית לנתונים, לבעיות, ולפוטנציאל הלא ממומש
סמי פרץ
14:00| עודכן ב: 14:52
העלילה הראשית במערכת הבחירות השלישית בשנה האחרונה תעסוק - כמו קודמותיה - בשאלת כשירותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לכהן עם שלושה כתבי אישום נגדו. עלילת המשנה תעסוק במאבק בין שני כוחות הימין שהתפצלו - אביגדור ליברמן מצד אחד, והמפלגות החרדיות מצד שני. המאבק הזה משרת את שני הצדדים. ליברמן הגדיל את כוחו בבחירות הקודמות בזכות מיתוגו כליברל שפועל לקדם סדר יום חילוני ונטול כפייה דתית. המפלגות החרדיות הצליחו להגדיל את כוחן בזכות השימוש באיום הנשקף להן מליברמן ויאיר לפיד.
ייתכן שבסיבוב הקרוב עלילת המשנה תתפתח לכיוונים נוספים ומעמיקים יותר ממאבקי שבת נדושים ושוויון בנטל (שכולם יודעים שכבר לא יהיה). למשל, למעורבות ולתרומת החברה החרדית לשוק העבודה. בשבוע שעבר בכנס TheMarker על כלכלת החברה החרדית, דיבר נגיד בנק ישראל, אמיר ירון, על הפוטנציאל הטמון בחרדים במצב של שילוב מלא ושיפור במיומנויות התעסוקתיות.
יש שתי דרכים להתייחס לסוגיה החרדית. הראשונה, להגיד שהם פרזיטים, לא עובדים ונטפלים לקופה הציבורית - זה טוב לפוליטיקאים שרוצים לקושש קולות. השנייה, לאתר את החסמים ולתאר את התועלת שתיווצר ממימוש הפוטנציאל. ירון הציג נתונים לפיהם משק בית יהודי לא חרדי משלם בחודש מסים ישירים בסך של 4,371 שקל בממוצע, לעומת 1,517 שקל שמשלם משק בית חרדי ו-1,587 שקל שמשלם משק בית ערבי. החרדים הם 7% ממשקי הבית בישראל, אך ב-2065 הם יהוו 23% ממשקי הבית. בבנק ישראל חישבו ומצאו כי אם שיעור משקי הבית החרדיים כיום היה זהה לזה הצפוי ב-2065, היתה נדרשת העלאה של 16% במסים הישירים.
זהו ניסיון מעניין לתרגם את הדמוגרפיה הישראלית לשאלה כמה זה עולה לנו. העלות כוללת לא רק תשלומי מסים פחותים, אלא גם הוצאה גדולה על תשלומי העברה (קצבאות למיניהן). על פי בנק ישראל, ההכנסה נטו של משק בית יהודי לא חרדי ב-2018 היתה 18,603 שקל לחודש, 2,182 שקל מתוכה היא תשלומי העברה. אצל החרדים, ההכנסה החודשית נטו למשק היתה 13,160 שקל לחודש, מהם 3,558 שקל תשלומי העברה. כלומר, הם משתכרים פחות, משלמים פחות מס ומקבלים יותר תשלומי העברה.
החלק המעודד בניתוח הוא שהמצב טוב בהרבה לעומת שני עשורים. אז תשלומי ההעברה היו 48% מההכנסה של משקי הבית החרדים, וכיום היא 27% מהכנסתם. זה נובע מיציאה מוגברת לשוק העבודה, בעיקר של נשים חרדיות, ולעליית מספר המפרנסים במשק בית חרדי מ-0.76 בממוצע ל-1.32 בתוך שני עשורים. יפה? בהחלט. מרשים? ודאי. מספיק? ממש לא.
הנתונים האלה הושמעו לקהל חרדי ברובו ולא עוררו סערה באולם. אולי משום שנימת קולו של ירון והמסר שביקש להעביר לא היה פטרוני או נוזף, אלא אנליטי, ענייני ולא פוליטי. זה לא הפריע לח"כ ישראל אייכלר (יהדות התורה) להשתלח בנגיד באתרים החרדיים, ולקבוע שמדובר בגישה אנטישמית.
"כל ספירה של הציבור החרדי בנפרד היא אנטישמית ביסודה", אמר. "בראשה הספירה הדמוגרפית המאיימת בריבוי ילדים חרדים נובעת משנאה ועוינות כלפי הציבור החרדי. כבר שנים רבות שמכונים רפורמים עוסקים בספירת הציבור החרדי תחת קטגוריות שונות בהתנשאות יהירה ובגזענות אנטישמית שרואה בחרדים איום קיומי". מנגד, בישראל ביתנו מיהרו לצטט את דברי הנגיד כדי לחדד את דף המסרים שלהם נגד החברה החרדית.
המציאות לא מחכה
ההכנסה הממוצעת של משק בית חרדי משכר נמוכה ב- 30%
מזה של משק בית לא חרדי
כשירון נכנס לתפקידו בדצמבר 2018, היה ברור שמדובר בעיתוי פוליטי רגיש. המערכת הפוליטית כבר היתה שקועה בהיערכות לבחירות אפריל 2019. העיתוי, כמו גם הטריות שלו בתפקיד וסגנונו, הכתיבו איפוק בהתבטאויותיו הציבוריות בחודשיו הראשונים במשרד. זה היה נכון מבחינתו לנהוג כך ולתת למערכת הפוליטית לעשות את שלה, בתקווה שהקמת ממשלה חדשה ומינוי שר אוצר חדש, יאפשרו לאתחל את מערכת היחסים בין הנגיד, המשמש גם יועץ הכלכלי לממשלה לבין הממשלה החדשה. איש לא צפה אז שישראל תלך למערכת בחירות שנייה בספטמבר 2019, ולעוד אחת במארס 2020, שעבודת הכנסת תשותק, ששר האוצר ישתוקק לפרוש לביתו ולעיסוקיו, ושישראל תיקלע למשבר משפטי/חוקתי.
זה הפך את שנתו הראשונה של ירון בבנק ישראל למוזרה במיוחד - המתנה אינסופית שהמשבר הפוליטי ייפתר, כדי שאפשר יהיה להתחיל לעבוד ולהניע דברים. מה עושים במצב כזה? בהתחלה שומרים מרחק מהקלחת הפוליטית, אבל בשלב מסוים, חלק מהבעיות כבר בוערות ומחייבות אמירה ברורה. איך עושים זאת בלי לספק תחמושת לפוליטיקאים? האם זה בכלל שיקול בחייו של נגיד הבנק המרכזי? לפוליטיקאים אולי יש זמן, אבל המציאות הישראלית לא מחכה.
ירון אמנם התגורר בארה"ב ב-20 השנים שקדמו למינויו והיה שקוע במחקריו האקדמיים, אך הוא מחובר לכמה כלכלנים מובילים בישראל (היה חבר בוועדה המדעית של מכון אהרן, בו מכהנים פרופ' צבי אקשטיין, פרופ' דני צידון ואחרים) ובבנק ישראל, וזה סייע לו להשתלט די מהר על הנושאים הדחופים. למשל, הפריון הנמוך.
בנק ישראל פירסם באוגוסט 2019 דו"ח מקיף על בעיית הפריון, ובו המלצות לטיפול בשלל ההיבטים המשפיעים עליו - תשתיות, הון אנושי, רגולציה וביורוקרטיה. הדו"ח לא עורר זעזוע כלשהו ולא שימש אף מפלגה בתעמולת הבחירות שלה. הוא לא עוסק במגזר מסוים, לא צובע אף מגזר או קבוצת לחץ, ופריון העבודה הוא בכלל מושג של כלכלנים, לא של פוליטיקאים. הוא לא מעורר יצרים כלשהם.
יותר חרדים עובדים – פחות מסים
אם רוצים לעניין פוליטיקאים צריך לדבר על פריון אחר. פריון הילודה. ירון הציג בכנס TheMarker את המשמעויות של פריון הילודה הגבוה בחברה החרדית. המספרים ידועים: החברה החרדית מהווה 12% מהחברה הישראלית, ואילו ב-2065 תהווה 32%.
במערכת הפוליטית מדברים הרבה על ההשלכות על אורח החיים הישראלי - תחבורה בשבת, חוק המרכולים, הדתה והשוויון בנטל השירות הצבאי - כי זה חומר בעירה טוב יותר במערכות בחירות. אבל ירון התעלם בנאומו מסוגיות אלה והקדיש אותו רק למשמעות הכלכלית של קצב הגידול הגבוה של החברה החרדית - שיעורי עוני ותעסוקה, פערי מיומנות ושכר ותרומה להכנסות המדינה. זו הפעם הראשונה שהוא נכנס לשדה מוקשים מאז נכנס לתפקידו.
למזלו, יש בחברה החרדית מספיק אנשים שמבינים את המסר במובנו הנכון. יעקב פלבינסקי, כתב העיתון החרדי "משפחה", צייץ לאחר דבריו של אייכלר, כי חבר הכנסת "קורא לדבריו של נגיד בנק ישראל 'אנטישמיים', בזמן שהוא הציג את החרדים ככוח כלכלי משמעותי והתייחס להשפעה שלהם בצורה חיובית".
ככל שנתקרב למועד הבחירות, סביר להניח שהמסרים של ליברמן והחרדים יעלו לטורים גבוהים יותר, וסביר ששני הצדדים יעשו שימוש בדברי הנגיד, כל צד לפי צרכיו. אבל לאחר מועד הבחירות תידרש התייחסות עניינית וקונסטרוקטיבית יותר לנתונים, לבעיות, ולפוטנציאל הלא ממומש של החברה החרדית.
